שבת
השבת היא יום מנוחה וקדושה שבועי לעם ישראל, המועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בסופו של יום שישי, מעט קודם לשקיעת החמה - זמן הקרוי "ליל שבת", וקצה ביום המחרת, עם צאת הכוכבים - זמן הקרוי "מוצאי שבת".
שמירת שבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות; לפי היהדות, זוהי המצווה הראשונה שניתנה לאדם, ביום היבראו[1] וכשקולה כנגד כל המצוות שבתורה.[2].
השבת מסמלת ביהדות את בריאת העולם בידי אלוהים, וקדושתה קבועה מאז בריאת העולם על ידי אלוהים[3], ובשונה מחגי ישראל, אינה תלויה בקידוש החודש שנעשה בידי בית הדין. טעמי המצוות והמנהגים המיוחדים לשבת מקורם בציווי המקראי לקדש יום זה ולשבות בו ממלאכה, כמעשה האל אחר השלמתו את הבריאה בששת ימי בריאת העולם. השבת אינה משמשת רק למנוחה ולהימנעות מעשיית מלאכה, וכבר בתקופת התנ"ך נתפסה כיום של קדושה, עונג, לימוד תורה והתרוממות הנפש. שמירת השבת היא הודאה מעשית בבריאת העולם, מחזקת את האמונה ואי שמירתה גורמת להיחלשות האמונה היהודית, כמו כן שמירת השבת מקרבת את האדם לבורא העולם יותר מפרישות ונזירות גופנית[4].
בחילול השבת רואה התורה חטא חמור שהעונש על עשייתו במזיד הוא מיתת סקילה, שנחשבת לחמורה מבין ארבע מיתות בית דין[5].
הרעיון הבסיסי של השבת, יום מנוחה שבועי, אומץ על ידי כלל עמי העולם עוד בימי קדם, ואף השפיע על דוקטרינות סוציאליסטיות שונות לפעול לקיצור אורך יום העבודה ושבוע העבודה. בישראל נקבע יום השבת כיום מנוחה רשמי.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות השבת
השבת מוזכרת בתורה כבר בסיפור בריאת העולם, המופיע בתחילת ספר בראשית. לפי המקרא, ביום זה נשלמה בריאת העולם ואלוהים שָבַת מכל מלאכתו, ועל כן התברך והתקדש יום זה:
 |
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. |  |
| – ספר בראשית, ב, א-ג | ||
לאורך ההיסטוריה היהודית כולה היוותה השבת מרכיב מרכזי ויסודי ביהדות. מצוות שמירת השבת, כְיום מנוחה ושביתה ממלאכה, ניתנה לאדם כבר ביום היבראו, ולעם ישראל ניתנה במעמד הר סיני, כמצווה הרביעית במנין עשרת הדיברות:
|
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. | |
| – ספר שמות, כ, ח | ||
בשבעה עשר מספרי התנ"ך מופיעות לא מעט התייחסויות לשבת, ובהן חזרה על ציווי שמירת השבת וביאורים פרטניים יותר של המצווה הכללית, כאשר ספר ויקרא וספר שמות מביאים את מרבית הדברים.[6] מקור חשוב נוסף נמצא בספר ישעיהו: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד..." (ספר ישעיהו, נח, יג), שממנו לומדים את מצוות עונג שבת ומצוות נוספות.
השבת נידונה כמובן גם במשנה ובגמרא, כאשר מסכת שבת מוקדשת כולה לעיסוק בדיני שבת. מסכתות נוספות, כגון מסכת עירובין, מסכת מנחות ואחרות, מתייחסות אף הן לדינים הקשורים בשבת.[7] עד לכתיבת המשנה נשמרו והועברו הילכות השבת כחלק ממסורת תורה שבעל-פה, שנמסרה לעם ישראל במעמד הר סיני. עם כתיבת המשנה ערכו חז"ל סדר באלו והעלו על הכתב דיונים העוסקים בשבת. חכמי התלמוד הישוו את הלכות השבת להלכות כשפים.[8] הקבלה זו נוגעת רק לאיסורי השבת ש"יש מהן סקילה ויש מהן פטור אבל אסור. ויש מהן מותר מלכתחילה,"[9] כפי שיש בענייני כישוף.[10][11]
במסורת ובאגדה מתוארת השבת כיום שבו נח כל היקום, אף החי הצומח והדומם. רעיון זה מופיע בהקשרים שונים: כך מסופר כי בהיות עם ישראל במדבר, לא ירד המן בשבת וביום שישי קיבל העם 'לחם משנה' ליום השבת, תבשיל משובח אף יותר מזה שניתן בימות החול; הגמרא מספרת על פרה של יהודי שנמכרה לנוכרי, וסירבה לחרוש בשבת כדי להמשיך לשמרה; במסכת סנהדרין, דף סה, עמוד ב מסופר כי ישנו נהר מופלא, ששמו סמבטיון, אשר שומר את השבת; ושלל דוגמאות נוספות מעין אלו, המתארות בעלי חיים, צמחים, ואף מחוזות, כמו הגיהנום, השובתים בשבת, ואחרים המתעוררים, מתהדרים ומתעלים, כעץ החיים וכלל הנשמות או רוח שכינה ועדנה הנושבת ביום זה מן העולם הבא אל עולמנו.[12]
[עריכה] רעיונות מרכזיים
השבת נתפסת כשורש האמונה ועל כן אמרו עליה חז"ל: "כל השומר את השבת כאילו מקיים את כל התורה כולה. וכל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה" וכן, "שקולה שבת כנגד כל המצוות". בצד היותה המצווה הראשונה שניתנה לאדם ביום היבראו[1], למצוות זכירת יום השבת והבדלתו מימות החול כמה נימוקים עיקריים:
- זכר הבריאה ויום המנוחה המוחלט ליקום - "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ." יום השבת מזכירנו את סדר הבריאה האלוהי ואת יום הבריאה השביעי, שבו שבת האל מכל מלאכתו ואשר בו שרתה ביקום שלמות ומנוחה מוחלטת. השבת במקורות מכונה אף בשם 'שבת בראשית'. מצוות זכרון השבת ושמירתה, על כן, מטמיעה את האמונה בבבריאת העולם על ידי האל ובשלמות היקום הבראשיתי, ומקרבת את עם ישראל אל אלוהיו בצוותה אותו לנהוג כדרך הבורא ולשוב להיות בצלם אלוהים.
- זכר ליציאת מצרים - הטמעת זכר יציאת מצרים בעם ישראל, למען חיזוק האמונה בישועת השם ולמען חיובו לנהוג חסד וצדק בזולתו. כנאמר בספר דברים, ה, יב-טו: "שמור את יום השבת לקדשו.. למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. על כן ציווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת."
- יום מנוחה כמעשה צדק ומחשבה חברתית - מיסוד יום מנוחה לשומרי התורה ולכל בני חסותם.[13] השבת נועדה לשפר את מצבו של האדם באשר הוא, וביסודה רעיון חירות האדם ושיוויונו[14]. השבת נועדה לאפשר לכל אדם, גם לפועל קשה היום, ולעבד ולאמה בימי קדם, יום מנוחה שבועי שבו יוכלו להתפנות מעמלם ולמצוא שוב את חירותם: "בכל שבת ישנה מצווה על מנוחת עבד ואמה. יסוד השבת הוא חירות האדם, ובשבת אין אדם שולט על אדם וכולם שווים לפני אל חי. אך אם עבד עובד מצאת השבת ועד כניסת השבת עד יומו האחרון, הרי שאין זו חירות. רק שחרור עבד ואמה בשנת היובל מביאים לידי ביטוי שלם את רעיון השבת - חירות האדם."[15] בנוסף לשחרור האדם, יום השבת עניינו גם שחרור בעלי החיים והצומח המשרתים את האדם, ולמעשה היקום כולו: "על המנוחה מן העבודה בשבת מתענגים כל העבדים וכל הבהמות שהטבע יעדם לשרת את בני האדם וכל האילנות והנטיעות למיניהם. הכל חופשי ועזוב לנפשו ביום זה."[16]
- חידוש הברית בין ה' לעם ישראל - בהיותה אחת מן המצוות שנקבעו בעשרת הדיברות, במעמד חידוש הברית בהר סיני, שמירת השבת היא חלק מהותי בחידוש החוזר של הברית בין ה' לעם ישראל ותזכורת להיותם העם הנבחר, כנאמר בספר יחזקאל, כ, יב: "וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני ה' מקדשם". היהדות רפורמית, הדוחה את רעיון העם הנבחר, מדגישה תחת זאת את המפגש והתפילה בציבור ואת חשיבות ההתחברות זה לזה ביום השבת.
