אשכנזים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעולם היהודי בכלל ובחברה הישראלית בפרט, המונח אשכנזים מתייחס, באופן כללי לקבוצה חברתית מובנת המורכבת מיהודים שמוצאם המלא מיהדות אשכנז או מיהדות מזרח אירופה, אם כי ייתכנו הגדרות שונות למונח זה.

גבולות הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשכנזים אינם בהכרח צאצאי יהדות אשכנז ההיסטורית. לדוגמה, אף העובדה שמוצאם של חלק מיהודי הולנד, וכן רבים מיהדות בריטניה וגרמניה הוא בגלות ספרד, הרי בשיח הישראלי הם נכללים בדרך כלל במניין "האשכנזים", וכך לפעמים אף יהודי איטליה.

יש אשכנזים שהגיעו לישראל מאמריקה, מאפריקהדרום אפריקה וממצרים) או מאסיהסין ומהמחוזות האסיאתיים של ברית המועצות לשעבר) ואף מאוסטרליה, אך גם הם, לפחות בחלקם, מקורם במשפחות שמוצאן בארצות אירופה.

העלייה לישראל כקבוצה בעלת אוריינטציה תרבותית דומה (כדוגמה, שפת היידיש) טשטשה את ההבדלים בין יהודי מזרח אירופה ומערבה, והם החלו להיחשב על ידי השונים מהם לקטגוריה חברתית אחת. תרם לכך הכינוי המשותף "אשכנזים" שרווח במאות השנים האחרונות ביחס לכלל יהודי אירופה, שקיבלו עליהם את סמכותו ההלכתית של הרב משה איסרליש, להבדיל מהספרדים שמנהיגם היה רבי יוסף קארו.

העלייה מחבר המדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הגדילה את שיעור יוצאי אירופה בקרב אזרחי ישראל. כמו כן, מחקרים מצביעים[דרוש מקור] שכקבוצה מוגדרת, ישנה נטייה בקרב קבוצת עולי חבר המדינות לחוש קרבה תרבותית רבה יותר כלפי הקבוצה החילונית הדתית והחרדית.

כלכלה ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, רבים מקרב אלה שנחשבו לאליטה הפוליטית, החברתית, התרבותית והתקשורתית בישראל, באו מקרב האשכנזים. בין השאר הם הגיעו לעמדות מפתח אלו עקב תפקידם המרכזי בהקמתה של מדינת ישראל ובאיוש מוסדותיה המכוננים, מתוקף היותם כוח עלייה משמעותי עוד בטרם הקמתה. עד מלחמת העולם השנייה, התנועה הציונית הייתה תופעה אירופית בבסיסה, כך שמרבית העולים במסגרת העליות שלפני קום המדינה היו מארצות אירופה. עובדה זו גרמה לכך שהמערכות המדינתיות שהוקמו היו מבוססות על יהודים ממוצא אשכנזי.

האשכנזים היו מבוססים היטב כקבוצה דומיננטית כבר עם הקמת המדינה, עת היוו כ-80% מהאוכלוסייה היהודית .‏[1][2] הם היו המייסדים של היישוב החדש ועמוד השדרה של החברה על כל נדבכיה, ממעמד העובדים ועד לאליטה. המזרחים, לעומתם, היוו קהילה קטנה, ענייה וחלשה, שבראשה עמדה אליטה ספרדית זעירה. במהלך העשור הראשון למדינה הגיעה עלייה המונית, שמנתה אשכנזים ומזרחים בשיעור שווה כמעט.

התמודדות המדינה עם בעיותיה הדחופות הללו בשנות ה-50 השפיעה באופן שונה על הוותיקים, על העולים האשכנזים ועל העולים המזרחים[דרושה הבהרה]. הוותיקים זכו באופן מהיר לניעות המונית. מרביתם התקדמו תוך זמן קצר ממעמד העובדים למעמד הבינוני. בעוד שחלק אחד מהם ניצל את הסובסידיות ותנאי ההשקעה הנדיבים שהעמידה המדינה לרשותם והפכו ליזמים ולתעשיינים, או הרחיבו את עסקיהם הקיימים, הוותיקים ניצלו היטב את ההזדמנויות החדשות הודות ליתרונותיהם המיוחדים: ידיעת עברית, השכלה טובה יחסית, למשל בקרב יוצאי גרמניה, הצבר נכסים וקירבה לאליטה ולמקבלי ההחלטות.‏[3]

