חלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חָלוּת (לעתים מבוטא, בטעות, כחַלוֹת) הוא ביטוי תלמודי המקובל בעולם הישיבות, המתאר את היווצרותו ותחילת תחולתו של דין או סטטוס, משפטי או הלכתי. בעברית עכשווית נפוץ יותר השימוש בהטיה "תחולה".

בקרב האחרונים נידונה השאלה אם חלות היא מציאות רוחנית כלשהי, אולי אידיאה, או שמא רק הגדרה הלכתית. בעיקר נידונה השאלה בדיני טומאה וטהרה - האם הטומאה אכן חלה במציאות על החפץ, או שהיא רק דרך התייחסות הלכתית.

כך למשל מסבירים האחרונים את חיוב שביתת עבדיו ובהמתו בשבת, ואת חיובו לשלם את תשלומיהם מדין "ממונו", על פי הנימוק שהבעלות על הבהמה אינה רק צרור דינים אקראיים, אלא חלות של בעלות שגורמת שייכות עם הבעלים עד שמצריכה אותו להשבית אותה. באופן דומה מוסברת העובדה שגם עבד שיש עליו רק "קנין איסור" ולא קנין ממוני, מזכה תשלומי קנס המגיעים לו - לאדונו, למרות שחלק מהם הם דינים ממוניים ששייכים במהותם לעבד, ולמרות שמדובר בעבד שמעוכב גט שחרור וכבר פקעו ממנו דיני ממון. האחרונים‏[1] מסבירים כי הבעלות על עבד אינה צרור התחייבות אקראיות מצד העבד, אלא דין וחלות עבדות החל על העבד לגבי רבו, וזהו הנקרא קנין איסור המשפיע על היחס בין האדון לעבד בהיבטים רבים. זה הוא גם הסבר בדברי הגמרא במסכת סנהדרין[2]המציעה את הדעה כי לפסול את האדם להעיד על שורו מפני פסול גופו.

פולמוס נוסף בעניין הוא האם חלות הוא דבר שיכול להימשך על פני זמן מרובה, או שהוא דבר שמתרחש באופן מיידי וקצר. השאלה מתעוררת לפי דעה של כמה מהאחרונים, כי המקדש אישה מעכשיו ולאחר ל' יום, או המוכר חפץ לחברו מעכשיו ולאחר ל' יום - כלומר, מבצע פעולה עכשיו במטרה שהשפעותיו יחולו בעוד זמן - משך חלות הדבר מתמשך על פני שלושים הימים. יש מהאחרונים שתוקפים בחריפות דעה זו, וסבורים כי כל זמן שלא חל דין משמעותי והלכתי כלשהו, אין כל תוקף לזמן החלות. יש המסבירים את המחלוקת בשאלה האם חלות היא דין מציאותי או דין הלכתי, ואם חלות היא דין מציאותי שייך שמתמשך למשך זמן מרובה, אך אם הוא רק דין הלכתי, אין לו כל מציאות וכל משמעות כל זמן שלא החל דינים הלכתיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך מסביר הרב מיכאל אברהם בדברי הפני יהושע בגיטין שם
  2. ^ י, ב.