מהמוט השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מהמוט השני
הטורה של מהמוט השני: "מהמוט השני בן עבד אל-חאמיד עטור ניצחון לעד"

מהמוט השני (טורקית II. Mahmut, ‏ 20 ביולי 1785 - 2 ביולי 1839) היה הסולטאן השלושים של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-28 ביולי 1808 ועד יום מותו. הוא היה בנו של הסולטאן אבדילהמיט הראשון.

רקע ועלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן דודו, הסולטאן סלים השלישי, עורר עליו את זעמו של חיל היניצ'רים ברפורמות שיזם. היניצ'רים התמרדו וכלאו את סלים, ואחיו של מהמוט, מוסטפא הרביעי אשר תמך ביניצ'רים, הומלך תחתיו. עם זאת, הפאשה מוסטפא באיראקדר עלה על איסטנבול כדי לשחרר את הסולטאן המודח מכלאו, אך הוא הגיע באיחור לאחר שסלים נרצח על ידי סריס בהוראת מוסטפא. כדי להישאר הנצר היחיד לבית עות'מאן, הורה מוסטפא לרצוח גם את מהמוט אך האחרון התחבא והצליח לחמוק מגורלו של סלים השלישי. באיראקדר כילה את זעמו במוסטפא הרביעי והוציאו להורג, ותחתיו הומלך מהמוט שהיה למהמוט השני.

בתחום הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טנזימאט

הצלחתו הגדולה ביותר של מהמוט השני הייתה חיסולם של היניצ'רים. ב-1826 הוא הורה על הקמת יחידה עלית חדשה שנשאה את השם "ניזאם-אה ג'דיד" (Nizam-ı Cedid), ויש המעריכים כי עשה זאת במכוון כדי להתגרות ביניצ'רים ולגרור אותם למאבק מזוין. תגובת היניצ'רים לא אחרה לבוא, וב-14 ביוני 1826 הם התמרדו באיסטנבול בפעם האחרונה אך לא זכו בתמיכת הצבא והאוכלוסייה. יחידות נאמנות לסולטאן הביאו לנסיגתם אל מחנותיהם אותם טיווחו באש תותחים. הניצולים הוצאו להורג או נאסרו, ולאחר שנתיים החרים מהמוט השני את שארית נכסיהם ושיחרר את האימפריה מהשפעת המוסד ההיסטורי.

בתחומי החברה והמשפט הוא ביטל את הכלל לפיו רכושם של נידונים להורג או לגירוש עבר לידי השלטון, דבר שגרם לשיקולים לא ענייניים של שליטים מקומיים לקבל החלטה ברוח זו. הוא אף ביטל את זכותם של שליטים אזוריים להוציא להורג נאשמים ללא משפט. הוא נטל חלק פעיל והשתתף במועצות השרים, דבר שסולטאנים רבים לפניו לא הקפידו עליו או שנמנעו ממנו לחלוטין.

מהמוט השני נדרש גם לנושאים פיננסיים. הוא הטיל פיקוח ממלכתי על הכנסות הוקף וביטל את כל המסים והאגרות שהוטלו על התושבים ונגבו לפי מצב רוחם של שליטים אזוריים או מקומיים, כשהוא מותיר על כנו רק את המס הדו שנתי.

בתחום החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו העיקרית בתחום החוץ הייתה כיבושן מחדש של הערים הקדושות מכה ב-1812 ומדינה ב-1813 מידי המורדים הוהבים, פעולה שבוצעה על ידי שליטו במצרים מחמוד עלי. אולם ביתר החזיתות נחל מהמוט השני כישלונות צורבים. מלחמת העצמאות היוונית נפתחה כאשר הארכיהגמון האורתודוקסי של פטרס הניף את נס המרד ב-25 במרץ 1821. התקוממויות מתואמות תוכננו ברחבי יוון, כולל במקדוניה, כרתים, ובקפריסין, ותחת יתרון ההפתעה ובסיוע חוסר היעילות העות'מאני, הצליחו היוונים לשחרר את הפלופונסוס ואזורים נוספים. העות'מאנים התאוששו במהירות והגיבו באלימות, בין היתר בטבח כיוס במהלכו נרצחו 42,000 מתושבי האי כיוס, אולם מעשיהם גררו תמיכה אירופית ביוונים. שוב בא מוחמד עלי לעזרתו של הסולטאן וכנגד זכויות שהובטחו לו בסוריה הצליח הכוח המצרי בפיקודו של איברהים פאשה, בנו של עלי, להשיג שליטה באיים האגאיים במהירות. עם זאת באוקטובר 1827 נערך קרב נאווארינו בין ציי המלחמה של בריטניה, צרפת ורוסיה, לבין הצי העות'מאני. הקרב שבו הובסו העות'מאנים נחשב לאחד המהלכים המכריעים במלחמה, ולבסוף נחתמה אמנת קונסטנטינופול ביולי 1832 אשר בה נאלצו העות'מאנים להכיר בעצמאות יוון.

