טיוטה:דמוסייד
דמוסייד (democide) הוא מונח שנטבע על ידי המדען הפוליטי האמריקני רודולף ראמל כדי לתאר הרג מכוון של אדם לא חמוש או פרוק מנשק על ידי סוכני ממשל הפועלים בתפקידם הסמכותי ובהתאם למדיניות הממשלה או לפיקוד העליון.[1][2]
לטענת ראמל, הגדרה זו מכסה מגוון רחב של מקרי מוות: קורבנות עבודה בכפייה ומחנות ריכוז, הרג על ידי שכירי חרב וקבוצות פרטיות לא רשמיות, רציחות בפסק דין ללא משפט, והרוגים המוניים עקב פעולות ממשלתיות של מחדל והזנחה פליליים, לדוגמה רעב במזיד, כמו ההולודומור. הגדרה זו מכסה כל רצח של כל מספר של אנשים על ידי ממשלה כלשהי, כולל הרג על ידי ממשלות דה פקטו, כלומר הרג במהלך מלחמות אזרחים.[1][2]
ראמל יצר את המונח דמוסייד כמונח מרחיב כדי לכלול צורות של רצח ממשלתי שאינן מכוסות תחת הגדרת רצח עם. על פי ראמל, דמוסייד עולה על מלחמה כגורם המוביל למוות לא טבעי במאה ה-20.[3][4]
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמוסייד הוא רצח כל אדם או עם על ידי הממשל, כולל רצח עם, פוליטיסייד, ורצח המוני. דמוסייד הוא לא בהכרח חיסול קבוצות תרבותיות שלמות אלא קבוצות בתוך המדינה שהממשל מרגיש צורך למגר אותם מסיבות פוליטיות ובשל לכאורה, היותם איום עתידי.[1][2]
לפי רודולף ראמל, לרצח עם שלוש משמעויות שונות. המשמעות הראשונה היא רצח על ידי ממשל של אנשים בשל חברותם בקבוצה לאומית, אתנית, גזעית, או דתית כלשהי. המשמעות השנייה והחוקית מתייחסת לאמנה הבינלאומית בנושא רצח עם, האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. היא כוללת גם מעשים לא קטלניים שסופם חיסול או מיגור של קבוצה כלשהי. המשמעות הראשונה דומה לשנייה אך גם כוללת הרג ממשלתי של יריבים פוליטיים או רצח מכוון אחר. על מנת למנוע בלבול לגבי איזו משמעות מתייחסים, ראמל יצר את המונח דמוסייד עבור משמעות זו.[5]
הערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהערכותיו, רודולף ראמל הסתמך בעיקר על דיווחים היסטוריים, גישה המספקת דיוק לעיתים רחוקות בהשוואה לדעות אקדמיות עכשוויות. במקרה של דמוסייד מקסיקני, ראמל כותב כי בעוד "הנתונים הללו מסתכמים במעט יותר מניחושים מושכלים", הוא חושב כי "יש מספיק ראיות להפליל לפחות את המשטרים הסמכותניים האלו בגין רצח-על."[6] לפי ראמל, המחקר שלו מראה כי מניין ההרוגים מדמוסייד גדול בהרבה ממספר ההרוגים ממלחמה. לאחר מחקר של למעלה מ-8,000 דיווחים על מקרי מוות שנגרמו על ידי ממשל, מעריך ראמל כי היו 262 מיליון קורבנות של דמוסייד במאה האחרונה בלבד. לפי נתוניו, פי שישה יותר אנשים מתו ממעשיהם של אנשים שעובדים עבור ממשלות מאשר של אנשים שמתו בקרב.
אחד הממצאים העיקריים שלו הוא שבמשטרים דמוקרטיים יש הרבה פחות דמוסייד מאשר שיש במשטרים סמכותניים. ראמל טוען כי יש קשר בין כוח פוליטי לדמוסייד.[2] ההיתכנות לרצח פוליטי המוני גוברת ככל שגובר ומתרכז הכוח הפוליטי של הממשל. בקצה השני של הסקאלה, שבו הכוח הפוליטי מבוזר ומפוזר, אלימות פוליטית היא דבר נדיר. לפי ראמל, "ככל שלמשטר יש יותר כוח, כך גובר הסיכוי שאנשים ייהרגו. זוהי סיבה מרכזית לקידום חופש."[7] ראמל טוען כי "כוח פוליטי מרוכז הוא הדבר המסוכן ביותר עלי האדמות."[8]
הערכותיו של ראמל, במיוחד לגבי דמוסייד קומוניסטי, בדרך כלל כוללות טווח רחב ואינן יכולות להיחשב כמכריעות.[1][2] ראמל חישב כמעט 43 מיליון מקרי מוות כתוצאה מדמוסייד בתוך ומחוץ לברית המועצות בזמן שלטונו של סטלין. זה הרבה יותר גבוה מהמספר המצוטט לרוב של 20 מיליון, או המספר של תשעה מיליון הלקוח מתוך מחקר אקדמי משנות ה-2010.[9] ראמל הגיב שההערכה של ה-20 מיליון מבוססת על מספר הלקוח מספרו של רוברט קונקווסט The Great Terror (אנ') וכי לרוב שוכחים מהערתו לגביו כי הוא "כמעט בוודאי נמוך מדי."
