לוסי אוברק

לוסי אוברק
Lucie Aubrac

לוסי אוברק בביתה בפריז, מאי 2003
לידה	29 ביוני 1912 הרובע הארבעה-עשר של פריז,
פטירה	14 במרץ 2007 (בגיל 94) בית החולים השוויצרי בפריז, צרפת
שם לידה	Lucie Bernard
מדינה
מקום קבורה	Cemetery of Salornay-sur-Guye
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של צרפת
בן או בת זוג	ריימונד אובראק (14 בדצמבר 1939–2007)
פרסים והוקרה	קצין גבוה בלגיון הכבוד מפקד במסדר הדקל האקדמי הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי צלב המלחמה 1939-1945 מדליית הרזיסטנס

לוסי אוברק (בצרפתית: Lucie Aubrac;‏ 29 ביוני 1912 – 14 במרץ 2007, נולדה בשם לוסי ברנארד), הייתה מורה יהודייה צרפתייה, מהראשונות להתגייס למחתרת הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה. שחררה את בעלה פעמיים ממעצר. לאחר המלחמה הואשמו היא ובעלה שהיו סוכנים כפולים של הנאצים, האשמות שהוכחשו בבתי משפט. זוכת אות לגיון הכבוד הצרפתי ב־1996.

רקע

הזירה הצרפתית במלחמת העולם השנייה

בסתיו של 1940 המושבות הצרפתיות באפריקה הצטרפו לצד של דה גול ואחריהן המושבות באוקיינוס השקט, הודו סין והמושבות באיי הודו המערבית נשארו תחת שלטון וישי.

בשנת 1941 הגיעה המלחמה גם לזירה הצרפתית. החיל הצרפתי, שכלל בתוכו כ-50 כלי שיט וכ-3600 איש פעל גם במסגרת הצי הבריטי. בספטמבר 1941 הקים דה גול את הוועד הצרפתי הלאומי, שהיה בעצם ממשלת צרפת בגולה ובנובמבר אותה שנה החלה ממשלת ארצות הברית להעניק לה סיוע במסגרת מדיניות ה"החכר והשאל".

חיל האוויר הצרפתי לא מילא תפקיד מרכזי בבלימת האויב, במערכה על צרפת. הצי הצרפתי עליו פיקד האדמירל דארלאן, היה הצי הרביעי בגודלו בזמן פריצת המלחמה. היה זה צי חדש וחדשני, שנבנה בעיקר בחמש השנים האחרונות שלפני המלחמה. מרבית כלי השיט היו חדשים ואף על פי שחסרו אמצעים כדוגמת: מכ"ם וסונאר הם תופעלו על ידי צוותים ותיקים, מיומנים ובעלי ניסיון.

עד הרגע בו נפלה צרפת בידי הגרמנים, פעל הצי בשיתוף פעולה עם הצי הבריטי.

ביוגרפיה

אוברק נולדה ביוני 1912 בעיר מקון, צרפת בשם לוסי ברנרד. היא עסקה בהוראת היסטוריה וגאוגרפיה. בשנת 1939 נישאה אוברק לריימונד סמואל, שנודע כריימונד אוברק במהלך המלחמה.

מלחמת העולם השנייה

ב-1940 הייתה בין הראשונים שהצטרפו למחתרת הצרפתית. בקלרמון -פראן הקים עמנואל ד'אסטייר דה לה ויג'רי את קבוצת ההתנגדות La Dernière Colonne, שנודעה מאוחר יותר בשם Libération-sud, עם בעלה וז'אן קאוואלס. במהלך 1941, הקבוצה ביצעה שתי התקפות חבלה בתחנות רכבת בפרפיניאן ובקאן. בפברואר הם ארגנו חלוקת 10,000 עלוני תעמולה, אך אחד המפיצים נתפס על ידי המשטרה, מה שהוביל למעצרם של אחייניתו ודודו של ד'אסטיר. בשלב זה ילדה את ילדה הראשון. הקבוצה החליטה להסתתר, ולאחר הפסקה של כמה חודשים החלה לעבוד על עיתון מחתרתי, Libération . המהדורה הראשונה הורכבה בעזרת הטיפוגרפים מעיתון מקומי והודפסה על נייר שסיפקו אנשי איגוד מקצועיים מקומיים; 10,000 עותקים הופקו ביולי 1941.