- השבת מרוממת נפש כל - לפי תפיסת היהדות, השבת מעניקה תוכן ומשמעות לכל ימות השנה ובה יתר שכינה ונשמה.[17] "מי שיודע לקלוט את קדושתה של השבת ולהתרומם על ידה למנוחה לקדושה ולטהרה, וזוכה לנשום את הנשמה היתירה בשבת. והשבת מרוממת אותו לכל ימי השבוע."[18] ספרות חז"ל, המסורת והאגדה מספרות שביום השבת נושבת מן העולם הבא אל העולם הזה רוח התעוררות ושכינה רבה, ושובת אף הגיהנום וכלל הנפשות השוהות בו משוחררות לצאת אותו עד צאת השבת. השבת לפי תפיסת היהדות היא הזכרון היחיד שנותר מן המצב שלפני יציאת גן העדן.[19] אמונה זו בכוחה וטעמה הקסום של השבת מוסיפה לשמירתה ממד של גאולה והשבת נפש לכל הבריאה. רעיונות אלו השפיעו רבות על מנהגי השבת אצל תנועת החסידות והקבלה, והביאו אותן להאריך את השבת ככל הניתן, מעבר לזמנים המקובלים ליציאתה.
[עריכה] מצוות השבת
מצוות השבת נועדו בכללן לייחד את השבת מימות החול בשלושה אופני התקדשות: מעשה, דיבור ומחשבה,[19] ובכך לשחרר את האדם והבריאה כולה מכל מלאכה וצער, ולהשרות תחתם חירות, עונג, הרמוניה ורוממות רוח. בספר הזמנים של משנה תורה נאמר על הלכות שבת:
|
יש בכללן חמש מצוות--שתי מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשבות בשביעי; (ב) שלא לעשות בו מלאכה; (ג) שלא לענוש בשבת; (ד) שלא לצאת חוץ לגבול בשבת; (ה) לקדש היום בזכירה. | |
מצוות עשה (בנוסף לזכור ושמור) המופיעה בתורה היא מצוות הכנת 'לחם משנה' או 'לחם יומיים' שיספיק גם עבור השבת[20]. כמו כן קובעת התורה כי יום השבת נועד לתפילה בציבור, לשמיעת קריאת התורה ולקריאה ועיון בכתבי הקודש בציבור - 'מקרא קודש' [21]. בנוסף מציינת התורה מנהגים נוספים הקשורים בשבת, כגון הקרבת מנחות בשבת וכד'.
יתר מצוות עשה ואל תעשה העוסקות בשבת נשמרו והועברו כחלק מן התורה שבעל פה, והיוו חלק משמעותי מן המסורת שנהג עם ישראל.[22] היהדות האורתודוקסית והקונסרבטיבית של ימינו ממשיכות מסורת זו, בעוד היהדות הרפורמית נוטה להדגיש את מצוות העשה (לקדש, לכבד ולענג) [23] ומציעה לפרט לבחור בפעילויות המייחדות את יום השבת, מקדשות אותו, מעוררות בו את האמונה ותורמות לרוח השבת או לקירובו לעם היהודי.[24]
[עריכה] איסור מלאכה
 |
ערך מורחב – ל"ט אבות מלאכה |
התורה אוסרת עשיית כל מלאכה בשבת, אך מציינת רק חלק מן המלאכות האסורות ומותרות בשבת. המלאכות המפורשות בתורה כאסורות הן הבערת אש[25], חריש וקציר[26], קישוש עצים[27] ויציאה מחוץ לתחום היישוב[28]. בספרי הנביאים מצוינות מספר מלאכות אסורות נוספות, בהן, נשיאת משא, גם על גב חמור[29], קניית מרכולות מן הגויים[30] והכנת יין [31], והקביעה כי שבת נועדה 'לעונג'[32].
ספר אדם וחוה, אחד מהספרים החיצונים, מציין כי בשבת אין להתאבל, ויש להימנע ככל שניתן מצער ועוגמת נפש.
עם כתיבת המשנה מיינו חכמי המשנה את המלאכות האסורות בשבת לל"ט אבות מלאכה, בהתבססם על המלאכות שהותרו בשבת באופן ייחודי, לרגל מלאכת קודש, היא הקמת המשכן (ז משנה ב).[33] בצד 39 מלאכות האב, קבעו חכמי המשנה כי יש להתאים כל מלאכה אחרת למלאכת האב הקרובה לה ולנהוג בה כתולדה של זו. תולדה ומלאכת אב נחשבות כאסורות באותה המידה.
[עריכה] שבות
|
|
ערך מורחב – שבות |
בצד ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן קיימים גם איסורים נלווים נוספים, דרבנן, המכונים "שבות", שעניינם גם הוא השביתה ממלאכה. כך, למשל, למלאכת הזריעה, שתי תולדות, השקייה והנבטה, ובצדן איסור דרבנן על שאיבת מים בגלגל.
[עריכה] חשמל בשבת
|
|
ערך מורחב – חשמל בשבת |
עם ההתפתחות הטכנולוגית בעידן המודרני ותפוצת השימוש בחשמל לתאורה, חימום והפעלת מכשירים חשמליים שונים נדרשה הכרעה בעניין השימוש בחשמל בשבת. השימוש במכשירים שעניינם חולין נחשב כמובן לפסול אך בעניין הכולל של השימוש בחשמל ודרכי השימוש בו, כמו גם בהתייחסות לשימוש במכשירים ספציפיים, נמצאו רבנים חלוקים בדעותיהם ובפסיקותיהם. היו שהגדירו את השימוש בחשמל כחילול שבת, אם כביצוע מלאכת מבעיר, מלאכת בונה או מלאכת מכה בפטיש. בהקשר של שימוש בטלפון בשבת עלה חשש ל"מוליד" מתקנות החכמים. לנגד עיני שומרי השבת והפוסקים עמד גם עניין עבודת יהודים בחברות החשמל המספקות אותו והתלות במכשירים החשמליים בבחינת פיקוח נפש. למרות האפשרות להסתפק בהפעלה מוקדמת של מכשירים חשמליים, קודם לכניסת השבת, ולהותירם פועלים עד צאת השבת, או באמצעים שונים המאפשרים הפעלה אוטומטית, נותרו מחלוקות בעניין וקבוצות שונות נוהגות בהם באופן שונה ומגבילות את השימוש בהם באופן שונה. בין המכשירים הנידונים נמצאים אמצעי תאורה וחימום ביתיים, מיחם, פלטת שבת, מעלית שבת, מזגן אוויר ואחרים.
[עריכה] מהלך השבת
ליום השבת הדתי סדר קבוע מתחילתו ועד סופו. להלן כמה מעיקריו:
- הדלקת נרות שבת - השבת הביתית נפתחת בהדלקת נרות שבת ובברכה עליהם, זמן מסוים קודם לשקיעת החמה ביום שישי. הארת הבית בליל שבת נחשבת מצווה ומטרתה, בין היתר, ליצור אווירה נעימה ולהשרות שלום. נהוג שהאישה מדליקה את הנרות ובכך מקבלת את השבת (כלומר החל מהדלקת הנרות, האישה אסורה בעשיית המלאכות האסורות בשבת), אך החובה חלה גם על גברים השובתים לבדם.
- קבלת שבת - תפילת השבת נפתחת באמירת 'לכו נרננה' ומזמורים נבחרים אחרים מספר תהילים, טקס מאוחר יחסית שתיקנו מקובלים בצפת, במאה ה-16, ופשט בתפוצות ישראל יחד עם שירת הפיוט 'לכה דודי'. לאחר טקס קבלת השבת מתפללים ערבית של שבת, השונה מהתפילה של ימות החול ומכילה בחובה את גרעין הקידוש של ליל השבת.
- קידוש וסעודת ליל שבת - הקידוש הוא ברכה הנאמרת בליל וביום השבת על כוס יין או על פת (אם חסר יין), יחד עם אזכור פסוקים על השבת מן המקרא. הקידוש מהווה את קיום מצוות זכירת השבת. הקידוש הוא טקס הנערך לפני תחילת סעודת ליל שבת במעמד כל בני הבית. לאחריו מברכים על לחם משנה, שתי כיכרות לחם שלמות, כזכר למן. כיום נוהגים לברך על חלות.
