חוקת צרפת 1875

חוקת צרפת של 1875 או בשמה המוכר יותר החוקים בדבר החוקה של 1875 (בצרפתית: Lois constitutionnelles de 1875), הם סדרת חוקים שנחקקו בידי האספה הלאומית של צרפת בתקופת הרפובליקה השלישית ולמעשה היוו את בסיס החוקה הצרפתית של המשטר הרפובליקאי. החוקה עברה מספר תיקונים עד אשר משטר וישי למעשה נטרל את עיקרה. לאחר מלחמת העולם השנייה נכתבו חוקות רפובליקניות חדשות, אשר עיקרי סדרי השלטון שלהן בוססו על חוקת 1875.

החוקה הסדירה את הרכב הרשות המחוקקת עם בית מחוקקים בן שני בתים (עם סנאט שנבחר בעקיפין על בסיס מחאה שמרנית כמשקל נגד ללשכת בית הנבחרים, האספה הלאומית, הנבחרת בידי הציבור); מועצת שרים האחראית לאספה; ונשיא בעל סמכויות הדומות לאלו של מונרך חוקתי. חוקים אלו הותירו היבטים רבים של המבנה הממשלתי הצרפתי ללא שינוי.

בעיקרם, החוקים מבססים את מבנה המשטר הרפובליקאי בצרפת העומד עד היום בימי הרפובליקה החמישית. החוקים, המהווים למעשה חוקי יסוד, נחקקו באורח הדרגתי, לפי הסדר הבא:

חוק ארגון הסנאט הצרפתי (l'organisation du Sénat) - 24 בפברואר 1875
חוק ארגון הממשלה הצרפתית (l'organisation des pouvoirs publics) - 25 בפברואר 1875
חוק יחסי הרשויות (les rapports entre les pouvoirs publics) - 16 ביולי 1875

שלושת החוקים הללו שונו מעט בהמשך. זו הפעם הראשונה והאחרונה שמשטר רפובליקאי בצרפת אינו מאורגן על ידי חוקה אמיתית (מוצהרת ומוחלטת בהרכבה), אף על פי שעם הזמן נקלט הכינוי, לשם הפשט, "החוקה של 1875".

החוקים לא בוטלו כדין עד פרסום החוקה של הרפובליקה הרביעית ב-27 באוקטובר 1946. עם זאת, תפעולם הושעה הלכה למעשה בין 10 ביולי 1940 - תאריך העברת סמכויות עריצות לידי המרשל פיליפ פטן, שאמור היה להציב, על פי תנאי העברת הסמכויות, חוקה חדשה, אשר מעולם לא ראתה אור - ועד לפרסום החוקה של הרפובליקה הרביעית. החוק החוקתי מ-2 בנובמבר 1945 הקים למעשה ממשלה זמנית לאחר שחרור צרפת, ששמרה על החוקים החוקתיים של 1875 דה-פקטו באי-אתחולם.