זעם (סרט, 1936)
_poster.jpg) | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | פריץ לאנג |
|---|---|
| הופק בידי |
ג'וזף ל. מנקייביץ'  |
| תסריט | ברטלט קומרק, פריץ לאנג |
| עריכה | פרנק סאליבן |
| שחקנים ראשיים |
ספנסר טרייסי סילביה סידני וולטר ברנן |
| מוזיקה |
פרנץ וקסמן |
| צילום |
ג'וזף רוטנברג |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
מטרו גולדווין מאייר |
| חברה מפיצה | מטרו גולדווין מאייר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 5 ביוני 1936 |
| משך הקרנה | 92 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט בית משפט, סרט פשע, סרט כלא |
| תקציב | 604,000$ |
| הכנסות | 1,300,000$ |
| פרסים |
מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
זעם (באנגלית: Fury) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1936 בבימויו של פריץ לאנג עם ספנסר טרייסי וסילביה סידני בתפקידים הראשיים.
התסריט מתבסס על הסיפור "שלטון ההמון" (Mob Rule) של נורמן קרסנה והוא קשור באופן רופף למקרה של חטיפה ורצח שהיה בסן חוזה בקליפורניה ב-1933.
זה היה סרטו הראשון של לאנג בארצות הברית. הסרט הצליח כלכלית והקפיץ את הקריירה של טרייסי שעד אז שיחק בתפקידים קטנים. בסרט הוא מראה את כישרונו כשחקן בהבעת פנים שמשתנה מאדם שקט ונעים לאדם רע ומאיים שמחפש נקם באנשים שניסו לרצוח אותו במשפט לינץ'.
בסרט מופיעה גם כלבתו של טרייסי ,"ריינבו", המגולמת על ידי כלבת הקאירן טרייר שהופיעה בשם "טוטו" בסרט הקוסם מארץ עוץ לצידה של ג'ודי גארלנד.
הסרט נבחר ב-1995 לשימור בארכיון הסרטים הלאומי בספריית הקונגרס על היות בעל חשיבות היסטורית, אסתטית ותרבותית.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון וילסון (ספנסר טרייסי) וקת'רין גרנט (סילביה סידני) הם זוג צעיר משיקגו שרוצים להינשא. קת'רין מוסרת לג'ון טבעת שירשה מאימה ובה שמותיהם. היא נוסעת לעיירה סטרנד שם קבלה משרה כמורה כדי לחסוך כסף לפני חתונתם. במשך שנה הם שומרים על אהבתם במכתבים עד שג'ון מחליט לנסוע לסטרנד עם כלבתו "ריינבו" כדי להיפגש עם ארוסתו.
ליד העיירה הוא נעצר על ידי סגן השריף (וולטר ברנן). בעיירה היה מקרה של חטיפה ותשלום כופר וג'ון נראה לו חשוד. הוא מובא לתחנת המשטרה והשריף מגלה כי ג'ון חובב בטנים וכי במעטפת בקשת הכופר היה מלח המשמש להמלחת בוטנים. בנוסף לכך הם מגלים כי שטר הכסף בידי ג'ון זהה לאחד מהשטרות שניתנו ככופר, ג'ון נעצר מיד בחדר המעצר במשטרה כחשוד בחטיפה.
סגן השריף שאינו מסוגל לשמור על לשונו, מפיץ בעיירה כי נתפס חשוד ודאי בחטיפה. הידיעה מתפשטת במהירות והתושבים ובראשם קירבי דוסון (ברוס קבוט) נוהרים לתחנת המשטרה ומבקשים להרוג את וילסון. השריף נועל את הדלת אך הם פורצים אותה ובאותה עת הם מדלקים את התחנה. ג'ון מביט עליהם מחדר המעצר בפנים מעוותות מחרדה ומרגיש שקיצו קרב. קת'רין מגיעה למקום ומתעלפת. אחד מהאנשים זורק לבמת דינמיט וג'ון מצליח להימלט דרך אחד הקירות שקרסו ונגיע לאחר מסע ייסורים לדירת המשפחה כשעורו מכוסה בכוויות.
הוא מבקש מאחיו ומקת'רין לא לגלות את עובדת הינצלותו ועוקב אחרי המשפט דרך בשידור במקלט הרדיו שלו.
התובע המחוזי (וולטר אבל) מאשים 22 מאנשי העיירה שזוהו כמשתתפי הלינץ' ברצח וצפוי להם עונש מוות אולם כל העדים שהוא מעלה משקרים כולל השריף עצמו. גם לאחר שהסתבר שהלינץ' הוסרט וכל הנאשמים נראים כמשתתפים פעילים בו עדיין לא הסתיים המשפט. הסניגור טוען כי לא הוכח שג'ון וילסון מת ובאין ממצא מרשיע (קורפוס דליקטי) מהשטח אין אפשרות לגזור עונש מוות.
כשג'ון רואה שהמשפט נוטה לטובת הנאשמים, הוא שולח מכתב אנונימי לשופט ובו הטבעת שנתנה לו קת'רין כאילו הוא תושב העיירה שמצא אותה במקום וזה "קורפוס דליקטי" כי ג'ון וילסון אכן מת.
קת'רין מפצירה בג'ון כי יגלה שהוא חי אך הוא מסרב כי רוצה בגזר דין מוות על הנאשמים. ברור לו כי אם זה יקרה הוא יצטרך להישאר אלמוני ולא יוכל לשאת את קת'רין. לאחר התלבטויות קשות הוא מגיע לבית המשפט לאחד שהמושבעים מצאו את רוב הנאשמים אשמים, פוגש את קת'רין והם מתחבקים לעיני כולם.