עבור ראמל, החישובים של קונקווסט לא כללו את מקרי המוות במחנות לפני 1936 ואחרי 1950, מקרי הוצאות להורג בשנים 1939-1953, העברות אוכלוסיות כפויות בשנים 1939-1953, גירוש המיעוטים בשנים 1941-1944, וכן אלו שהוצאו להורג על ידי הצבא האדום והצ'קה ברחבי מזרח אירופה לאחר כיבושה במהלך 1944-1945. יתרה מכך, ההולודמור שהרג חמישה מיליון בשנים 1932-1934 אינו נכלל אף הוא.[10]
לעיתים קרובות חוקרים נותנים הערכות שונות לחלוטין להרג או רצח המוני. הם משתמשים בהגדרות שונות, שיטות מחקר שונות, ומקורות שונים, כאשר חלקם כוללים מקרי מוות בקרב בחישוביהם. קלאס-גוראן קארלסון (אנ') מעדיף להשתמש בפשעים נגד האנושות כדי לכלול את "הרג המוני ישיר של גורמים בלתי רצויים מבחינה פוליטית, כמו גם גירוש בכפייה ועבודה בכפייה." קארלסון מכיר בכך שהמונח בעייתי במובן זה שמשטרים קומוניסטיים התמקדו בקבוצות של אזרחים, אך הוא רואה בו שימושי כמונח משפטי רחב המדגיש התקפות על אוכלוסיות אזרחיות ומכיוון שההתקפות מבזות את האנושות כולה.[11] מייקל מאן (אנ') וז'אק סמלין (אנ') מאמינים שפשעים נגד האנושות הוא מונח יותר מתאים מאשר רצח עם או פוליטיסייד כאשר מדובר בהרג או אלימות מצד משטרים קומוניסטיים.[12]
יישום[עריכת קוד מקור | עריכה]
משטרים סמכותניים וטוטליטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסיונות לתעד ולהעריך מקרי מוות על ידי משטרים קומוניסטים נעשו על ידי מספר סופרים, חוקרים, וארגונים אנטי-קומוניסטיים. על פי קלאס-גוראן קארלסון (אנ'), הדיון על מספר הקורבנות של משטרים קומוניסטים הוא "מקיף ביותר ומוטה אידיאולוגית".[13] כל ניסיון להעריך ולכמת את המספר הכולל תלוי מאוד בהגדרות,[14] החל מ-10-20 מיליון קורבנות ועד ל-110 מיליון קורבנות.[15] ב-1987, רודולף ראמל בספרו Death by Government העריך כי 148 מיליון נרצחו על ידי ממשלות קומוניסטיות בשנים 1917-1987. יש להטיל ספק במספריו של ראמל כיוון שהם מנופחים.[16] בשנת 1994, ראמל העריך מחדש את הערכותיו לכ-110 מיליון אנשים, זרים ואזרחים, שנרצחו בדמוסייד הקומוניסטי בשנים 1900-1987.[17]
משטרים קולוניאליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משטרים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Barbara Harff, Review of Death by Government, The Journal of Interdisciplinary History 27, 1996, עמ' 117–119 doi: 10.2307/206491
- ^ 1 2 3 4 5 Harff, Barbara (2017). "The Comparative Analysis of Mass Atrocities and Genocide" (PDF). In Gleditish, N. P. (ed.). R.J. Rummel: An Assessment of His Many Contributions.
- ^ Statistics of Democide, www.hawaii.edu
- ^ Democide Vs. Other Causes of Death, DemocraticPeace Blog, 2009-07-01 (באנגלית)
- ^ DEMOCIDE VERSUS GENOCIDE: WHICH IS WHAT?, www.hawaii.edu
- ^ STATISTICS OF MEXICAN GENOCIDE AND MASS MURDER, www.hawaii.edu
- ^ Rudolph Rummel Talks About the Miracle of Liberty and Peace, www.hawaii.edu
- ^ Samuel Totten, Steven Leonard Jacobs, Pioneers of Genocide Studies (Clt), Transaction Publishers, 2002, ISBN 978-0-7658-0151-7. (באנגלית)
- ^ Timothy Snyder, Hitler vs. Stalin: Who Was Worse? | Timothy Snyder, The New York Review of Books (באנגלית)
- ^ How Many Did Stalin Really Murder?, Democratic Peace, אפריל 26, 2005
- ^ CSP, web.archive.org, 2006-08-30
- ^ Jacques Sémelin, Purify and Destroy: The Political Uses of Massacre and Genocide, Columbia University Press, 2007, ISBN 978-0-231-14282-3. (באנגלית)
- ^ Klas-Göran Karlsson, Crimes against humanity under communist regimes : research review, Stockholm: The Living History Forum, 2008, ISBN 978-91-977487-2-8
- ^ Alexander Dallin, Review of The Black Book of Communism: Crimes, Terror, Repression, Stéphane Courtois, Jean-Louis Panné, Karel Bartošek, Slavic Review 59, 2000, עמ' 882–883 doi: 10.2307/2697429
- ^ Benjamin A. Valentino, Final solutions : mass killing and genocide in the twentieth century, Ithaca, N.Y.: Cornell University Press, 2004, עמ' 75, 91, 275, ISBN 978-0-8014-6717-2
- ^ The darker angels of our nature : refuting the Pinker theory of history & violence, 2022, עמ' 128, ISBN 1-350-14062-7
- ^ R. J. Rummel, Death by government, New Brunswick, N.J.: Transactions Publishers, 1994, עמ' 15, ISBN 1-56000-145-3
קטגוריה:רצח עם קטגוריה:המאה ה-20 קטגוריה:סוציולוגיה קטגוריה:פשעים נגד האנושות קטגוריה:בתי דין בין-לאומיים