ההדגשה שהזהויות העדתיות הן עובדה קיימת תורגמה בשנות ה-70 לתפיסה אגרסיבית שפילגה את המזרחים והאשכנזים, כמייצגי תרבויות המזרח והמערב, העומדות האחת מול השנייה, כביכול. תפיסה זו הולידה במגזרי האוכלוסייה המזרחית לוחמנות שכוונה כנגד ההגמוניה של מה שכונה בשם "המרכז האשכנזי" או "קבוצות המרכז".‏[4]

חשיפתם של האשכנזים החילונים לסוציאליזם האירופאי תרמה לכך שהם היו דומיננטיים במפלגות הסוציאליסטיות של ראשית תקופת המדינה (כמו מפא"י). לעומת זאת, האשכנזים החרדים מזוהים עם מפלגות כיהדות התורה ואגודת ישראל, אם בכלל.‏[5]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקאלה הדתית, כלומר המרחק בין הקצוות מבחינה דתית, רחבה יותר בקרב האשכנזים מאשר בקרב המזרחים, אשר על פי מחקרים סוציולוגיים, נוטים להתקיים בהם כביכול, או לפחות נטו לכך עד לשנים האחרונות במידה נרחבת, יותר גוני ביניים[דרוש מקור], כדוגמת המסורתיים או הרפורמים. מצב זה הוא שריד למאבקים ההיסטוריים שהסתעפו מתהליכי החילון באירופה בתקופת ההשכלה. כך שמחד, ניתן למצוא בקרב האשכנזים חרדים בעלי השקפה דתית קוטבית וחיי קהילה סגורים יחסית, כגון בני העדה החרדית, ובתוכם חסידי נטורי קרתא, שמנימוקים דתיים כופרים בזכות קיומה של מדינת ישראל ודוגלים בהתבדלות כמעט מוחלטת מהעולם הסובב. מנגד, חילונים רבים מעולי ארצות אירופה דגלו במורשת הסוציאליסטית-אתאיסטית, דבר שמתבטא גם כיום אצל רבים בשלילה מוחלטת עקרונית של ביטויי המסורת היהודית. זרמים נוספים אליהם משתייכים האשכנזים החרדים הם הזרם הליטאי והחסידי. בתווך נמצאת הציונות הדתית, אליה גם כן משתייכים אשכנזים רבים.

נישואים בין-עדתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאצאי נישואים בין-עדתיים לפי קבוצות גיל ב-1995: 5.3% בקבוצת הגיל 40–43, 16.5% בגילאי 21-20, ו-25.1% בגילאי 11-10. הנתונים מתוך: Barbara S. Okun, Orna Khait-Marelly 2006
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נישואים בין-עדתיים בישראל

על אף קיומם של נישואין בין שתי הקבוצות החברתיות הגדולות, המובנות[6] בחברה היהודית[דרוש מקור], מזרחים ואשכנזים, שיעורם היה נמוך עד סוף שנות ה-50 המאוחרות[דרוש מקור] והביא להומוגניות יחסית של שתי הקבוצות הללו. דבר זה הוביל לכך שהמחקרים על הקבוצות האתניות היהודיות בישראל נוטים להתרכז בשתי הקבוצות הגדולות, למרות השכיחות העולה עם השנים של נישואין בין-עדתיים. הבעייתיות במחקר היא כפולה, הן עקב מיעוט המחקרים והן עקב מיעוט הנתונים. לכך מצטרפת מדיניות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהציבה אתגר בחקר נישואין בין-עדתיים ובדפוסים סוציולוגים של צאצאיהם. מאחר שבלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נבדק אך ורק מוצא האב ולא הסב, נוצרת בעיתיות לחוקרים בבואם לחקור את סיווג השנתונים שנולדו בעשורים האחרונים, שבהם רבים נולדו להורים שנולדו בישראל. בעייתיות זו, מנסים החוקרים לעקוף בעזרת נתונים ממפקד האוכלוסין.

