אשכנזים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: טעויות, והיעדר אבחנה דקה בין אתניות לקטגוריה חברתית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בישראל, האשכנזים הם קטגוריה חברתית המורכבת למעשה משני מקורות:

• עולים השייכים ליהדות אשכנז וצאצאיהם
• עולים השייכים ליהדות מזרח אירופה, וצאצאיהם

"אשכנזים" הוא מונח עמום וטעון פוליטית ומשמעותו תלויה בהקשר השימוש ובזהותו של המשתמש. האשכנזים אינם בהכרח צאצאי יהדות אשכנז ההיסטורית. על אף העובדה שמוצאם של מרבית יהודי הולנד, וכן רבים מיהודי אנגליה וגרמניה הוא בגלות ספרד, הרי בשיח הישראלי הם נכללים בדרך כלל במנין "האשכנזים", וכך לפעמים אף יהודי איטליה. לפני קום המדינה שימש המונח בעיקר לציון יהודי היישוב הישן בירושלים (חרדים יוצאי מזרח אירופה) וכך הוא משמש עד היום בפי ערביי ירושלים (אל-שיכנז). החל מ-1960 בערך, החל המונח משמש בפי אלו "שאינם אשכנזים" כדי לציין באופן גורף את מי ששונה מהם. רק מ-1980 בערך, החלו יהודים ישראלים ממוצא אירופאי להגדיר לעתים את זהותם כ-"אשכנזית", להבדיל מזהות "ישראלית", או לחילופין זהות המבוססת על ארץ המוצא (רומניה, גליציה, רוסיה וכו'). בשיח הזהותני הזה, יהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר החל ב-1985 בערך, אינם נכללים בהכרח בהגדרה "אשכנזים".

למרות שיהודי מערב ומרכז אירופה מקורם העיקרי ביהדות מזרח אירופה, נוצרה הבדלה סוציולוגית משמעותית בין שני הציבורים האלה, כתוצאה מתהליך של הסתגלות ואף התבוללות במרכז ובמערב אירופה לעומת תהליך של התכנסות, הסתגרות ואף התבדלות מכוונת במזרח אירופה. אף שנמשכה הגירת יהודים ממזרח אירופה מערבה (ולעתים לא נדירות גם תנועה של יהודים בכיוון ההפוך) הפער בין מנהגי הקהילות הלך וגדל גם כתוצאה משינוי במנהגים הדתיים, לאחר הופעת הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי, שעיקרם היה במרכז אירופה ובמערבה. בעוד שיהודי מזרח אירופה דיברו בשפת היידיש הרי יהודי מרכז ומערב אירופה דיברו בדרך כלל בשפת ארץ מגוריהם . "אשכנז" היה אזור גאוגרפי במרכז אירופה, שכלל את יהודי גרמניה, צרפת, והמדינות הסמוכות (אוסטריה במזרח, אנגליה ובנלוקס במערב). יהודי מזרח אירופה: פולין, רוסיה והמדינות הבלטיות, נחשבו בעיני יהודי המרכז, החל מעידן ההשכלה, כפחות "תרבותיים" ופחות "משכילים". לאחר השואה והשמדת הקיבוץ היהודי הגדול בכל אירופה, כולל במזרח אירופה, הטשטשו ההבדלים בין הקבוצות השונות.

יש אשכנזים שהגיעו לישראל מאמריקה, מאפריקה (מדרום אפריקה וממצרים) או מאסיה (מסין ומהמחוזות האסיאתיים של ברית המועצות לשעבר) ואף מאוסטרליה, אך גם הם מקורם במשפחות שיצאו מאירופה.

העלייה לישראל כקבוצה בעלת אוריינטציה תרבותית דומה (כדוגמה, שפת היידיש) טשטשה את ההבדלים בין יהודי מזרח אירופה ומערבה, והם החלו להיחשב על ידי השונים מהם לקטגוריה חברתית אחת. תרם לכך הכינוי המשותף "אשכנזים" שרווח במאות השנים האחרונות ביחס לכלל יהודי אירופה, שקיבלו עליהם את סמכותו ההלכתית של הרמ"א, להבדיל מהספרדים שמנהיגם היה רבי יוסף קארו.

