אשכנזים

ערך זה עוסק באשכנזים כקטגוריה חברתית במדינת ישראל. אם התכוונתם לאשכנזים כקהילה יהודית באירופה, ראו יהדות אשכנז.

בישראל, האשכנזים הם קבוצה חברתית המורכבת מיהודים שמוצאם מיהדות אשכנז או מיהדות מזרח אירופה.

גבולות הקבוצה

האשכנזים אינם בהכרח צאצאי יהדות אשכנז ההיסטורית. לדוגמה, אף העובדה שמוצאם של חלק מיהודי הולנד, וכן רבים מיהודי אנגליה וגרמניה הוא בגלות ספרד, הרי בשיח הישראלי הם נכללים בדרך כלל במניין "האשכנזים",^{[דרוש מקור]} וכך לפעמים אף יהודי איטליה. לפני קום המדינה שימש המונח בעיקר לציון יהודי היישוב הישן בירושלים (חרדים יוצאי מזרח אירופה) וכך הוא משמש עד היום בפי ערביי ירושלים (אל-שיכנז)^{[דרוש מקור]}.

החל משנות ה-60, החלו יהודים שאינם אשכנזים (בעיקר מזרחים) לעשות שימוש במושג כדי לציין את יוצאי ארצות אירופה, לרוב כגנאי בעיקר בגלל הטענות לרדיפה האשכנזית את יוצאי ארצות המזרח. רק משנות ה-80^{[דרוש מקור]} החלו יהודים ישראלים ממוצא אירופאי להגדיר לעתים את זהותם העדתית כ"אשכנזית", בניגוד לזהות המבוססת על ארץ המוצא (רומניה, גרמניה, רוסיה וכדומה). בשיח זהותני זה, יהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר החל ב-1989 בערך, לרוב אינם נכללים בהגדרה "אשכנזים", כי אם יוצרים קבוצת-התייחסות סוציולוגית מובחנת (שבה נכלים גם מהגרי חבר המדינות שאינם יהודים).

יש אשכנזים שהגיעו לישראל מאמריקה, מאפריקה (מדרום אפריקה וממצרים) או מאסיה (מסין ומהמחוזות האסיאתיים של ברית המועצות לשעבר) ואף מאוסטרליה, אך גם הם מקורם במשפחות שמוצאן בארצות אירופה.

העלייה לישראל כקבוצה בעלת אוריינטציה תרבותית דומה (כדוגמה, שפת היידיש) טשטשה את ההבדלים בין יהודי מזרח אירופה ומערבה, והם החלו להיחשב על ידי השונים מהם לקטגוריה חברתית אחת. תרם לכך הכינוי המשותף "אשכנזים" שרווח במאות השנים האחרונות ביחס לכלל יהודי אירופה, שקיבלו עליהם את סמכותו ההלכתית של הרב משה איסרליש, להבדיל מהספרדים שמנהיגם היה רבי יוסף קארו.

העלייה מחבר המדינות

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הגדילה את שיעור יוצאי אירופה בקרב אזרחי ישראל. אולם בשל מאפייניהם החברתיים, התרבותיים והפוליטיים השונים של העולים מאלה של אוכלוסיית הוותיקים, אוכלוסייה זו מנותחת במחקרים סוציולוגיים בנפרד מיוצאי אירופה ואמריקה (וצאצאיהם) שעלו ארצה לפני 1989, ובשל כך הם מהווים קבוצה חברתית נפרדת במחקרים הסוציולוגיים. כמו כן, מחקרים מצביעים על כך שעל אף שאוכלוסיית העולים מרגישה קירבה רבה לקבוצה האשכנזית הרבה יותר מאשר לזו המזרחית, ולקבוצה החילונית הרבה יותר מאשר לזו הדתית והחרדית, הרי שקבוצות אלה (המזרחית, האשכנזית, החילונית, הדתית והחרדית) מרגישות את אותה קירבה, פחות או יותר, לקבוצת העולים.

כלכלה ופוליטיקה

בעבר, רבים מקרב אלה שנחשבו לאליטה הפוליטית, החברתית, התרבותית והתקשורתית בישראל, באו מקרב האשכנזים. בין השאר הם הגיעו לעמדות מפתח אלו עקב תפקידם המרכזי בהקמתה של מדינת ישראל ובאיוש מוסדותיה המכוננים. עד מלחמת העולם השנייה, התנועה הציונית הייתה תופעה אירופית בבסיסה, כך שמרבית העולים במסגרת העליות שלפני קום המדינה היו מארצות אירופה. עובדה זו גרמה לכך שהמערכות המדינתיות שהוקמו היו מבוססות על יהודים ממוצא אשכנזי.

האשכנזים היו מבוססים היטב כקבוצה דומיננטית כבר עם הקמת המדינה, עת היוו כ-80% מהאוכלוסייה היהודית . הם היו המייסדים של היישוב החדש ועמוד השדרה של החברה על כל נדבכיה, ממעמד העובדים ועד לאליטה. המזרחים, לעומתם, היוו קהילה קטנה, ענייה וחלשה, שבראשה עמדה אליטה ספרדית זעירה. במהלך העשור הראשון למדינה הגיעה עלייה המונית, שמנתה אשכנזים ומזרחים בשיעור שווה כמעט.