באופן משמעותי, רוב הנישואין שאחרי העלייה ההמונית בשנות החמישים בחברה היהודית בישראל, היו בתוך שתי הקבוצות החברתיות המובנות, האשכנזים והמזרחים. אך שיעור הנישואין בין הקבוצות עלה לאורך השנים כפי שהראה מפקד האוכלוסין. בשנים 19571961, שיעור הנישואין הבין-עדתיים עמד על כ-14% ואילו בתחילת שנות התשעים שיעור זה עלה לכ-28%, לפי מחקרן של ברברה אוקן ואורנה חייט-מראלי ב-2006 מהאוניברסיטה העברית.

מחקר קודם של אוקן יחד עם גשור (Gshur and Okun) מ-2003 הצביע על כך ששיעור הנישואין הבין-עדתיים עולה ככל שחולף הזמן. לפיכך, ילידי ישראל נטו יותר להתחתן מחוץ לקבוצתם החברתית, מאשר אלו שנולדו מחוץ לישראל. בנוסף, הצביעה אוקן ממחקרה ב-2001 וב-2004 על תהליך של "המרה", דפוס סלקטיבי של נישואין בשנות החמישים, השישים והשבעים. בתהליך זה בן או בת זוג ממוצא מזרחי נטו להתחתן עם מי שהוגדרו כאשכנזים, אם לבן או בת הזוג המזרחים היה סטטוס סוציו-אקונומי דומה או גבוה מאשר של בן או בת הזוג המוגדרים כאשכנזים איתם הם התחתנו.[דרוש מקור] אך ככל שנישואין בין-עדתיים הפכו נפוצים יותר, תהליך ה"המרה" הפך פחות דומיננטי ודפוסי הנישואים הראו נטייה של משכילים להינשא אלו לאלו וכי נישואין בין-עדתיים נפוצים יותר בקרב המשכילים יותר.[דרוש מקור]

עם זאת, תהליך ה"המרה" שחל בשנות החמישים עד השבעים, לא הוביל לצמצום הפערים בין אשכנזים מזרחים לפי אוקן וחייט-מראלי:

הניתוח מצביע על כך שדפוס הנישואים המעורבים הסלקטיביים של שנות ה-60 וה-70 הספיק להשפיע על הפערים בחברה ולתרום להרחבתם. עקב דפוס הנישואים בתקופה זו, קבוצת המזרחים המשכילים נגרעה מתוך כלל קבוצת המזרחים והצטרפה לקבוצה החדשה של המעורבים. וכיוון שלהשכלת ההורים יש השפעה חזקה על השכלת הילדים, ילדיהם של הזוגות המזרחים הם בעצמם פחות משכילים באופן יחסי. כלומר, אם כלל המזרחים המשכילים היו בעבר מתחתנים בתוך העדה, רמת ההשכלה של העדה כיום הייתה גבוהה יותר. לפי החוקרות, אצל אשכנזים, לעומת זאת, חל תהליך הפוך: ילדיהם של הפחות משכילים, שהתחתנו עם מזרחים, הצטרפו לקבוצת המעורבים. כתוצאה מכך, ממוצע ההשכלה של קבוצת האשכנזים הינו גבוה יותר יחסית למציאות בה לא היו מתקיימים נישואים מעורבים.‏[7]

– עפרי אילני, "מחקר: נישואים מעורבים לא צימצמו הפער העדתי", עיתון הארץ.

בנוסף הצביעה אוקן במחקרה מ-2004‏[8] על כך שקבוצה זו של צאצאי הנישואין הבין-עדתיים אינה מייצרת זהות אתנית לאומית חדשה, אינה מייסדת קבוצה מלוכדת וחבריה אף אינם חולקים זהות משותפת. פרשנות חלקית היא מוצאת בכך שצאצאי נישואים בין-עדתיים הם קבוצה ללא גבולות אתניים ברורים בחברה היהודית בישראל. עם זאת, הציעה כי היות שהמחקר בנושא אינו מפותח דיו עקב העדר נתונים ומחקרים, נדרשים מחקרים איכותניים לצד מחקריים כמותניים נוספים, כדי לעמוד על זהות קבוצה זו ומאפייניה.[דרושה הבהרה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "אשכנזים" ספג ביקורת בחוגים אקדמיים וחברתיים, על שהוא מבצע הכללה שאינה בהכרח נכונה ממבט אנתרופולוגי, סוציולוגי, ואף פנים-דתי, לקבוצות שונות (שיש הנוטים להבנות אותן כ"אשכנזיות") שלא תמיד החפיפה התרבותית או החברתית ביניהן משמעותית עד כדי הצדקת הכללתן למקשה אחת, או שהכללה זו נתפסת כרלוונטית בשל הטיות שונות כגון כמיהה לא מבוקרת לרדוקציוניזם מחקרי, אשר בתורו מעצב את החברה על ידי סקירה עיתונאית של מחקרים מתאמיים (שלעתים בעצמה מוטה), בצורה של כותרות ענק, תעמולה עיתונאית, והטעיות, אשר דה פקטו הולכות ומצטברות זו על גבי זו כתפיסות מציאות כוזבות, של צרכני המידע.