[עריכה] כלכלה ופוליטיקה

בעבר, רבים מקרב אלה שנחשבו לאליטה הפוליטית, החברתית, התרבותית והתקשורתית בישראל, באו מקרב האשכנזים. בין השאר הגיעו אלו לעמדות מפתח אלו עקב תפקידם המרכזי בהקמתה של מדינת ישראל. עד מלחמת העולם השנייה, התנועה הציונית הייתה תופעה אירופית בבסיסה, כך שמרבית העולים במסגרת העליות שלפני קום המדינה היו מארצות אירופה. עובדה זו גרמה לכך שהמערכות המדינתיות שהוקמו היו מבוססות על אליטות ממוצא אשכנזי. כיום קיום ההגמוניה האשכנזית בישראל מוטל בספק.

חשיפתם של האשכנזים החילונים לסוציאליזם האירופאי גרמה לכך שהם היו דומיננטיים במפלגות הסוציאליסטיות של ראשית תקופת המדינה. לעומת זה, האשכנזים החרדים מזוהים עם מפלגות יהדות התורה ואגודת ישראל.

[עריכה] דת

הסקאלה הדתית, כלומר המרחק בין הקצוות מבחינה דתית, רחבה יותר בקרב האשכנזים מאשר בקרב המזרחים. בקרב האשכנזים ניתן למצוא חרדים קיצוניים, כגון בני העדה החרדית, ואף קבוצה כנטורי קרתא, שמנימוקים דתיים כופרת בזכות קיומה של מדינת ישראל, ומקפידה מאוד להגביל את חופש האישה ובהתבדלות מהעולם. בקצה השני של הסקאלה ניתן למצוא חילוניות קיצונית, המתבטאת בשלילה מוחלטת של הדת ומצוותיה. מצב זה הוא שריד למאבקים ההיסטוריים שהסתעפו מתהליכי החילון באירופה. לעומת זאת, ריחוק זה בין הקצוות נדיר יותר אצל המזרחים.

[עריכה] העלייה מחבר המדינות

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הגדילה את שיעור יוצאי אירופה בקרב אזרחי ישראל. אולם בשל מאפייניהם הסוציו-אקונימיים והתרבותיים השונים של העולים מאלה של אוכלוסיית הוותיקים, אוכלוסייה זו מנותחת במחקרים סוציולוגיים בנפרד מיוצאי אירופה ואמריקה (וצאצאיהם) שעלו ארצה לפני 1989, ובשל כך הם מהווים קבוצה חברתית נפרדת במחקרים הסוציולוגים. כמו כן, מחקרים מצביעים על כך שעל אף שאוכלוסיית העולים מרגישה קירבה רבה לקבוצה האשכנזית הרבה יותר מאשר לזו המזרחית, ולקבוצה החילונית הרבה יותר מאשר לזו הדתית והחרדית, הרי שקבוצות אלה (המזרחית, האשכנזית, החילונית, הדתית והחרדית) מרגישות את אותה קירבה, פחות או יותר, לקבוצת העולים.

[עריכה] נישואין בין עדתיים

על אף קיומם של נישואין בין שתי הקבוצות האתניות הגדולות בחברה היהודית, מזרחים ואשכנזים, שיעורם היה נמוך והביא להומוגניות יחסית של שתי הקבוצות הללו. דבר זה הוביל לכך שהמחקרים על הקבוצות האתניות היהודיות בישראל נוטים להתרכז בשתי הקבוצות הגדולות, למרות השכיחות העולה עם השנים של נישואין בין עדתיים. הבעייתיות במחקר היא כפולה, הן עקב מיעוט המחקרים והן עקב מיעוט הנתונים. לכך מצטרפת מדיניות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהציבה אתגר בחקר נישואין בין עדתיים ובדפוסים סוציולוגים של צאצאיהם. מאחר ובלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נבדק אך ורק מוצא האב ולא הסב, נוצרת בעיתיות לחוקרים בבואם לחקור את סיווג השנתונים שנולדו בעשורים האחרונים, שבהם רבים נולדו להורים שנולדו בישראל. בעייתיות זו, מנסים החוקרים לעקוף בעזרת נתונים ממפקד האוכלוסין.

