חוזה הונקאר איסקלסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוזה הונקאר איסקלסי (Hünkâr İskelesi) נחתם בין רוסיה לאימפריה העות'מאנית בשנת 1833, ובא בעקבות מלחמת רוסיה-טורקיה של 1828-29.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1831, כשהוא מנצל את ימי חולשתה של האימפריה העות'מאנית, מוחמד עלי ממצרים, שהיה עד אז שליט של מדינת חסות עות'מאנית, גייס את צבאו ויצא במרד נגד הסולטאן מהמוט השני. הוא כבש במהרה את ארץ ישראל, סוריה וחלקים בחצי האי ערב, כשהוא מביס בקלות את הצבא העות'מאני ומאיים על הבירה קונסטנטינופול עצמה. בשעה שבריטניה וצרפת אהדו את מוחמד עלי, הצאר הרוסי ניקולאי השני, שחשש מהשלכות התמוטטות האימפריה העות'מאנית, החליט להתערב ושלח כוחות לסייע לטורקים. ההתערבות הביאה להסכם שלום שהותיר את עלי כשליט בחלק מהשטחים שכבש.

החוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביוני 1833, חתמו הרוסים והטורקים על חוזה הונקאר איסקלסי, בו הובטחה ערבות הדדית בין הצדדים למקרה שיותקפו בידי כוח זר. סעיף סודי בחוזה פטר את הטורקים משליחת כוחות צבא לעזרת הרוסים. במקום זאת, הם התחייבו לסגור את מיצרי הים השחור בפני אוניות זרות, במקרה של מלחמה.

בריטניה וצרפת הסתייגו מההסכם, כשהן חוששות כי טורקיה העניקה לצי הרוסי יד חופשית לפעול בים השחור. חששות אלה התפוגגו לאחר ועידת לונדון ב-1841, שם הובטחו זכויותיהן של שאר מעצמות אירופה בבוספורוס והדרדנלים.