גם ספג המונח ביקורת על שהוא ביחד עם המונח "מזרחים", מוביל את הנתקלים בו באופן תדיר לחלק את החברה הישראלית חלוקה סטריאוטיפית, ודיכוטומית כוזבת אשר לפיה קיימות שתי קבוצות בדויות של "ישראלים", תוך זניחתן של עדות שעל פי הגדרה אחת מקורן ב"קו התפר" שבין שני צדי המתרס, או על פי הגדרה אחרת, הן פשוט זרות לחלוקה זו, או שהשיוך ה"עדתי" שלהן ייחודי, כגון יהודים בכלל וישראלים בפרט שמוצאם,‏[9] בחצי האי האיברי, קנדה, קזחסטן, צרפת, יון, מקדוניה, קרואטיה, כרתים, סיציליה, בולגריה, ארץ ישראל, הקווקז, ארמניה, סיביר, אוזבקיסטן, יפן, צפון הודו ועוד, וכן זניחת השיח אודות קבוצות חברתיות אחרות בתוך ישראל אשר כלל אינן משתייכות למה שהוגדר כמגזר היהודי, או משתייכות אליו באופן חלקי או אלטרנטיבי, כגון ערבים, ערבים-בדואים, דרוזים, נוצרים, וערבים-נוצרים, בני כתות שונות, וכו' וכו'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gshur, Binyamin & Okun, Barbara S. (2003). Generational effects of marriage patterns among Israeli Jews: immigrants and their descendants in Israel. Journal of Marriage and Family, 62(2), 287–301.
  • Okun, Barbara S. (2001). The effects of ethnicity and educational attainment on Jewish marriage patterns: changes in Israel, 1957–1995. Population Studies, 55(1), 49–64.
  • Okun, Barbara S. (2004). Insight into ethnic flux: marriage patterns among Jews of mixed ancestry. Demography, 41(1), 173–187.
  • Okun, Barbara S. & Khait-Marelly, Orna. (2006). Socioeconomic status and demographic behavior of adult multiethnics: Jews in Israel. Working Paper 2006-01. Department of Sociology and Anthropology, Faculty of Social Sciences; Hebrew University of Jerusalem.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטיב ישראל, ‏דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : הציונות והקמתה של מדינת ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  2. ^ קובץ DOC דוצ'י ליכטנשטיין, מן השיח ההיסטוריוגרפי הישראלי אל רציונלים חלופיים בחינוך המוזיקלי (למאמר עצמו), ינואר 1998, מפתח - כתב עת למורי המוזיקה, באתר משרד החינוך
  3. ^ סמי סמוחה, "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל". ‏בתוך: אורי רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים, תל אביב: ברירות, 1003, עמ' 172–202.
  4. ^ ש.נ. אייזנשטדט, עדות בישראל ומיקומן החברתי. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 17-16.
  5. ^ בקרב חרדים יוצאי אשכנז, יש, למשל, מי שמחרימים את מדינת ישראל.
  6. ^ מובנות כסטריאוטיפ חברתי אשר לעתים מקורו בהטה של רדוקציוניזם מחקרי.
  7. ^ עפרי אילני, מחקר: נישואים מעורבים לא צימצמו הפער העדתי, באתר הארץ, 21 בינואר 2007.
  8. ^ Okun, 2004, עמוד 185.
  9. ^ לפחות בבחינה מסוימת כגון אבהות, שיוך דתי, וכולי.