חלום קוסטוריצה

חלום קוסטוריצה
	כרזת הסרט
בימוי	איל סיבי
הופק בידי	חגי ארד ואלעד פלג, חברת הפקה: דרומהפקות
תסריט	איל סיבי
עריכה	מעין ארנון-רבי, טלי גולדנברג, איל סיבי
שחקנים ראשיים	איל סיבי; הילה מצקר-הלוי; אמיר קוסטוריצה; אורי יניב; ליאור ורוצלבסקי; עדי גפן עומרי בר-לב
מוזיקה	הרכב קווץ'! ורועי סונק
צילום	אריאל גליקסון, תומר בלוך, דניאל קרסטני, אמנון האס, רועי רפאלי
מדינה	ישראל
הקרנת בכורה	2013
משך הקרנה	63 דקות
שפת הסרט	עברית, אנגלית וסרבית
סוגה	מוקומנטריה
	דף הסרט ב־IMDb

חלום קוסטוריצה הוא סרט דוקו-סוריאליסטי (63 דקות) בבימויו של איל סיבי משנת 2013.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפורו של איל, יוצר קולנוע, שמאז תחילת גיל ההתבגרות הפך לטיפוס מופנם, ביישן, הפסיק לרקוד, להשתולל וסתם להשתטות. לאחר שאביו קנה מצלמת וידאו איל נשבה בקסם המצלמה והתחיל לצלם ולביים את חבריו לכיתה - אך במקביל - כשהתאהב בבלונדינית מהכיתה המקבילה הוא העז רק להסתכל עליה מרחוק בהפסקות. רק לקראת סוף כיתה יב' איל מעז לפנות אליה וגם זה רק כדי להציע לה להשתתף בקליפ שצילם.

כך עוברות השנים, איל הופך ליוצר קולנוע נועז על הסט אך נשאר בחור ביישן בחייו הפרטיים.

כשהוא מתאהב בהילה, שחקנית מתחילה, עוברות 3 שנים במהלכן לא מצליח להביא את עצמו לחשוף את תחושותיו בפניה. לבסוף הוא מחליט לעשות מעשה קיצוני כדי לשבור את החשש והביישנות הוותיקה ולהעז. איל נוסע לפסטיבל חצוצרות צועני בלקני בכפר נידח בסרביה על מנת ללמוד שמחת חיים ושחרור מהצוענים שם, בדיוק כפי שראה בסרטיו של הבמאי הנודע אמיר קוסטוריצה.

קוסטוריצה וסרטיו ("חלום אריזונה", "חתול שחור, חתול לבן", "שעת הצוענים") מייצגים עבור איל את החופש והשחרור המיוחלים, את היכולת לפעול מבלי לחשוב יותר מדי. אישיותו הססגונית והפרועה של קוסטוריצה קוסמת לאיל המבקש שידבק בו ולו מעט מהחופש והתעוזה שלו.

לאחר מסע הזוי ומוטרף ברחבי סרביה, איל מצליח לאתר את הכפר הנידח של קוסטוריצה ומציע לו הצעה שמרבית הסיכויים שיסרב לה - לבוא לישראל ולשחק בתפקיד אורח בדרמה עלילתית שאיל מתכנן לביים (בתפקיד אביה של הילה, המלוהקת גם היא לדרמה) ועל הדרך – להשיא לו עצות כיצד להתחיל איתה. קוסטוריצה נענה וחודש לאחר מכן מגיע לביתו של איל בדרום תל אביב, שם משתלבים כל סיפורי הסרט אחד בשני.

עכשיו כל שנותר לאיל הוא לאזור אומץ מול הילה.

שפה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט משלב בין סצנות דוקומנטריות, שיחזורים עלילתיים וסצנות מבוימות, מצלמות נסתרות ווידאו ביתי. בסצנות המבוימות משתתפים שחקנים לצד איל והילה המגלמים את עצמם. הסרט נע ללא הרף בין הדוקומנטרי למבוים ולעלילתי עד כי לעיתים לא ברור מהו מה. הסרט אינו כולל ראיונות עם האנשים המשתתפים בו אלא נע כל הזמן ביחד עם ההתרחשויות והגילויים הנחשפים מול המצלמה ומספרים את הסיפור המלא. רוב הסיטואציות הדוקומנטאריות הפכו מופרכות עם התמשכותן והסצנות המבוימות יישרו קו עם התופעה ולכן הסרט נחשב דוקו-סוריאליסטי.

הסרט עושה שימוש רב בהומור עצמי והומור שחור, ואינו מתבייש להודות בחולשות שלדעת יוצריו - מוסתרות בדרך כלל מתחת לפני השטח.

בסרט לא נמצאות סצנות שבהן מתעמת איל עם הוריו ומאשים אותם בבעיותיו. איל מקבל בהשלמה את הבעייתיות שבסגירות כבר מתחילת הסרט ומטרתו העיקרית היא לפתור אותה ולא לדוש ולחטט בגורמים לה.

על הצילומים הדוקומנטריים והנסתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך תקופה ארוכה נעשה שימוש רב בתיעוד נסתר של המפגשים בין איל והילה. המצלמות היו נסתרות או מוסוות בקרבת מקום המפגש, כשאיל נושא על גופו מיקרופון נסתר, אך הילה אינה מודעת לתיעוד המפגשים. מאחורי המצלמות הנסתרות עמד תומר בלוך - בוגר החוג לקולנוע במכללת ספיר וחבר קרוב ושותף סוד של איל – המנסה להגיע אל ליבה של הילה. כך השיג הצילום הנסתר את מטרתו - לקלוט את הרגעים הכל כך מביכים, אמיתיים ובעיקר אנושיים שבניסיון החיזור הגמלוני בין בחור לבחורה.

זמן קצר לפני הקרנת הבכורה, הוזמנה הילה לצפייה מקדימה כדי לחשוף בפניה את הסצנות שצולמו בסתר. הצפייה החלה ברוגע, אך עד מהרה היא נדהמה לראות רגעים אישיים שלא ידעה כלל כי צולמו. בסיום הצפייה ולאחר שיחה ארוכה ומורכבת, הילה, כשחקנית יוצרת בעצמה, הבינה את ערך התיעוד הנסתר ונתנה את אישורה להקרנת הסרט.

אודות ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם בסרביה ובישראל והוא דובר עברית, אנגלית וסרבית.

רובו של הסרט צולם בתקציב עצמאי, אולם בהמשך הצליחו המפיקים לגייס את תמיכת "נגה תקשורת" וערוץ 8 של "HOT" להמשך הפקת הסרט עד לסיומו.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב קווץ'! הוא הרכב ישראלי בהנהגתו של המוזיקאי אסף מלר, המנגן מוזיקה בהשפעה צוענית. ההרכב הקליט עבור הסרט מוזיקה מקורית המבוססת על שירים שכתב והלחין מלר, וכן מוזיקה שנכתבה והולחנה על ידי המלחין רועי סונק.

התקליטן והמוזיקאי הגרמני שאנטל (סטפן הנטל) גויס אף הוא לטובת הסרט, בעזרתה של שירה ארד המתקלטת ליין צועני, ונתן את אישורו לשימוש נרחב ביצירותיו בפסקול הסרט.