חמריה חלודת-זנב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgחמרייה חלודת-זנב
איור של חמריה של יוהאן פרידריך נאומן
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: קיכליים
סוג: חמריה
מין: חמריה חלודת-זנב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cercotrichas galactotes

חמריה חלודת-זנב (שם מדעי: Cercotrichas galactotes), ציפור ממשפחת הקיכליים המצויה באזור הים התיכון ומזרחה עד פקיסטן. כמו כן מצויות החמריות חלודות הזנב מדרום לסהרה, מסאהל ומזרחה עד סומליה, אולם לעתים רואים בהן כמין נפרד C. minor. החמרית ניזונה מחרקים כמו זחלים, פרפרים, חיפושיות וכדומה.

חומרי הדברה שרוססו באזורי חקלאות בשנות ה-50 וה-60 הביאו להשמדת חרקים ולפגיעה באוכלוסיית החמריות שניזונה מאותם החרקים. מאוחר יותר אולצו החקלאים לעבור לשימוש בחומרי הדברה שלא פוגעים בחמריות, וכך אוכלוסייתן התאוששה. [דרוש מקור]

דגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכר בוחר מקום מתאים לבניית הקן וקובע את שטח הנחלה שלו ושל בת זוגו. הנקבה נושאת בעיקר העמל של בניית הקן בו היא תדגור, ובזמן שהנקבה בונה את הקן הזכר מגן עליה ועף משיח לשיח.

הנקבה בונה את הקן במקום מסתור נמוך, התפצלות של גזע, בין ענפי שיח, וגם בעשב צפוף וגבוה. לרוב חומרי הבניה העיקרים של הקן הם קש, עשבים, עלים, זרדים דקים, פיסות בד ועוד. בשלבי הבניה האחרונים של הקן, יוצאת החמריה ומחפשת נשל של נחשים ומשלבת את הנשל בדופן הקן. זו היא תופעה כמעט בלעדית בקרב הציפורים.

הנקבה מטילה עד כחמש ביצים (ראו תטולה), ורק היא דוגרת עליהן. בעת הדגירה הזכר מאכיל אותה בחרקים. לרוב הגוזלים בוקעים תוך כשבועיים של דגירה. עם לידתם הגוזלים ערומים ועיוורים. הנקבה והזכר מאכילים אותם בחרקים, ובגיל שבועיים עד שלושה שבועות הם פורחים מהקן ונעשים עצמאיים.