טיפול פליאטיבי
טיפול פליאטיבי (מלטינית: palliare, מלשון "להסתיר") הוא כל טיפול רפואי המתמקד בהקלת חומרת הסימפטומים של המחלה, תחת הניסיון לעצור את התפתחות המחלה, או לנסות לרפאה.
מטרת הטיפול הפליאטיבי היא להקל על סבלו של המטופל המתמודד עם מחלה קשה, ולשפר את איכות חייו. טיפול פליאטיבי הניתן מחוץ לכתלי הוספיס, אינו תלוי בסכות (פרוגנוזה) של המטופל, ולעתים טיפול זה ניתן בשילוב עם טיפול שמטרתו לרפא. לעומת זאת, טיפול הוספיס הוא טיפול פליאטיבי הניתן למטופלים לקראת סוף החיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרעיון
המונח "טיפול פליאטיבי" מתאים לכל טיפול רפואי אשר מטרתו הקלה סימפטומטית, בין אם קיימת תקווה לטיפול מרפא ובין אם לאו. לכן, על פי הגדרת ארגון הבריאות העולמי, "טיפול פליאטיבי משמעותו שיטה המשפרת את איכות החיים של חולים ומשפחותיהם המתמודדים עם הבעייתיות של מחלה מסכנת חיים"[1]. גישת הטיפול הפליאטיבי עשויה להינקט אף בניסיון להקל על תופעות לוואי של טיפולים רפואיים שמטרתם לרפא, כגון הקלת תחושת בחילה המלווה לעתים טיפולים כימותרפיים.
קיימת עלייה בשימוש במונח "טיפול פליאטיבי" לא רק ביחס למחלות סרטן, אלא אף ביחס למחלות הכרוכות באי-ספיקת ריאות, אי-ספיקת לב ומחלות עצביות. הטיפול הפליאטיבי בילדים הוא תחום המתפתח במהירות, תוך פיתוח כלים ייחודיים לילדים החולים במחלות קשות.
אף שרעיון הטיפול הפליאטיבי אינו חדש, רוב הרופאים התרכזו באופן מסורתי במשימת ריפוי החולה. היחס לטיפולים המתמקדים בהקלת הסימפטומים נתקל לעתים בחשד ובחשש בחוגי הרפואה, מפני התמכרות ותופעות לוואי לא רצויות אחרות[2].
במהלך העשורים האחרונים למאה ה-20 גברה תשומת הלב בתחום הרפואה לשאלת איכות חייהם של מטופלים החולים במחלות קשות. נכון לשנת 2008, רוב בתי החולים ובהם למעלה מ-100 מיטות אשפוז בארצות הברית, מציעות למטופליהם תכניות בטיפול פליאטיבי[3]. בתחילת המאה ה-21 מתפתחת בתחום הטיפול הפליאטיבי אף גישת צוות מקצועי רב-תחומי, המתמקד בטיפול פליאטיבי. בארצות הברית אף קיימות תכניות התמחות והתמקצעות בטיפול פליאטיבי לרופאים ולאנשי צוות רפואי אחרים.
[עריכה] התמודדות עם מצוקת המטופל
המפתח לטיפול פליאטיבי יעיל הוא במתן דרך בטוחה למטופל להתמודד עם סבלו: מצוקתו הפיזית והפסיכולוגית. ראשית רעיון הטיפול הפליאטיבי מיוחס לאנגליה סיסלי סונדרס (Dame Cicely Saunders) ואומץ בהמשך על ידי חוקרים רבים בתחום[4]. התמודדות עם סבלו של המטופל כרוך בראייה רחבה, החל מהתמודדות עם סימפטומים גופניים כגון כאב, בחילות וקוצר נשימה. מומחים בתחום הטיפול פליאטיבית מפתחים מיומנות במתן טיפול תרופתי לסימפטומים גופניים, והדגימו כי ניתן לעשות שימוש בסמים כגון מורפיום באופן שהמטופל ימשיך להיות עירני ומתפקד. לצד הסימפטומים הגופניים, המטופלים חשים לעתים קרובות אף תופעות פסיכולוגיות, חברתיות, או רוחניות. הצוות הפליאטיבי הרב-תחומי, הכולל לעתים קרובות עובד סוציאלי, יועץ, או איש דת, יכול לסייע בהתמודדות המטופל ומשפחתו אף בהיבטים אלה של המחלה. בדרך כלל המטופל בטיפול פליאטיבי מודאג מן הכאב הכרוך במחלה, לצד דאגות באשר לעתיד, לאיבוד העצמאות, דאגות באשר לגורל המשפחה ותחושת היותו נטל על משפחתו והחברה. בעוד שרק חלק מן המטופלים יחפצו לשוחח על דאגות אלה, המומחה בטיפול הפליאטיבי חייב להעריך את מצוקותיו של כל מטופל ומשפחתו, על כל היבטיהן, ולברר האם המטופל רוצה בסיוע אף בהיבטים אלה של מחלתו. התמקדות בהיבטים הרפואיים בלבד של הקלה על סימפטומים גופניים, איננה מקובלת בטיפול פליאטיבי מודרני.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תמיכה: האגודה הישראלית לטיפול תומך
- ההסתדרות האירופית לטיפול פליאטיבי
- האקדמיה האמריקנית להוספיס ורפואה פליאטיבית
[עריכה] הערות שוליים
- ^ WHO Definition of Palliative Care
- ^ Seymour, J. E; D. Clark, M. Winslow (2004). "Morphine use in cancer pain: from 'last resort' to 'gold standard'. Poster presentation at the Third research Forum of the European Association of Palliative Care". Palliative Medicine 18 (4): 378.
- ^ How does your state rate?, Center to Advance Palliative Care
- ^ Peter Strang, et. al., Existential pain—an entity, a provocation, or a challenge?. J. Pain & Symptom Management 2004;27:241-250.