- עונג שבת - חלק מהותי מתוכן השבת קשור למצווה להתענג על החומריות ולקדש אותה, ולכן מצווה בשבת לסעוד שלוש סעודות, לנוח ואף לקיים יחסי אישות.
- תפילת שחרית של שבת - תפילה הכוללת תפילת שחרית חגיגית, קריאה בתורה בפרשת השבוע (ראו גם להלן), הפטרה, ותפילת מוסף.
- סעודת יום שבת - סעודת אשר נערכת לאחר סיום תפילת מוסף וכוללת בתחילתה קידוש קצר.
- תפילת מנחה של שבת - תפילת מנחה בנוסח מיוחד לשבת יחד עם קריאה קצרה בתורה.
- סעודה שלישית - ההלכה מחייבת לאכול בשבת שלוש סעודות, אחת בערב ושתיים ביום. צריך להתחיל את סעודה שלישית אחרי זמן מנחה ונהוג להתחיל את הסעודה השלישית לפני שקיעת החמה, המבשרת את סיומה של השבת והתחלת ימי החול. בסוף הסעודה נהוג לשיר שירים שקטים המכונים "שירי נשמה".
- הבדלה - טקס המסמן את סוף השבת ושתפקידו "להבדיל בין קודש לחול" - בין השבת לימות החול. רק לאחר ההבדלה ניתן להתחיל בעיסוקי השבוע הרגילים האסורים בשבת. ההבדלה נערכת לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, שהיא תפילת ערבית של ימות חול עם תוספות מעטות.
[עריכה] זמני השבת
על-פי ההלכה המעבר בין יום ליום מתרחש סביב שקיעת החמה, ולכן זמני תחילת השבת וסיומה אינם קבועים, אלא משתנים במהלך השנה בהתאם לאורך היום. כיוון שהזמן שבין שקיעת השמש לבין צאת הכוכבים (בין השמשות) נחשב לזמן מסופק, והיות והשבת היא מצווה מהתורה, שני זמני בין השמשות (שבתחילת השבת ובסיומה) נחשבים לחלק מהשבת, והשבת נמשכת כ־25 שעות - החל משקיעת החמה בסוף יום שישי, וכלה בצאת הכוכבים למחרת.
בדומה לשעת כניסת שבת, גם שעת מוצאי שבת תלויה בשקיעת החמה ('צאת הכוכבים' הוא זמן מסוים לאחר שקיעת החמה), ולכן היא משתנה על פי עונות השנה והמיקום על פני כדור הארץ. ישנן מספר שיטות הלכתיות לחישוב צאת הכוכבים, אך בישראל מקובל שזמן יציאת הכוכבים לגבי יציאת השבת חל כ-35 דקות לאחר שקיעת החמה, בשינוי מועט על פי עונות השנה. בארצות צפוניות יותר משך הזמן בין שקיעת השמש לצאת הכוכבים ארוך יותר וישנו גם שינוי מסוים בין עונות השנה. במקומות הקרובים יחסית לקטבים, שבהם קשה לקבוע את שעת צאת הכוכבים, בפרט בשיא החורף ובשיא הקיץ, נקבעים זמני השבת (כמו גם זמנים הלכתיים אחרים) באופן מלאכותי.
על פי חז"ל ישנה מצווה להוסיף לזמנה של השבת מיום שישי ומערב יום ראשון, מצווה הנקראת תוספת שבת. רוב הפוסקים קבעו להלכה את דין תוספת שבת, וכך נהוג גם כיום.[34]
אורכה של תוספת הזמן לפני שקיעת החמה ביום שישי משתנה מקהילה יהודית אחת לאחרת לפי מסורות מקומיות. בישראל מקובלת כדרך כלל תוספת של 20 דקות, כאשר בחיפה נהוגה תוספת של 30 דקות ובירושלים (ובמקומות נוספים) נהוגה תוספת שבת של 40 דקות קודם לשקיעת החמה.
במוצאי שבת נהוג גם כן להמתין דקות אחדות אחר צאת הכוכבים, על מנת להראות שהשבת חביבה על שומריה ולכן הם אינם "מוציאים" אותה (כלומר עורכים הבדלה) מיד כשהדבר ניתן מבחינה הלכתית, אלא מאוחר יותר. בקרב החסידים נהוג להאריך את השבת עד לשעות הלילה המאוחרות.
ישנם המקפידים על יציאת השבת לפי שיטת רבנו תם, החלה 72 דקות לאחר השקיעה. ברוב הקהילות היהודיות בארצות הברית, בבריטניה, בבלגיה, בקנדה ובאוסטרליה, זמני יציאת השבת הרשמיים המופיעים בלוחות השנה היהודיים, נקבעים על פי שיטה זו. דעה מחמירה נוספת היא שיטת בריסק, על פיה יש להמתין לצאת השבת 92 דקות לאחר השקיעה.
[עריכה] תפילות השבת
בשבת נאמרות שלוש התפילות הרגילות ליום חול (ערבית, שחרית ומנחה) אך בנוסח ייחודי לשבת: ערבית של שבת, שחרית של שבת ותפילת מנחה של שבת. תפילות השבת כוללות חלקים הנאמרים בכל יום מימות השבוע בצד תוספות שונות כגון, פסוקי דזמרה בנוסח ארוך, ברכת יוצר אור ארוכה ועוד. שלוש תוספות סמליות קיימות בנוסח התפילות לשבת: בערבית של ליל שבת אומרים "אתה קדשת", בשחרית של שבת "ישמח משה" ובמנחה של שבת "אתה אחד". מאמרי תפילה אלו מסמלים את ג' השבתות היסודיות: "תפלת ערבית - כנגד שבת בראשית. תפלת שחרית - כנגד [שבת] מתן תורה... ותפלת מנחה - כנגד יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בביאת הגואל."[35]
גם נוסח תפילת העמידה של שבת שונה מזה הנהוג בימות חול: לפני תפילת העמידה אומרים "ושמרו בני ישראל את השבת..."[36]; בתפילת העמידה עצמה תחת 19 ברכות נאמרת תפילה בת שבע ברכות בלבד, שהברכה האמצעית בהן היא ברכת קדושת היום - ברכה מיוחדת לשבת, בנוסח פיוטי, שמהווה בין היתר קיצור לתפילות שהושמטו[37]; בסיום תפילת העמידה של ערבית אומרים "ויכולו השמיים והארץ"[38] מכיוון שעל פי המדרש, כל האומר פסוקים אלה בערב שבת נחשב כשותף לקב"ה במעשה בראשית[39].
לאחר תפילת שחרית של שבת נהוג לקרוא פסוקים מן התורה והפטרה, ולאחר מכן, ברכות מי שברך המיוחדות לציבור ותפילת מוסף של שבת.
לפי פסיקת החכמים, חובה להזכיר את השבת בתפילות העמידה של שבת, ומי שלא הזכירה (שהתפלל, למשל, תפילת עמידה מלאה של חול) לא יוצא ידי חובת תפילה זו. עם זאת, נפסק כי די באזכור מינימלי של השבת על מנת לצאת ידי חובה זו[40], וגם כי מי שהחליף בין ברכות השבת השונות, יצא ידי חובת תפילה ואינו צריך לחזור על תפילתו, היות וקרא את הקטע העיקרי המשותף ביניהם ('רצה נא במנוחתנו')[41].
נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסים שונים במקצת וכוללים התאמות של הנוסח האורתודוקסי לתפיסת העולם של הקהילה המתפללת.[42] בקהילות רפורמיות רבות קיימות גם תוספות מודרניות, כגון קטעי שירה ומחשבה של הוגים מודרנים.
[עריכה] סעודות שבת
|
|
ערך מורחב – סעודות שבת |
בשבת ישנה מצווה על אכילת שלוש סעודות בשבת ובהן מעדנים, 'שלא תהא אכילתך בשבת כבחול' (תנחומא בראשית ב). סעודות השבת הן: האחת בליל שבת (סעודת ליל שבת או ערבית), השנייה בבוקר יום השבת (סעודת יום שבת או שחרית), וסעודה שלישית, משהגיע זמן מנחה ועד סמוך לצאת השבת[43]. מצווה זו מוטלת על גברים ועל נשים בשווה. הסיבה למספר זה של סעודות הוא בכך שבעבר היה נהוג לאכול שתי סעודות ביום, אחת ביום ואחת בלילה, והחיוב בסעודה נוספת נבע מן הציווי לענג את השבת ולכבדה יותר מימי החול.