במרץ 1943, ריימונד נעצר. הוא שוחרר במאי, לאחר שלוסי איימה על תובע הציבורי המקומי של וישי, ואמרה לו שהם חברים בהתנגדות ויש לו 24 שעות לשחרר את ריימונד או להיהרג. הזוג ארגנו אז את הבריחה של שלושה אחרים נוספים, חברי קבוצת. חודש לאחר מכן, ריימונד נעצר שוב. לוסי הלכה לפגוש את קלאוס ברבי, ראש הגסטפו בצרפת של וישי וטענה שהיא ארוסתו של ריימונד, ואמרה שהוא נקרא "ארמלין" (אחד מהכינויים שלו) ונלכד בפשיטה בזמן שביקר בתמימות רופא. נאמר לה שריימונד יוצא להורג בשל היותו חבר ברזיסטנס, אבל היא הצליחה לקבל אישור להינשא לו לפני כן, כביכול כדי להציל את כבודה ולהעניק לגיטימציה לילד איתו היא הייתה בהריון. כאשר ריימונד הוחזר לכלא לאחר "חתונה", הוא וחמישה עשר אסירים נוספים חולצו על ידי יחידת קומנדו בראשות לוסי, שתקפה את הרכב בו היה, והרגה את ששת הסוהרים.

ב-1944 הקים שארל דה גול אספה מייעצת, שאליה הצטרפה לוסי כנציגת ההתנגדות, מה שהפך אותה לאישה הראשונה שישבה באספה פרלמנטרית צרפתית.

לאחר המלחמה

לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הוציאה ספר וחזרה ללמד כפי שעשתה לפני המלחמה.

באוקטובר 1946 ביקש וולדק רוצ'ט מלוסי להצטרף למפלגת ההתנגדות המאוחדת והיא נענתה לבקשתו. אוברק הייתה במקום הרביעי במפלגה ולקחה חלק בקמפיין הבחירות כולו. עם זאת למפלגה לבסוף היו רק שלושה נבחרים ולוסי אוברק לא הייתה אחת מהם. לאחר מכן השתלבה בתנועה להגנת השלום. זאת הייתה תנועה גדולה נגד פצצת האטום בשם "קריאת סטוקהולם". היא עזבה את התנועה אחרי שהבינה שהיא מובלת על ידי ברית המועצות .

בשנת 1946, היא וריימונד אירחו את הו צ'י מין בביתם כאשר נסע לצרפת במה שהתברר כמשימה לא מוצלחת לזכות בעצמאות למושבה הצרפתית דאז של וייטנאם, והו צ'י מין וריימונד התיידדו.

ב-1944 עקרה עם בעלה וילדיה ללונדון שם הפכה לגיבורה המסמלת את רוח ההתנגדות הצרפתית נגד הנאצים. עם זאת, בשנת 1983, קלאוס ברבי טען כי אוברק ובעלה בגדו בחבריהם בכך שהפכו למודיעים בשנת 1943. האשמה זו, הוכחשה בתוקף על ידי העיתונות הצרפתית. אך עוררה ספקות משום שאט אט נחשפו חוסרים בעקביותו של סיפורה של לוסי. בני הזוג תבעו תביעת דיבה בבתי משפט במשך מספר שנים.

אוברק ב-2001

מותה

אוברי נפטרה בשנת 2007 בגיל 94 בפריז. בעלה ריימונד אוברק נפטר ב-2012.

סרטים שיצאו אודותיה

• 1969 "צבא הצללים", בהפקת ז'אן פייר מלוויל
• 1991 "שדרת הסנוניות"
• 1997 "לוסי אוברק", בהפקת קלוד ברי ובכיכובה של קרול בוקה

ספריה

• היסטוריה קצרה של ההתנגדות, 1945
• " להערים על הגסטפו", 1984
• לוסי אוברק, "ההתנגדות כפי שסיפרתי לנכדיי", 2000

פרסים והוקרה

• 1996 - אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוסי אוברק בוויקישיתוף