מוחמד עלי (שליט מצרים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד עלי באשא
(4 במרץ 1769; קוואלה, האימפריה העות'מאנית
 - 2 באוגוסט 1849) (בגיל 80)
ModernEgypt, Muhammad Ali by Auguste Couder, BAP 17996.jpg
מדינה מצרים
מקום קבורה מסגד מוחמד עלי, קהיר
ואלי ומאוחר יותר ח'דיו מצרים ה-1
תקופת כהונה 1805 - 1848 (43 שנים)
הקודם בתפקיד - לא ידוע בגלל מלחמות -
הבא בתפקיד איברהים פאשה

מוחמד עלי באשאערבית: محمد علي باشا; בטורקית עות'מאנית מבוטא כ:מהמט עלי פאשה; 4 במרץ 1769 - 2 באוגוסט 1849) היה המשנה למלך מצרים ונחשב למייסד מצרים המודרנית.

מוחמד עלי נולד בקוואלה (בימינו ביוון), למשפחה מוסלמית ממוצא אלבני. לאחר ששירת כקצין בצבא העות'מאני, הוא מונה למושל (ואלי) העות'מאני של מצרים בשנת 1805, לאחר שהצליח לעצור את התקדמות צבא נפוליאון.

בהמשך, מונה לח'דיו של מצרים ובמסגרת השתלטותו על המדינה טבח במנהיגים הממלוכים. הוא ביצע רפורמות מקיפות במדינה, כגון הקמת צבא שהתבסס על האיכרים, שבו השתמש כדי להרחיב את גבולות מצרים. השקיע בתשתית ובנה תעלות ודרכים. במידה רבה היה אחראי להפיכתה של מצרים לאחת המובילות ביצור הכותנה. הוא הביא לרפורמות סוציאליות משמעותיות, בהן יצירת מוסדות לימוד מודרניים. אולם את עיקר מאמציו הפנה לחיזוק הכוחות המזוינים. מצרים הפכה למדינה חזקה, מתועשת ולמעצמה אזורית.

להלכה היה מוחמד עלי וסאל של האימפריה העות'מאנית, אך למעשה פעל באופן עצמאי. בתחילה סייע לסולטאן העות'מאני במלחמת העצמאות היוונית ובדיכוי המרד הוהאבי בחצי האי ערב, אולם לאחר מכן דרכיהם נפרדו, עד כדי מלחמה ביניהם בשנת 1831. בנו, איברהים פאשה, הוביל את הצבא לכיבוש ארץ ישראל וסוריה והגיע עד למרחק של כמה ימי הליכה מקונסטנטינופול. התערבות רוסית הובילה למשא ומתן שהסתיים בהסכם בשנת 1833, לפיו מוחמד עלי השאיר תחת שלטונו את סוריה וארץ ישראל.

בשנת 1834 פרץ מרד הפלאחים בארץ ישראל לאור התמרמרות האוכלוסייה הערבית על חובת הגיוס לצבא המצרי שהחיל מוחמד עלי. המורדים הצליחו להשתלט תחילה על שטחים ניכרים בארץ, אך לאחר זמן קצר דוכא המרד על ידי צבאו של מוחמד עלי.

בשנת 1839 חידש הסולטאן מהמוט השני את הלחימה, אך הובס על ידי איברהים פאשה בנציבין ונפטר זמן קצר לאחר מכן. שוב הגיעו הכוחות המצרים לסביבות קונסטנטינופול אך נעצרו בשל התערבות אירופית בינלאומית (דרך הסכם לונדון), שבסופו של דבר דרשה ממוחמד עלי ואיברהים לוותר על סוריה (שכללה את שטחי ארץ ישראל) בשנת 1841.

מוחמד עלי נאלץ לותר על כסאו ביולי 1848 בשל תשישות נפש וסניליות, ונפטר באוגוסט בשנה שלאחר מכן. שלטונו הועבר לבנו איברהים פאשה, אך הלה נפטר ממחלה בנובמבר 1848. את מקומו תפס נכדו של מוחמד עלי, עבאס הראשון, שהיה שליט חלש וביטל רבים מחידושי סבו. תחת שלטונו התגברה השפעתה של אירופה על מצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]