בכל אחת מסעודות השבת מקדשים על שתי כיכרות לחם או חלות, כנגד 'לחם משנה' שצווה בתורה (שמות טז כב), ויש לאכול פת בשיעור של לפחות כביצה.
את סעודת ליל שבת והסעודה השנייה פותחים בקידוש קצר. את סעודות השבת נהוג לכבד גם באכילת בשר ודגים ומטעמים מיוחדים. בסעודה שלישית יש הסוברים (שיטת רבינו תם) שדי בפירות וירקות, אך להלכה נפסק שצריך גם בסעודה זו לאכול פת או לכל הפחות מיני מזונות.
בסעודות השבת נהוג לשיר זמירות שבת. לברכת המזון הנאמרת לאחר סעודות שבת, בסופה של 'ברכת בונה ירושלים', מוסיפים גם קטע מיוחד המאזכר את השבת ומכונה 'רצה'.
בשבת נהוג גם לאכול דגים[44], ובקהילות מסוימות נהוג לאכול בסעודת שבת מאכלים מיוחדים, המרמזים על עניינים רוחניים כגון בשר שור כנגד שור הבר, או בשר תרנגול המרמז לזיז שיאכלו צדיקים בבוא המשיח, ואחרים.[45] במרבית קהילות ישראל נפוצה אכילת חמין או טבית (גרסת יהודי בבל) בשבת. ביהדות אשכנז נתחבבה אכילת גאלע (רגל קרושה), גפילטע פיש, פשטידת קוגל וצימעס. בקרב יהדות תימן אכילת כובאנה, וביהדות פרס ג'פא (קיבת כבש ממולאת אורז).[45]
[עריכה] שבתות מיוחדות
מנהג יהודי עתיק הוא לקרוא בכל שבת בבית הכנסת פרקים אחדים מהתורה. לפני מאות רבות של שנים התקבל "מנהג בבל" לחלק את התורה לחלקים, כמספר שבתות השנה בערך, ובכל שבת לקרוא חלק אחד הקרוי פרשת השבוע. כך, בכל שנה, מסיימים מחזור שלם של קריאת התורה. את סיום קריאת התורה חוגגים בשמחת תורה, ובשבת שלאחר מכן מתחילים מחדש בקריאת הפרשה הראשונה, היא פרשת בראשית. בהתאם לנוהג זה, כל שבת משבתות השנה קרויה על-שם פרשת השבוע. "שבת וארא", למשל, היא השבת שבה קוראים בתורה בפרשת וארא. בנוסף לכך, לשבתות אחדות ישנם גם שמות מיוחדים, המציינים מאורע מיוחד המתרחש בהן. שבתות אלה (לפי סדר הופעתן בלוח השנה) הן:
- שבת שובה: השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבה נאמר בהפטרה: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך" (הושע י"ד, ב'). יש הקוראים לה שבת תשובה, על שם היותה השבת שבתוך עשרת ימי תשובה.
- שבת שירה: השבת שבה קוראים את פרשת בשלח, בה נאמרת שירת הים. השבת חלה בדרך כלל סמוך לט"ו בשבט.
- ארבע פרשיות:
- שבת שקלים: השבת שלפני ראש חודש אדר או של ראש חודש אדר עצמו, אם חל בשבת, שבה קוראים בספר תורה שני, בפרשת שקלים. בשנה מעוברת נקראת הפרשה בשבת שלפני ראש חודש אדר ב', או בראש החודש עצמו, אם חל בשבת.
- שבת זכור: השבת שלפני פורים, שבה קוראים בתורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק".
- שבת פרה: השבת הקודמת לשבת שלפני ראש חודש ניסן, שבה קוראים בספר תורה שני את פרשת פרה אדומה.
- שבת החודש: השבת שלפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן עצמו, שבה קוראים בספר תורה שני: "החודש הזה לכם ראש חודשים".
- שבת הגדול: השבת שלפני פסח. למקור השם יש כמה גרסאות:
- שבת כלה: השבת שלפני שבועות. חלק מבני עדות המזרח מכנים שבת זו כך, על שם התורה שנמשלה לכלה.
- שבת חזון: השבת שלפני תשעה באב, שבה מתחילה ההפטרה במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (ספר ישעיהו, א, א). זוהי השבת האחרונה בשבתות האבל, תלת דפורענותא.
- שבת נחמו: השבת שאחרי תשעה באב, שבה מתחילה ההפטרה במילים: "נחמו נחמו עמי" (ספר ישעיהו, מ, א). זוהי השבת הראשונה בשבע דנחמתא - שבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה לאחרית הימים.
- שבת פסח: השבת שבחול המועד פסח.
- שבת סוכות: השבת שבחול המועד סוכות.
- שבת חנוכה: השבת שבחנוכה.
- שבת זאת חנוכה: כאשר חנוכה מתחיל בשבת, חלות בו שתי שבתות, והשנייה מכונה "זאת חנוכה" בגלל קריאת התורה שבה.
- שבת ההילולה: השבת שלפני חגיגות הילולת רשב"י בל"ג בעומר.
- שבת מברכים: השבת החלה לפני ראש חודש, שבה מברכים את ברכת החודש.
[עריכה] שמירת השבת במהלך הדורות
.jpg)
שמירת השבת דורשת מהאדם לא לעבוד כלל החל מכניסת השבת ועד צאתה. בימי קדם רוב בני האדם היו עצמאים או שכירי יום ובחירתם של יהודים שלא לעבוד בשבת לא פגעה בכושר ההשתכרות שלהם בשאר ימות השבוע, אך עדיין היוותה עול כלכלי. באגדה היהודית מסופר רבות על יהודים שמסרו את נפשם על שמירת השבת וסירבו לסחור ביום המנוחה המסורתי, גם כשהדבר גרר הפסד כספי גבוה. לאחר המהפכה התעשייתית החלו רבים לעבוד כשכירים קבועים ונדרשו לעבוד בשבת כתנאי לקבלת עבודה. בארצות הברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נדרשו הפועלים ברוב בתי החרושת לעבוד בשבת כתנאי לקבלת עבודה. היו גם בעלי בתי חרושת שניצלו את מצוקת שומרי השבת וסגרו את מפעליהם בשבת אך שילמו לעובדים שלהם 5-10 דולר אמריקני לשבוע עבודה, כאשר השכר בבתי חרושת אחרים היה 20-25 דולר [46]. ברוסיה הקומוניסטית, נאסר על יהודים לשבות בשבת והם חויבו להופיע בבתי החרושת ובבתי הספר גם בשבתות ובחגי ישראל (איסורים דומים חלו גם לגבי שמירת כללי הדת הנוצרית ודתות אחרות, אולם הקושי של היהודים היה גדול יותר הן משום ריבוי המצוות הכרוכות בשמירת השבת כהלכה, והן משום שהחברה גילתה סובלנות רבה יותר לאנשים שניסו לשמור על כללי הנצרות). רבים מבין היהודים ששמרו את המצוות בסתר חיפשו דרכי עורמה שונות כיצד להימנע מחילול שבת הכרוך בעבודה ובהשתתפות בלימודים. בימינו, ברוב מדינות העולם שבהן מתגוררים יהודים, יום השבת מקובל כיום מנוחה (נוסף על יום ראשון) ומציאת עבודה שאינה מחייבת חילול שבת אינה קשה במיוחד. מעבר לכך, ברוב מדינות המערב נהוגים כיום דינים המאפשרים ליהודים לקיים את השבת ואת מועדי ישראל כחלק מעקרון חופש הדת.