התמודדות המדינה עם בעיותיה הדחופות הללו בשנות ה-50 השפיעה באופן שונה על הוותיקים, על העולים האשכנזים ועל העולים המזרחים. הוותיקים זכו באופן מהיר לניעות המונית. מרביתם התקדמו תוך זמן קצר ממעמד העובדים למעמד הבינוני. בעוד שחלק אחד מהם ניצל את הסובסידיות ותנאי ההשקעה הנדיבים שהעמידה המדינה לרשותם והפכו ליזמים ולתעשיינים, או הרחיבו את עסקיהם הקיימים, הוותיקים ניצלו היטב את ההזדמנויות החדשות הודות ליתרונותיהם המיוחדים: ידיעת עברית, השכלה טובה יחסית, הצבר נכסים וקירבה לאליטה ולמקבלי ההחלטות.

ההדגשה שהזהויות העדתיות הן עובדה קיימת תורגמה בשנות ה-70 לתפיסה אגרסיבית שפילגה את המזרחים והאשכנזים, כמייצגי תרבויות המזרח והמערב, העומדות האחת מול השנייה, כביכול. תפיסה זו הולידה במגזרי האוכלוסייה המזרחית לוחמנות שכוונה כנגד ההגמוניה של מה שכונה בשם "המרכז האשכנזי" או "קבוצות המרכז".

חשיפתם של האשכנזים החילונים לסוציאליזם האירופאי תרמה לכך שהם היו דומיננטיים במפלגות הסוציאליסטיות של ראשית תקופת המדינה (כמו מפא"י). לעומת זאת, האשכנזים החרדים מזוהים עם מפלגות כיהדות התורה ואגודת ישראל.

דת

הסקאלה הדתית, כלומר המרחק בין הקצוות מבחינה דתית, רחבה יותר בקרב האשכנזים מאשר בקרב המזרחים שבהם קיימים יותר גווני ביניים, כדוגמת המסורתיים. מצב זה הוא שריד למאבקים ההיסטוריים שהסתעפו מתהליכי החילון באירופה בתקופת ההשכלה. כך שמחד, ניתן למצוא בקרב האשכנזים חרדים בעלי השקפה קיצונית, כגון בני העדה החרדית, ובתוכם חסידי נטורי קרתא, שמנימוקים דתיים כופרים בזכות קיומה של מדינת ישראל ודוגלים בהתבדלות כמעט מוחלטת מהעולם הסובב. מנגד, חילונים רבים מעולי ארצות אירופה דגלו במורשת הסוציאליסטית-אתאיסטית, דבר שמתבטא גם כיום אצל רבים בשלילה מוחלטת עקרונית של ביטויי המסורת היהודית. זרמים נוספים אליהם משתייכים האשכנזים החרדים הם הזרם הליטאי והחסידי. בתווך נמצאת הציונות הדתית, אליה גם כן משתייכים אשכנזים רבים.

נישואים בין-עדתיים

צאצאי נישואים בין-עדתיים לפי קבוצות גיל ב-1995: 5.3% בקבוצת הגיל 40–43, 16.5% בגילאי 21-20, ו-25.1% בגילאי 11-10. הנתונים מתוך: Barbara S. Okun, Orna Khait-Marelly 2006.

ערך מורחב – נישואים בין-עדתיים בישראל

על אף קיומם של נישואין בין שתי הקבוצות האתניות הגדולות בחברה היהודית, מזרחים ואשכנזים, שיעורם היה נמוך והביא להומוגניות יחסית של שתי הקבוצות הללו. דבר זה הוביל לכך שהמחקרים על הקבוצות האתניות היהודיות בישראל נוטים להתרכז בשתי הקבוצות הגדולות, למרות השכיחות העולה עם השנים של נישואין בין-עדתיים. הבעייתיות במחקר היא כפולה, הן עקב מיעוט המחקרים והן עקב מיעוט הנתונים. לכך מצטרפת מדיניות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהציבה אתגר בחקר נישואין בין-עדתיים ובדפוסים סוציולוגים של צאצאיהם. מאחר שבלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נבדק אך ורק מוצא האב ולא הסב, נוצרת בעיתיות לחוקרים בבואם לחקור את סיווג השנתונים שנולדו בעשורים האחרונים, שבהם רבים נולדו להורים שנולדו בישראל. בעייתיות זו, מנסים החוקרים לעקוף בעזרת נתונים ממפקד האוכלוסין.

