קש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חבילות קש, לאחר שנכבשו
קש בצורתו המוכרת יותר

קש הוא גבעול יבש של דגן, ממנו נלקחו הגרעינים. קש מהווה בערך חצי מהתוצר הסופי, לאחר הקציר של צמחים כגון חיטה, שעורה ותירס. הוא נחשב תוצר לוואי שימושי בעבר ובהווה.

גם כיום וגם בעבר, לקש יש שימושים רבים, והביקוש לקש כחומר בעירה, עבור יצור דלק, הופך לנרחב יותר ויותר. שימוש בקש כמצע לשינה, עדיין נהוג בחלקים רבים בעולם, הן עבור בהמות והן בני אדם.

הקש עשוי לשמש כמרכיב המזון הגס במספוא עבור בהמות הצורכות אנרגיה לקיום בלבד. למרות ערכו התזונתי הנמוך הוא נחשב כשימושי, כיוון שהוא נעכל בקלות וגורם להרגשת שובע וכך מספק פתרון זול לחלק גדול מהמנה היומית עבור בעלי חיים אשר אינם נזקקים למנות עשירות באנרגיה ובחלבון.

השימוש בקש לכיסוי גגות, הופך ליותר ויותר פופולרי, בעיקר בשל העובדה שהוא מאוד ידידותי לסביבה. בנוסף, השימוש בקש וחימר כדי להכין חומר בנייה חזק עדיין נהוג במספר מקומות בעולם. קיימת טכניקת בנייה בה קש משמש כמבודד חום, חומר בנייה עיקרי, או שניהם.

קש רך אבל אינו נמעך ולכן יעיל כחומר מיגון לחבילות. בעבר נהגו למגן בקבוקי יין בעטיפות קש. כיום עטיפות כאלו נדירות אבל מספר סוחרים עדיין משתמשים בהם.

ניתן להכין נייר מעיסת קש.

קש משמש ליצור מטרות עבור קשתים. כיום תהליך הייצור ממוכן.

קש משמש להכנת חבלים, כובעי קש וסלסילות קש.

במספר מקומות כגון יפן, נהוג לעטוף עצים בקש כדי להגן עליהם מנזקי הקור בחורף. קש נפרש על הקרקע תחת צמחי תות גינה כדי למנוע מפירות נופלים להתלכלך מהקרקע. כמו כן, משמש הקש כמצע גידול בגידול אינטנסיבי של פטריות מאכל.

תבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבן הוא קנה-הקש שנשבר ונמעך ורוכך בשיני המורג או בדריכת רגלי הבהמה בשעת הדיש

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קש בוויקישיתוף