בימינו מתייחסים יהודים רבים לשבת לא כאל יום בו אסורה מלאכה, אלא כיום בו מומלצת מנוחה ורצויה פעילות חברתית. רוב יהודי העולם כיום אינם שומרים את השבת לפי ההלכה, אך רבים מאלה שרואים עצמם בעלי זהות יהודית מייחסים לשבת אופי מיוחד. אשר גינצברג, אחד העם, ייחס לשבת מעמד ייחודי וכתב עליה: "אפשר לאמר בלי שום הפרזה, כי יותר משעם ישראל שמרו על השבת שמרה השבת אותם". [47] משפט זה שלו זכה לפרשנויות רבות ונפוץ עד כדי כך שרבים טעו לראות בו פתגם יהודי עתיק. למעשה, גינצברג טען במאמרו בעד שמירת השבת כמועד ישראלי (ציוני, בזמנו), אך גם לא סבר שהדרך הדתית היא הדרך לציון בתקופתו. הרעיון כי השבת השבת שמרה על עם ישראל בגלות אינו חדש, והופיע כבר קודם, כבדברי הכוזרי:
- "אמר הכוזרי כבר חשבתי בענינכם, וראיתי שיש לאלהים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדול שבסבות בהשאיר (נ"א להשאיר) תארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עד (נ"א עוד, וא"ל עם) אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותה השמירה הזאת המעולה מפני שהם מאת האלהים ולעילות חזקות, כמו זכר מעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים, זכר למתן תורה, וכלם ענינים אלהיים אתם מוזהרים בשמירתם. ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קבוץ לזכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדת הגלות עליכם. ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד באורך ימיכם, וכבר היה לכם בזה ששית ימיכם מנוחת הגוף ומנוחת הנפש (נ"א אשר) אין השרים יכולים עליה, מפני שנפשותם אינם מתישבות ביום מנוחתם, כי אם יצטרכו ביום ההוא ליגיעה ותנועה, היו נעים ויגעים, ואין נפשותם במנוחה שלמה."[48]
ניתן לומר שגם בימינו השבת, גם אם אינה נשמרת לפי ההלכה, מהווה את אחד המרכיבים בחיי יהודי העולם המבדילים אותם מבני דתות אחרים ומהווים עיקר בשמירת זהותם היהודית.
כיום, בקהילות יהודיות רבות באירופה ובארצות הברית מקובל להקדיש את יום השבת לבילוי משפחתי או לפעילות חברתית-תרבותית בתוך הקהילה היהודית, בעוד יום ראשון מוקדש לבילויים ולפעילויות חברתית יחד עם הציבור הרחב הכולל גם לא-יהודים.
[עריכה] השבת בזרמי היהדות השונים
בקרב כלל זרמי היהדות נהוג להקדיש את השבת להתכנסות קהילתית ומשפחתית חגיגית, לתפילה, מונחה ועונג. זרמי היהדות השונים מתבדלים בנוהגם בשבת בכמה אופנים:
- היהדות האורתודוקסית - דבקה בשמירת מנהגי ומצוות השבת כהילכתם, ללא תוספות וחידושים, כמפורט לעיל.
- היהדות הקונסרבטיבית - עבור הקונסרבטיבים מהווה ההלכה תשתית לחיים היהודיים שיש לנהוג בה גמישות ולהתאימה לרוח הזמן. מנהגי השבת של הקונסרבטיבים נבדלים על כן מן הנוהג האותודוקסי באותה רוח כללית של יחסם להלכה. כך למשל, בבתי בכנסת הקונסרבטיביים הגברים והנשים יושבים, כבימי חול, במעורב ויש שהנשים נוטלות חלק שווה לשל הגברים בתפילה בציבור, אף כרבניות; לא פעם נעשה שימוש בבתי הכנסת בשבת, כבחגים, במערכות להגברת קול ובאביזרים חשמליים אחרים; מי שמגוריו מרוחקים מבית הכנסת, רשאי לבוא לבית הכנסת בנסיעה במכוניתו.
- היהדות הרפורמית - הזרם הרפורמי מדגיש את ערכי התבונה והמוסר על פני קיום המצוות המעשיות וכחלק מכך מדגיש את את 'מצוות העשה' של השבת על פני ה'אל תעשה', ונוהג ביום השביעי כיום מנוחה עונג וקדושה. עיקר עניין התפילה הציבורית בשבת מבחינת הרפורמים היא ההתכנסות הקהילתית ורוממות הרוח. סידור התפילות הרפורמי כולל תיקונים ברוח תפיסתם המודרנית (שוויון בין נשים וגברים, התנגדות להקרבת קורבנות וכד') ושילוב קטעי קיראה מודרנית. ברוח תפיסתם הכללית הרפורמים מפרשים את השביתה ממלאכה בשבת כהמלצה להקדשת היום השביעי לעשייה לבבית ומרוממת רוח אשר מבדילה יום זה מיום החול.
- המסורתיים - המסורתיים מציינים את יום השבת באופן סימבולי באמצעות שמירת כמה ממנהגי השבת המסורתיים. בכניסת השבת המסורתיים נוהגים להדליק נרות שבת ולערוך סעודת ליל שבת משפחתית, הכוללת אמירת קידוש על כוס יין. חלקם שומרים בצורה חלקית את יום השבת, נימנעים מהדלקת אש ובישול, או נסיעה ברכב ומגיעים לתפילות בבית הכנסת.
[עריכה] תרבות השבת בישראל
[עריכה] שבת באוכלוסייה הדתית
האוכלוסייה הדתית מקיימת את מצוות השבת כמתואר לעיל, ונוהגת להקדיש את השבת למנוחה ובילוי עם המשפחה וחברים. הנוכחות בתפילות השבת בבתי הכנסת באזורי המגורים גדולה במידה ניכרת מזו שבימי החול. בשכונות דתיות אסורה תנועת כלי רכב, והשבת ניכרת גם בלבושם של העוברים ושבים.
[עריכה] שבת באוכלוסייה החילונית
תפיסת השבת בתרבות החילונית מורכבת ואינה אחידה. חשיבותה המסורתית ההיסטורית של השבת, בצירוף העובדה כי זה יום המנוחה הרשמי בישראל, ליהודים, לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, הופכת את השבת ליום מיוחד גם עבור הציבור בישראל שאינו שומר מצוות.
|
שבת בבוקר
|
|---|
|
"שבת בבוקר! יום יפה, |
| "שבת בבוקר" / תרצה אתר (תחילת השיר) |
היחס הדו-הערכי כלפי השבת היה קיים מראשית ימי ההשכלה, וגבר בארץ ישראל עם חידוש היישוב היהודי. אנשי-רוח יהודים חילונים שונים ראו בשבת יום בעל ערך תרבותי וחברתי. ברל כצנלסון, מראשי תנועת העבודה, ראה בשבת את אחד מעמודי התווך של התרבות העברית ושל הסוציאליזם העברי, ודרש מחבריו לתנועה הקיבוצית להמנע מעבודה בשבת. במקרה אחר, במכתב של חיים נחמן ביאליק לחבר קיבוץ גבע, בעקבות חילול שבת המוני שהיה בקיבוצו, הוא אף מציין כי "ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב". [49]
במחקר שנערך על ידי מרכז גוטמן בשנים 1999-2000 בנושא התנהגות דתית-יהודית ותפישת הזהות העצמית של היהודים בישראל, נמצא כי יהודים בישראל, כולל החילונים שבהם, הם בעלי זהות יהודית חזקה, ומעוניינים במדינה בעלת ציביון יהודי, אף שאין ביניהם הסכמה באשר להגדרת "ציביון יהודי". רובם חשים זיקה כזו או אחרת למסורת היהודית, ומקיימים לפחות חלק מהמנהגים, הטקסים או החגים. ניכרת אצל היהודים החילונים מחויבות לשני קטבים ערכיים: מצד אחד, זהות כבני הלאום היהודי ושמירת המחוייבות הטקסית לכך, ומצד שני, שמירה על חופש הבחירה האישי, אי קבלת ההלכה האורתודכסית כמחייבת, ואי השלמה עם מה שנתפש ככפייה דתית. בנוגע ליום השבת עצמו, הרוב המכריע של החילונים השיבו במחקרים כי הם מעדיפים לשוות לשבת שלהם אופי שקט ומשפחתי, ומעדיפים כי לשבת הציבורית יהיה ציביון ייחודי, אף כי אין הסכמה על אותו ציביון.
