תת-היבשת ההודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נדידת תת-היבשת ההודית צפונה ודחיקתה אל הלוח האירו-אסיתי

תת-היבשת ההודית היא אזור בדרום אסיה התחום מצפון על ידי הרי ההימלאיה והחופף במידה רבה את הלוח הטקטוני ההודי.

המונח "תת-יבשת" מציין כי לאזור זהות מסוימת גאוגרפית או פוליטית שהיא עצמאית מזו של יתר היבשת, ולחלופין, שמדובר בתת-אזור רחב ממדים, שנוהג כיישות אחת ובניתוק-מה מיתר היבשת. עם זאת, אין הגדרה מוסכמת למושג.

מבחינה גאוגרפית תחום האזור מצדו הצפוני בשרשראות הרי ההימלאיה, הקארקוראם והינדו-כוש, וצורתו היא כשל חצי אי הכלוא בין מפרץ בנגל ממזרח, האוקיינוס ההודי מדרום והים הערבי ממערב. שטחה של תת-היבשת הוא 4,480,000 קמ"ר, שהנם עשרה אחוזים משטחה של אסיה. בתת-היבשת מספר מדינות יבשתיות ובכלל אלה הודו, בנגלדש, בהוטן, נפאל ופקיסטן; ומדינות האיים סרי לנקה והאיים המלדיביים.

צילום לווין של תת-היבשת ההודית

לפי תאוריית נדידת היבשות, תת-היבשת ההודית היא שריד ליבשת הקדומה גונדוונה, מה שהופך אותה ללוח יבשתי נפרד מאסיה אשר מתנגש בה במהלך עשרות מיליוני השנים האחרונות, דבר אשר יצר את הרי ההימלאיה, את רמת טיבט ורכסי הרים נוספים. פעולת הדחיקה נמשכת עד היום וגורמת לרעידות אדמה ולהמשך הרמתו של רכס ההימלאיה במספר סנטימטרים מידי עשור.

שטח תת-היבשת הוא אחד המאוכלסים ביותר בעולם ובו כמיליארד וחצי תושבים (רובם בהודו), המהווים 40% מאוכלוסיית אסיה.