במקביל איבדה האימפריה את אלג'יריה והצרפתים השתלטו עליה ב-1830. עתה התקומם גם מוחמד עלי כנגד העות'מאנים, וב-1831 הוביל בנו, איברהים פאשא מסע צבאי לכיבוש ארץ ישראל וסוריה. הוא הגיע עד למרחק של כמה ימי הליכה מאיסטנבול, ורק התערבות רוסית הובילה למשא ומתן שהסתיים בהסכם בשנת 1833, לפיו מוחמד עלי השאיר תחת שלטונו את סוריה ואת ארץ ישראל. בשנת 1839 חידש מהמוט השני את הלחימה, אך הובס על ידי איברהים פאשא בקוניה. הכוחות המצרים שוב הגיעו לסביבות איסטנבול אך נעצרו בשל התערבות בינלאומית, שבסופו של דבר דרשה ממוחמד עלי ומאיברהים פשה לוותר על סוריה בשנת 1841.

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת שלטונו של מהמוט השתפר בהתחלה מצב היהודים, הסולטאן אף מינה יהודי בשם יחזקאל גבאי "בגדדלי" ("איש בגדד") ל"סארף באשי" (בטורקית עות'מאנית ראש השולחנים - שר האוצר). יהודי אחר, צ'לבי" יצחק בכור קרמונה היה לבנקאי החצר, אחראי על גביית המסים ונודע כ"שאפצ'י באשי", כלומר הספק הראשי של אלום. בנקאי וחלפן אחר, שנקשר כמו קרמונה למימון כוחות היניצ'רים, היה ישעיהו אג'ימן, שהיה בשלב מסוים אחראי על מטבעת הסולטאן. השניים האחרונים הוצאו לבסוף להורג בפקודת הסולטאן בשנת 1826 בעקבות חיסול חיל היניצ'רים. גם יחזקאל גבאי לא זכה לגורל טוב. לפי מקורות שונים הוצא להורג או לפחות הוגלה. יש מיחסים את האירועים להחרפת התחרות והסכסוכים המלווים בעלילות בין הארמנים והיוונים הנוצרים מחד ובין היהודים מאידך. נכסי הגבירים היהודים המוזכרים הופקעו אחרי מותם על ידי הסולטאן.

מהמוט השני מת משחפת ב-1839[1]. יוזמותיו החקיקתיות הנאורות והסדרים החדשים אשר הנהיג היו הרקע לתקופת הטנזימאט אשר החלה מיד לאחר מותו ועם עלותו של בנו, הסולטאן אבדילמג'יט הראשון, לשלטון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
מוסטפא השלישי
שליטי האימפריה העות'מאנית
1808 - 1839
הבא:
אבדילמג'יט הראשון
הסולטאנים העות'מאנים (1922-1227)
ארטואורולעות'מאן הראשוןאורהן הראשוןמוראט הראשוןבאיזיט הראשוןמהמט הראשוןמוראט השנימהמט השניבאיזיט השניסלים הראשוןסולימאן הראשוןסלים השנימוראט השלישימהמט השלישיאהמט הראשוןמוסטפא הראשוןעות'מאן השנימוראט הרביעיאיברהים הראשוןמהמט הרביעיסולימאן השניאהמט השנימוסטפא השניאהמט השלישימהמוט הראשוןעות'מאן השלישימוסטפא השלישיאבדילהמיט הראשוןסלים השלישימוסטפא הרביעימהמוט השניאבדילמג'יט הראשוןאבדילאזיזמוראט החמישיעבדול חמיד השנימהמט החמישימהמט השישיאבדילמג'יט השני
Osmanli-nisani.svg