במגזר החילוני לא ניכרת, לרוב, תכונה מיוחדת לקראת כניסת השבת. גם במקרים בהם מנקים את הבית ומכינים ארוחה חגיגית מהרגיל, לא קיים הלחץ והבהילות להספיק הכל לפני כניסת השבת. עם זאת, יש משפחות חילוניות, הנוהגות להדליק נרות שבת, או לערוך קידוש, כטקס סמלי. ערכה החברתי והמשפחתי של השבת החילונית נראה גם במחקרים. במחקר שעניינו מפגש משפחתי וחברתי בשבתות, לדוגמה, נמצא כי לא רק הציבור הדתי מקיים בימי שישי ושבת ארוחות משפחתיות. גם 73% מהמשפחות החילוניות מקיימות סעודה משפחתית בליל שבת, ו- 27% מהמשפחות החילוניות מקיימות סעודה משפחתית אף בשבת בצהריים.
בעוד משפחות דתיות מקפידות לקיים את סעודת השבת בביתן, בעיקר בגלל הקושי בטילטול כלים ותבשילים ליישוב אחר והאיסור על נסיעה, הרי שמשפחות חילוניות אינן מוגבלות בבחירת מיקום הסעודה או הרכב משתתפיה: עם בני המשפחה הגרעינית בלבד, עם חברים, או עם הסבים והמשפחה המורחבת.
בקהלים חילוניים שונים נעשים נסיונות בשנים האחרונות לעצב טקס קבלת שבת חילונית עם תכנים ייחודיים. לעיתים מדובר בשילוב של מרכיבים מסורתיים ומודרניים, כפי שהיה נהוג בקבלת השבת הקיבוצית, ולעיתים מדובר בתכנים עצמאיים.[50]
במקומות שונים בישראל נהוג לקיים "שבת תרבות", הכוללת התכנסות במקום ציבורי ואירוח אנשי ציבור או אמנים לשיחה תרבותית. בהיות שבת החילונית יום מנוחה תרבותי, פתוחים חלק מהמוזיאונים ומשמורות הטבע לקהל הרחב ללא תשלום או בתשלום מופחת.
מעמדה הציבורי והתרבותי של השבת נקבע, לכאורה, בהחלטת הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה עם קום המדינה, אולם משהחלו, בשנת 1969, שידורי הטלוויזיה הציבוריים בישראל, טענו הדתיים כנגד שידורי טלוויזיה בשבת, בטענה כי מדובר בחידוש ומשום כך בהפרת הסטטוס קוו. מנגד, טען הוועד המנהל של רשות השידור כי דין שידורי הטלוויזיה כדין שידורי הרדיו הפועלים שבעה ימים בשבוע. הניסיון לעכב את השידורים בעתירה לבג"ץ (ראו: בג"ץ מירון נגד שר העבודה) כשל. השופטים קבעו שבשידורי טלוויזיה בשבת אין פגיעה באינטרס כלשהו של הציבור הדתי, שכן איש אינו כופה עליהם להפעיל את המכשיר. בניגוד לשידורי הטלוויזיה, בתי הקולנוע והצגות התיאטרון וכן בתי קפה ומסעדות, פועלים ברשות הרבים. חוק ההסמכה שנדרש לסוגיה העביר את האחריות לכך לרשויות המקומיות. מצב זה גרם להבדלים משמעותיים בין דמותה הציבורית של השבת בירושלים, לדוגמה, לבין דמותה הציבורית בתל אביב.[51]
[עריכה] השבת בחוקי מדינת ישראל
השבת היא אחד הנושאים השנויים במחלוקת עוד מתקופת המנדט. המחלוקת נובעת מחשיבותה הרבה של השבת בתפיסת עולמם של הדתיים בחברה היהודית. הפלגים הדתיים בחברה רצו לראות את השבת מעוגנת בחוק, כך שבפרהסיה מדינת ישראל תהיה מדינה השומרת שבת על פי ההלכה. פלגים אלו ביקשו לחוקק חוק שיאסור את חילול השבת בפומבי ויחול גם על אנשים פרטיים. החוגים הלא-דתיים התנגדו לכך, אך הסכימו לקבל את השבת כיום מנוחה שבועי, מתוך השקפת עולם סוציאליסטית, המעוניינת בכך שכל עובד יקבל יום מנוחה שבועי, זאת ללא ייחוס חשיבות מיוחדת ליום המסוים בשבוע שיוכרז ככזה. בעקבות המחלוקות נאלצו המחנות להתפשר והגיעו להסדר הסטטוס קוו בנושא השבת.
בשנת 1932 דרשה אסיפת הנבחרים מהרשויות המקומיות היהודיות לכבד את השבת בתחומי העבודה והמסחר. ב–1935 החליט הקונגרס הציוני כי יש להימנע מחילול שבת בכל המוסדות הלאומיים. במכתב הסטטוס קוו, ששלח בשנת 1947 דוד בן-גוריון, אז ראש הסוכנות היהודית, לאגודת ישראל, נאמר: "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת". לאחר הכרזת העצמאות הוחלט כי השבת ושאר מועדי ישראל יהוו את ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל. חלק מההסדרים שנקבעו בתקופת המנדט מהווים את הבסיס ליחסם של חוקי מדינת ישראל לשבת. בחוקים אחדים מופיעים סעיפים הנוגעים לעניין השבת. הסעיפים הוספו במהלך השנים עם התעוררותן של בעיות שונות בנושא השבת. איגוד כל הסעיפים יחדיו מבנה את צביון השבת במדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותו כיום:
- חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951 אוסר להעביד עובד ביום המנוחה השבועי שלו, וקובע שיום המנוחה ליהודי הוא יום השבת.
- בפקודת סדרי השלטון והמשפט משנת 1948 נאמר כי יום השבת ומועדי ישראל ( שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון של סוכות, שמיני עצרת, יום ראשון ויום שביעי של פסח, וחג השבועות) יוכרו באופן רשמי כימי מנוחה במדינת ישראל, וכי מי שאינו יהודי יוכל לקבל ימי מנוחה אחרים לפי דתו.
- בפקודת המטה הכללי מיום י' בתמוז תש"ט (7 ביולי 1949), נקבע איך ינוהלו ענייני השבת בצה"ל.
- בחוק יום העצמאות משנת תש"ט, 1949, הכריזה הכנסת על יום ה' באייר כיום העצמאות של מדינת ישראל. בשנת תש"י, 1950, תוקן החוק, מפני שה' באייר עמד לחול ביום בשבת. התיקון קבע כי במקרה שבו יום ה' באייר חל בשבת, יום העצמאות יחגג ביום ו' באייר, שהוא יום ראשון. בשנת תשי"א שוב התעוררה בעיה, כאשר יום ה' באייר עמד לחול ביום שישי, ערב שבת, ולכן שוב תוקן החוק ונקבע כי במקרה שיום ה' באייר חל ביום שישי, יוקדם יום העצמאות ליום ד' אייר, שהוא יום חמישי.
- בחוק יסוד הכנסת שנתקבל בתשי"ח, קיימת הוראה הקובעת כי כינוס הכנסת לאחר בחירות לא יחול בשבת, בחג או בערב חג.
- בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה משנת תש"ט, 1959, נקבע כי אם יפול יום כ"ז ניסן (יום השואה) על יום שישי, יוקדם יום הזיכרון לשואה באותה השנה לתאריך כ"ו בניסן, הוא יום חמישי.
[עריכה] השבת בצה"ל
[עריכה] השבת ומקבילותיה בתרבויות העולם
קדושתה של השבת נתפסה על ידי היהדות כקבועה מאז בריאת העולם, בשונה מקדושת החגים, החלה עליהם לפי קביעת בית דין אנושי, המכריז על ראש החודש, ממנו נגזרים שאר התאריכים.