צאצאי נישואים בין עדתיים לפי קבוצות גיל ב-1995 : 5.3% בקבוצת הגיל 40 – 43, 16.5% בגילאי 20 – 21, ו-25.1% בגילאי 10 – 11. הנתונים מתוך : Barbara S. Okun, Orna Khait-Marelly 2006.

באופן משמעותי, רוב הנישואין שאחרי העלייה ההמונית בשנות החמישים בחברה היהודית בישראל, היו בתוך שתי הקבוצות האתניות האשכנזים והמזרחים. אך שיעור הנישואין בין הקבוצות עלה לאורך השנים כפי שהראה מפקד האוכלוסין. בשנים 1957 – 1961, שיעור הנישואין הבין-עדתיים עמד על כ-14% ואילו בתחילת שנות התשעים שיעור זה עלה לכ-28%, לפי מחקרן של ברברה אוקן ואורנה חייט-מראלי ב-2006 מהאוניברסיטה העברית.

מחקר קודם של אוקן יחד עם גשור (Gshur and Okun) מ-2003 הצביע על כך ששיעור הנישואין הבין עדתיים עולה ככל שחולף הזמן. לפיכך, ילידי ישראל נטו יותר להתחתן מחוץ לקבוצתם האתנית, מאשר אלו שנולדו מחוץ לישראל. בנוסף, הצביעה אוקן ממחקרה ב-2001 וב-2004 על תהליך של "המרה", דפוס סלקטיבי של נישואין בשנות החמישים, השישים והשבעים. בתהליך זה בן או בת זוג ממוצא מזרחי נטו להתחתן עם אשכנזים, שזוהו כקבוצה הדומיננטית בישראל, אם לבן או בת הזוג המזרחים היה סטטוס סוציו-אקונומי גבוה יותר מאשר של בן או בת הזוג האשכנזים איתם הם התחתנו. אך ככל שנישואין בין עדתיים הפכו נפוצים יותר, תהליך ה"המרה" הפך פחות דומיננטי ודפוסי הנישואים הראו נטייה של משכילים להינשא אלו לאלו וכי נישואין בין עדתיים נפוצים יותר בקרב המשכילים יותר.

עם זאת, תהליך ה"המרה" שחל בשנות החמישים עד השבעים, לא הוביל לצמצום הפערים בין אשכנזים מזרחים לפי אוקן וחייט-מראלי :

בנוסף הצביעה אוקן במחקרה מ-2004 ^[1] כי קבוצה זו של צאצאי הנישואין הבין עדתיים אינם מייצרים זהות אתנית לאומית חדשה, אינם מייסדים קבוצה מלוכדת ואף אינם חולקים זהות משותפת. פרשנות חלקית היא מוצאת בכך שצאצאי נישואים בין עדתיים הם קבוצה ללא גבולות אתניים ברורים בחברה היהודית בישראל. עם זאת, מאחר והמחקר בנושא אינו מפותח דיו עקב העדר נתונים ומחקרים, נדרשים מחקרים איכותניים לצד מחקריים כמותניים נוספים, כדי לעמוד על זהות קבוצה זו ומאפייניה.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] ראו גם

• הגניוס היהודי
• מזרחים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• התנועה לזהות אשכנזית
• המרכז לתרבות יידיש בישראל
• אריה קיזל, על זהות אשכנזית
• עפרי אילני, מחקר: נישואים מעורבים לא צימצמו הפער העדתי, הארץ, 21.1.07

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Okun, 2004, עמוד 185.