באופן משמעותי, רוב הנישואין שאחרי העלייה ההמונית בשנות החמישים בחברה היהודית בישראל, היו בתוך שתי הקבוצות האתניות האשכנזים והמזרחים. אך שיעור הנישואין בין הקבוצות עלה לאורך השנים כפי שהראה מפקד האוכלוסין. בשנים 1957–1961, שיעור הנישואין הבין-עדתיים עמד על כ-14% ואילו בתחילת שנות התשעים שיעור זה עלה לכ-28%, לפי מחקרן של ברברה אוקן ואורנה חייט-מראלי ב-2006 מהאוניברסיטה העברית.

מחקר קודם של אוקן יחד עם גשור (Gshur and Okun) מ-2003 הצביע על כך ששיעור הנישואין הבין-עדתיים עולה ככל שחולף הזמן. לפיכך, ילידי ישראל נטו יותר להתחתן מחוץ לקבוצתם האתנית, מאשר אלו שנולדו מחוץ לישראל. בנוסף, הצביעה אוקן ממחקרה ב-2001 וב-2004 על תהליך של "המרה", דפוס סלקטיבי של נישואין בשנות החמישים, השישים והשבעים. בתהליך זה בן או בת זוג ממוצא מזרחי נטו להתחתן עם אשכנזים, שזוהו כקבוצה הדומיננטית בישראל, אם לבן או בת הזוג המזרחים היה סטטוס סוציו-אקונומי גבוה יותר מאשר של בן או בת הזוג האשכנזים איתם הם התחתנו. אך ככל שנישואין בין-עדתיים הפכו נפוצים יותר, תהליך ה"המרה" הפך פחות דומיננטי ודפוסי הנישואים הראו נטייה של משכילים להינשא אלו לאלו וכי נישואין בין-עדתיים נפוצים יותר בקרב המשכילים יותר.

עם זאת, תהליך ה"המרה" שחל בשנות החמישים עד השבעים, לא הוביל לצמצום הפערים בין אשכנזים מזרחים לפי אוקן וחייט-מראלי:

	הניתוח מצביע על כך שדפוס הנישואים המעורבים הסלקטיביים של שנות ה-60 וה-70 הספיק להשפיע על הפערים בחברה ולתרום להרחבתם. עקב דפוס הנישואים בתקופה זו, קבוצת המזרחים המשכילים נגרעה מתוך כלל קבוצת המזרחים והצטרפה לקבוצה החדשה של המעורבים. וכיוון שלהשכלת ההורים יש השפעה חזקה על השכלת הילדים, ילדיהם של הזוגות המזרחים הם בעצמם פחות משכילים באופן יחסי. כלומר, אם כלל המזרחים המשכילים היו בעבר מתחתנים בתוך העדה, רמת ההשכלה של העדה כיום הייתה גבוהה יותר. לפי החוקרות, אצל אשכנזים, לעומת זאת, חל תהליך הפוך: ילדיהם של הפחות משכילים, שהתחתנו עם מזרחים, הצטרפו לקבוצת המעורבים. כתוצאה מכך, ממוצע ההשכלה של קבוצת האשכנזים הינו גבוה יותר יחסית למציאות בה לא היו מתקיימים נישואים מעורבים.‏
– עפרי אילני, "מחקר: נישואים מעורבים לא צימצמו הפער העדתי", עיתון הארץ.

בנוסף הצביעה אוקן במחקרה מ-2004 על כך שקבוצה זו של צאצאי הנישואין הבין-עדתיים אינה מייצרת זהות אתנית לאומית חדשה, אינה מייסדת קבוצה מלוכדת וחבריה אף אינם חולקים זהות משותפת. פרשנות חלקית היא מוצאת בכך שצאצאי נישואים בין-עדתיים הם קבוצה ללא גבולות אתניים ברורים בחברה היהודית בישראל. עם זאת, מאחר שהמחקר בנושא אינו מפותח דיו עקב העדר נתונים ומחקרים, נדרשים מחקרים איכותניים לצד מחקריים כמותניים נוספים, כדי לעמוד על זהות קבוצה זו ומאפייניה.

ראו גם

• הגניוס היהודי
• השסע העדתי בישראל
• מזרחים
• יהדות אשכנז
• ליטאים
• התנועה לזהות אשכנזית
• יקה

לקריאה נוספת

• Barbara S. Okun, Orna Khait-Marelly. 2006. Socioeconomic Status and Demographic Behavior of Adult Multiethnics: Jews in Israel. (forthcoming)
• Barbara S. Okun. 2004. Insight into Ethnic Flux: Marriage Patterns among Jews of Mixed Ancestry in Israel, Demography, Vol. 41, No. 1
• Barbara S. Okun. 2001. The Effects of Ethnicity and Educational Attainment on Jewish Marriage Patterns: Changes in Israel, 1957-1995, Population Studies, Vol. 55, No. 1
• Gshur, Benny and Barbara S. Okun. 2003. Generational Effects on Marriage Patterns among Israeli Jews. Journal of Marriage and Family

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אשכנזים

• התנועה לזהות אשכנזית
• המרכז לתרבות יידיש בישראל
• עפרי אילני, מחקר: נישואים מעורבים לא צימצמו הפער העדתי, באתר הארץ, 21 בינואר 2007