חוקרים רבים התלבטו בשאלת היחס בין היום השביעי בתרבויות העולם לשבת היהודית, ובשאלה איזו תרבות הושפעה מהאחרת, ונמצאו חלוקים בדיעותיהם. ידוע כי היום השביעי, עוד קודם למתן השבת לעם ישראל, התבלט באסטרולוגיה הבבלית. חוקרים שונים משערים כי השם 'שבת' קשור בכוכב הלכת שבתאי, המולך לפי האסטרולוגיה ביום השביעי, בעוד אחרים קושרים אותו ביום ה-15 שבלוח המסופוטמי, אשר כוּנה שַבַתֻ או שַפַתֻ ויוחד בתרבות מסופוטמיה לעבודת אל הירח סין-ננר.[52]
אברהם יהושע השל כותב בספרו "השבת", כי המילה 'שבת' היא היחידה מבין עשרת הדיברות שלא יכלו לתרגמה ליוונית בתרגום השבעים. השל הסיק מכאן כי השבת, המבטאת את קדושת הזמן (ולא את קדושת המקום), היא תוספת ייחודית של היהדות לתרבות האנושית. משה דוד קאסוטו מציין כי בתרבות האשורית, הימים בעלי כפולות ה-7 (השביעי, ה-14, ה-21, וה-28, בספירה מתחילת החודש הירחי), נחשבו אצל האשורים, בשל שינוי צורת הירח, כבעלי אופי מיוחד: כימים של מזל רע, שאין לעשות בהם פעולות חשובות ושעל המלך, שריו ופקידיו לענות נפשם בהם ולהנזר מתענוגים כמו אכילת בשר ולחם אפוי או לבישת בגד נקי ועוד.[53]
לפי קאסוטו, "השבת של עמי הנכר הייתה ידועה, אך התורה בניגוד לה, מציבה מודל עצמאי של שבת שאיננו תלוי בסדר האסטרונומי ובפולחני כוכבים אלא מקודש למי שברא את כל העולם. לא יום של עינוי נפש ומזל רע אלא יום של ברכה... לא יום שכוונתו להניח את דעתה של האלוהות הכועסת אלא יום של שביתה מהמלאכה האלוהית, הראוי לשמש מופת לבני אדם, שעליהם מוטל להידבק במידותיו של אלוהים...".[54]
בין אם השבת היהודית היא תולדה של השפעה מסופוטמית כלשהי ובין אם להיפך, ההיסטוריה מראה כי עמי העולם אמנם אימצו את החלוקה הבללית של השבוע לשבעה ימים, אך יום השבת כיום מנוחה בעל תוכן מוסרי-חברתי, כזה המופיע בתורת משה, מקורו במסורת עם ישראל.
במרוצת הדורות אימצו עמים בכל רחבי העולם את הרעיון הבסיסי של השבת הישראלית - קביעת יום מנוחה שבועי מעמל - אך לא כולם קבעוהו ליום השביעי. אימוץ יום השבת כיום מנוחה בקרב הנוכרים ניכר כבר בימי יוון ורומי ומצויין בכתבים שונים מתקופות אלו.[55] על תפוצת השבת בימיו כתב יוספוס פלביוס: "אין עיר יוונית או ברברית ואין עם שלא חדר אליהם מנהג היום השביעי, שבו אנו שובתים".[56] למן הראשית נחלקו הדיעות בקרב עמי נכר באשר למנהגי השבת: חלק דיברו בשיבחם וחלק גינום וראו בהם מנהג עצלות. עם זאת, מנהג השביתה ממלאכה ביום השביעי נפוץ בעולם ובצדו לא מעט מהלכות השבת היהודיות. בצבא רומי הותר לחיילים היהודים לשבות מחלק מן המלאכות וידועים מקרים בהם שוחררו אף מכללן. עם התחזקות הנצרות, אסרו מנהיגי הנצרות את שמירת היום השביעי כמסורת היהדות, וציוו לשמור רק את יום האדון [יום א']. למרות האיסור, גם תקופה ארוכה אחר הוצאתו, המשיכו רבים בשמירת השבת כבמתכונת היהודית, ועד היום קיימות בקרב הנוצרים מחלוקות בעניין זה, וכיתות נוצריות שונות נוהגות בשבת באופן שונה. גם בקרב עמי ערב, עוד קודם לתקופת האסלאם, חדר רעיון יום המנוחה, ולימים נקבע גם באסלאם יום מנוחה וקודש שבועי, הוא יום השישי, המכונה בערבית יום אל-ג'ומעה - 'יום עצרת העם'.[45] בהשראת השבת היהודית קראו דוקטרינות סוציאליות שונות לקצר את יום העבודה לשמונה שעות ולצמצם את שבוע העבודה. על השראה זו כתב המדינאי והסוציאליסט הצרפתי פרודון: "אין דבר שיוכל להשתוות אל שבת שניתנה לישראל בהר סיני שעיקרה שיוויון, חירות וראשית כל בדת. ממנה תוצאות להתפתחות החברה, למוסר, לבריאות הגוף והנפש ולאושר תמידי."[57]
[עריכה] ראו גם
|
עיינו גם בפורטל  פורטל שבת ומועדי ישראל הוא שער לכל הנושאים הקשורים לשבת ולמועדי ישראל. הפורטל כולל את זמני החגים, מצוות ומנהגים, פרשת השבוע, מידע על התעניות ועוד. |
- זמנים: יום השבת, מוצאי שבת, סוף שבוע, יום טוב, יום חול, פולמוס השבת ביפן
- תפילות ומנהגים: שבת מברכים, מעשה שבת, גוי של שבת
- השבת בישראל: הסטטוס קוו בנושא השבת, מאבקי השבת בירושלים
- מסכת שבת
[עריכה] לקריאה נוספת
- יעקב בלידשטיין (עורך), שבת - רעיון, היסטוריה, מציאות, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004.
- הרב אברהם יהושע השל, השבת.
- יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים - שבת, הוצאת דביר.
- הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מדור מיוחד על שבת - כולל "שימושון" אתר he.chabad.org
- פניני הלכה וגם פניני הלכה, של הרב אליעזר מלמד
- שאבעס נט, אתר השבת
- אתר ברכת השבת
- המשך דיון מונחה בצביון השבת בישראל. שתפו: מרכז יעקב הרצוג, באתר מדרשת
- אלי ניסן, השבת והחוק, דבר, 10 בדצמבר 1965, המשך
- סעודות השבת
- מה מפטירים בדרך כלל בשבת בראשית?, בתוך: ד"ר לאה מזור, 'על מקרא הוראה וחינוך'
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ברכת פרו ורבו היא אמנם הראשונה להיזכר בתורה, אך לפי פרשני המקרא, כמצווה ניתנה לראשונה לנח ולא לאדם הראשון. הבחנה זו קשורה בייחוד של ימי בראשית, בהם התקיימה זהות בין מצווה וטבע. כנגזר מייחוד זמנים זה, ברכת פרו ורבו הראשונה היוותה חלק ממעשה היצירה של האל - הטבעת טבע של האל בברואיו, שבימי בראשית קויימה על ידי הברואים כחלק מתפקודם הטבעי - ועל כן, גם אם היא המצווה הראשונה בתורה שניתנה לדורות (כהבחנת ספר החינוך), אינה נמנית כמצווה הראשונה שניתנה לאדם - מצווה זו היא השבת, המופיעה בסיום מלאכת הבריאה. תוספות, מסכת יבמות, דף סה, עמוד ב ד"ה ולא: "אף על גב דלאדם הראשון קאמר פרו ורבו, ההוא ברכה בעלמא ולא למצווה." רבנו בחיי: "לפי שחזר לומר 'ויאמר אלקים' יש לפרש כי הברכה הזו היא בפני עצמה, וברכת פריה ורביה ברכה אחרת וכו', ברכה ראשונה היא שברך הכוח הממיר אשר בגוף האדם וכו' ועל ברכה זו אמר 'ויברך אותם אלקים', ברכם בברכת אלקים, כלומר שיהיו בה קיימים נצחיים כאלקים וכו', ברכה שניה היא מצות פריה ורביה." רמב"ן: "זו ברכה ממש, לפיכך כתוב בה 'ויאמר להם אלקים', אבל למעלה כתוב 'ויברך אותם אלקים לאמר', יפרש שהברכה היא המאמר שנתן בהם כוח התולדה לא דבור אחר שיהיו בו מבורכים."
- ^ אמרו חז"ל: "כל השומר את השבת כאילו מקיים את כל התורה כולה. וכל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה"; "שקולה שבת כנגד כל המצות"
- ^ קדושתה - טעם שבת בראשית, בה יתר שכינה ונשמה - קבועה כמחזוריות טבעית, בלתי תלויה באדם.
- ^ ספר הכוזרי מאמר שני עמ' ס 119.
- ^ "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (ספר שמות, לא, יד)
- ^ ראו, קונקורדנציה: שבת, בחיפוש חלקי מילים, אתר סנופי קונקורדנציה
- ^ ראו, קונקורדנציה: שבת, בחיפוש חלקי מילים, אתר סנופי קונקורדנציה
- ^ "אמר אביי: הלכות שבת כהלכות כשפים". מסכת סנהדרין, דף סז ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף סז, עמוד ה
- ^ עמנואל לוינס הבהיר שדיון זה בשבת ובכשפים עוסק למעשה בהבדלה: "הבדלה מן העולם שבו מראית העין משנה את מראה הדברים... ובו סילוק הקודש אינו אלא קסם חדש המחזיר את הקודש ומנוון אותו עד כדי כישוף. ...חכמי התורה דנים בטוהרה על פי ההלכה, המסתמכת על אמות מידה חיצוניות. המעשה החיצון נדרש כדי שהטוהרה הפנימית תהיה יותר מאשר מילים." עמנואל לוינס, תשע קריאות תלמודיות (2001), עמ' 188-9
- ^ לעניין 'יש מהן פטור אבל אסור' ראו, מלאכת צד
- ^ ד"ר יום-טוב לוינסקי, אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות (1975), כרך ב', עמ' 740-41
- ^ כמובהר בספר דברים, ה, יב-טו: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך..."
- ^ "...שהשבת תקוים: זו ריבונות האדם, המסוגל להשתחרר מן הסדר, מן האילוצים, ומהשתלשלות הדברים". עמנואל לוינס, תשע קריאות תלמודיות (2001), עמ' 185.
- ^ הרב אביה הכהן, פרשות בהר בחוקותי, באתר ישיבת תקוע
- ^ פילון, חיי משה ב
- ^ "אמר ר' יוחנן משום רשב"י: כל המצוות שנתן הקב"ה לישראל, נתן להם בפרהסיה, חוץ משבת שנתן להם בצנעא, שנאמר: 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'. ומה נתן להם בצנעא? את הנשמה היתרה, דאמר ר' שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם בערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: 'שבת וינפש'. כיון ששבת ונסתימה השבת ווי אבדה נפש" (ביצה טז, א).
- ^ נשמה יתרה, ישיבת בת אל, אתר 'שומר שבס'.
- ^ 19.0 19.1 גדולה שבת שנתקדשה בשלש קדושות: מעשה, דיבור ומחשבה, אתר 'שומר שבס'
- ^ ספר שמות, טז, כב-ל
- ^ ספר ויקרא, כג, ג
- ^ חלק ממסורת זו מוצג בספר היובלים (נ ח-יב).
- ^ "פנים רבות לה לשבת, כל תפוצה ומנהגיה, כל עדה ודרכיה. המשותף לכולם הוא שיום השבת הינו יום המובדל בקדושה משאר הימים - כפי שנאמר "בכלל זכור את יום השבת לקדשו, שצריך לזכור אותו ולקדשו בין בכניסתו ובין ביציאתו, בכניסה בקידוש וביציאה בהבדלה, לומר שהוא מובדל בקדושה בראש ובסוף משאר ימים" (משנה ברורה, סימן רצו, ס"ק א)". השבת ביהדות המתקדמת, אתר 'התנועה ליהדות מתקדמת'.
- ^ "היהדות המתקדמת רואה את "מנוחת השבת" בבחירת "עשיה" שהיא היא שמייחדת את היום הזה מימי החול... פעילות, שבהזדמנות אחרת היא פעילות של פנאי בלבד, הופכת להיות ביטוי של שבת כשהיא נעשית במודע כהשלמה לפעילויות הקודש, שהן חלק מהמסורת היהודית." השבת ביהדות המתקדמת, אתר 'התנועה ליהדות מתקדמת'
- ^ ספר שמות, לה, ג
- ^ ספר שמות, לו, כא
- ^ ספר שמות, טו, לה
- ^ ספר שמות, טז, כט
- ^ ספר ירמיהו, יז, כא-כב, ספר נחמיה, יג, טז
- ^ ספר נחמיה, י, לב
- ^ ספר נחמיה, יג, טז
- ^ ספר ישעיהו, נח, יג
- ^ זהות זו בין המלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן ובין המלאכות האסורות בשבת נלמדת מסמיכות הפרשיות בין הציווי על שמירת שבת והציווי על הקמת המשכן בספר שמות.
- ^ הרמב"ם פסק את דין התוספת רק לגבי יום הכיפורים ולא לגבי שבת.
- ^ הרב מרדכי אליהו, הכנות לשבת במחשבה בדיבור ובמעשה, "קול צופיך" גיליון 388, באתר 'Yeshiva.org.il'
- ^ ספר שמות, לא, טז-יז
- ^ תפילה זו משתנה בין שלושת תפילות השבת, להוציא הסיום ('רצה נא במנוחתנו') והחתימה ('מקדש השבת') שהינם קבועים.
- ^ פסוקים אלו נאמרים גם בתפילה עצמה ובקידוש.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיט, עמוד ב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים רסח, סימן ד, ט
- ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רסח, סעיף יג
- ^ לדוגמה, סידור התפילה של הקהילה הרפורמית בהמבורג מכיל את הנוסח "למשה ציוית" לתפילת מוסף של שבת (כבמנהג תימן וספרד הקדום) במקום "תכנת שבת" (שהוא הנהוג כיום ברוב העדות) תוך השמטת אזכור הקורבנות בו הם רואים רעיון ישן ובלתי מתקדם ברוחו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצא, סעיף ב
- ^ מנהג זה שגור היה כבר מימי התלמוד (שבת קיח-קיט). ראו גם,מגן אברהם סימן רמב
- ^ 45.0 45.1 45.2 יום-טוב לוינסקי, אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות, כרך ב', עמ' 745
- ^ הפלס 1, עמוד 562
- ^ מתוך: על פרשת דרכים, מאמר נ"א - שבת וציוניות, בפרויקט בן יהודה
- ^ הכוזרי, מאמר שלישי, סימן י'
- ^ דוד פז, עוז אלמוג, שי רודין, השבת בחברה החילונית בישראל, "אנשים" - המדריך לחברה הישראלית
- ^ יאיר שלג, אחרי שהכירו את ארון הספרים היהודי, החילונים רוצים גם להתפלל, באתר הארץ, 9 ביוני 2006
- ^ אורלי אילני, מאבקים ציבוריים בנושא השבת, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ יום זה כונה גם בשם "אוּם נוּח לבּ" - 'יום מנוחת הלב' - שמשמעותו הרווחת היתה: יום פיוס לבם של האלים על ידי פולחנם. ראו, קאסוטו, פירוש ספר בראשית, מאדם ועד נח, עמ' 43, או בנימין אופנהיימר, שבת - שמיטה - יובל : מקורן ומשמעותן של שבת שמיטה ויובל , באתר 'מקראנט'
- ^ ראו גם, בנימין אופנהיימר, שבת - שמיטה - יובל : מקורן ומשמעותן של שבת שמיטה ויובל , אתר 'מקראנט'
- ^ קאסוטו, פירוש ספר בראשית, מאדם ועד נח, עמ' 43
- ^ ד"ר יום-טוב לוינסקי, אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות, כרך ב', עמ 741
- ^ יוספוס פלביוס, נגד אפיון ב לט
- ^ ד"ר יום-טוב לוינסקי, אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות, כרך ב', עמ 744
| סדר השבת (על פי הנהוג כיום) | ||
|---|---|---|
| ערב שבת |  |
|
| ליל שבת | ||
| יום השבת |
תפילת שחרית של שבת • תפילת מוסף של שבת • סעודת יום שבת • תפילת מנחה של שבת • סעודה שלישית |
|
| מוצאי שבת | ||
|
|
||
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים ומועדים |
ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • הושענא רבא • שמיני עצרת • שמחת תורה • חנוכה |
 |
| ימים מיוחדים |
שבת • ראש חודש • עשרת ימי תשובה (גם: בין כסה לעשור) • ספירת העומר • ימי בין המצרים • חודש אלול • שובבי"ם • אסרו חג |
|
| תעניות |
צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב • יום כיפור קטן |
|
| שבתות מיוחדות |
שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש |
|
| חגים ומועדים לאומיים |
יום הזיכרון לשואה ולגבורה • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה • יום העצמאות • יום ירושלים |
|
| הנצחת אישים |
יום הזיכרון לרחבעם זאבי • יום הרצל • יום הזיכרון לדוד בן-גוריון • יום הזיכרון ליצחק רבין • יום זאב ז'בוטינסקי |
|
| חגי עדות |
סיגד • סהרנה • י"ט כסלו • פורים שני • מימונה • יום הזיכרון לנספים בסודאן |
|
|
|
||
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
