חרדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

חרדה היא מצב פסיכולוגי או פיזיולוגי בו האדם חש אי שקט, בשל מתח ודאגה רבה מפני איום וסכנה ממשיים או דמיוניים, מודעיים או בלתי מודעים, שהוא חש חסר אונים מולם.

לתחושות חרדה ופחד קיימים תסמינים גופניים דומים, ההבדל ביניהם הוא בגירוי היוצר אותם - תחושת פחד עולה מול גירוי ספציפי שנתפס כמאיים, בעוד חרדה היא רגש שלילי מעורפל שלא נראה קשור לגירוי חיצוני מסוים. הבדל נוסף הוא בעיתוי הגירוי ברצף הזמן - פחד עולה לרוב מול גירוי שנתפס מאיים מיידית, בעוד חרדה עולה מול גירוי פנימי או חיצוני שלעתים קרובות נתפס כמהווה סכנה עתידית הצפויה להתרחש. בנוסף, הפחד מקושר יותר להתנהגויות אקטיביות ספציפיות של תגובת הילחם או ברח, בעוד חרדה היא תוצאה של סכנה שנתפסת כבלתי ניתנת לשליטה או שלא ניתן להימנע ממנה.

תחושת חרדה במידה מסוימת, היא תגובה נורמאלית למצב של לחץ, ולמעשה היא הכרחית להישרדות (פרויד כינה אותה בשל כך בשם "חרדת סיגנל", כלומר חרדה המהווה "אזעקה" ומאפשרת להגיב במהירות לאיום ממשי וכך לשרוד). אך ברמות גבוהות שלה, היא עלולה להתפתח לכדי הפרעת חרדה.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדה עשויה להיות מלווה בתסמינים וסימנים מסוגים שונים:

  • תסמינים פיזיולוגיים - עוררות פיזיולוגית של מערכת העצבים הסימפתית הבא לידי ביטוי בתסמינים כגון: דפיקות לב חזקות ומהירות, בחילה, כאבים בחזה, קוצר נשימה, כאבי בטן או כאב ראש, תנועות מעיים מהירות, צורך דחוף להטיל שתן, טשטוש ראייה, סחרחורת או חולשה. הגוף מכין את האדם להתמודדות עם איום בתגובת הילחם או ברח, וכך עולים לחץ הדם וקצב הלב, ההזעה מוגברת, עולה זרימת הדם לקבוצות שרירים חשובות להתמודדות זו, ולעומתם מופחתת למשל פעילותם של מערכת החיסון ותהליכי העיכול. סימנים חיצוניים נוספים של חרדה עשויים להיות עור חיוור, הזעה, רעידות, והרחבת אישונים.
  • תסמינים פסיכולוגיים - כגון אי שקט, מתח, פחד מפני העתיד, חוסר ודאות, מחשבות של פחד ודאגה חוזרות ונשנות, חוסר ביטחון, צורך להיתלות באחרים או באמצעי ביטחון כלשהם, ועוד.

מיעוט מהאנשים שחווים חרדה עשויים גם לחוות תחושת אימה או פאניקה. התקף פאניקה בדרך כלל מגיע באופן פתאומי, ונוצרת תפיסת סכנה אמיתית, למרות שהסכנה והאיום מהגירוי המעורר זאת, אינם בהכרח רציונליים. אדם עשוי לבלבל בין התקף הפאניקה לבין התקף לב, אסטמה ועוד. הפאניקה דומה בביטוי ובמנגנון שלה לפחד, אבל נעדרת בדרך כלל אובייקט ממשי.

אבחון של חרדה במטרה לברר האם היא חמורה עד כדי הפרעת חרדה, נעשה על ידי פסיכיאטר. הפסיכיאטר עורך אנמנזה ושואל את הנבדק שאלות לגבי ההיסטוריה הרפואית והנפשית שלו, מברר את שכיחות התסמינים, עוצמתם ומשך הזמן שלהם, ובעיות בתפקוד הנגרמות מהופעת תסמינים אלו. לעתים הנבדק ממלא שאלון שנועד לברר את מאפייני החרדה, כגון השאלונים של בק (Beck Anxiety Inventory),‏ צונג (Zung Self-Rating Anxiety Scale‏ והמילטון (HAM-A - Hamilton Anxiety Scale).

הבסיס הביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגלים עצביים בהם מעורבים אזורי מוח כמו האמיגדלה וההיפוקמפוס, הם אלו שנחשבים כבסיס הביולוגי של החרדה. בניסויי סריקות PET נמצא כי בעת הצגת ריח או טעם דוחים או מאיימים, מוגברת זרימת הדם לאמיגדלה, והנבדקים דיווחו על תחושת חרדה מתונה. הממצאים עשויים להעיד על כך שתחושת חרדה היא מנגנון שבמקורו מגן על האדם ונועד למנוע ממנו להיות מעורב בהתנהגויות שעלולות להיות מזיקות.

לנטייה להפרעות חרדה ולחלק מהתסמינים הגופניים הנלווים אליהן, כמו נטייה לסחרחורות או למעי רגיז, נמצא גם בסיס גנטי.

סוגי חרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים שונים וסיווגים שונים של חרדה. להלן כמה מהם:

חרדה קיומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאולוג פאול טיליך איפיין בתחילת המאה ה-20 את החרדה הקיומית כ"מצב שבו יצור נעשה מודע לאפשרות של אי-הקיום שלו". הוא מנה שלוש קטגוריות של חרדה קיומית: חרדת מוות, חרדה מוסרית (שכוללת רגש אשמה), וחרדה רוחנית (שכוללת תחושת ריקנות וחוסר משמעות). לטענתו, חרדה רוחנית היא נפוצה יחסית בתקופה המודרנית, בעוד חרדת מוות וחרדה מוסרית היו נפוצות יותר בעבר. עוד טען טיליך כי יש לקבל את החרדה הקיומית כחלק טבעי במצבו של האדם, וכי התנגדות לה עלולה להביא להשלכות שליליות.

ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", טוען כי כשאדם ניצב מול סכנת מוות, משאלתו הבסיסית היא למצוא משמעות לחייו, כדי שיוכל להתמודד עם "טראומת האי-קיום" של המוות הקרוב. אבי האקזיסטנציאליזם, סרן קירקגור, מדבר על הייאוש שלתוכו נולדים כלל בני האדם, בשל "העצמי המזויף" שלהם, שהוא בר תמותה, וטוען כי העצמי האמיתי הוא יחסי האדם עם אלוהים.

חרדה חברתית וחרדת זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרדה חברתית

בקרב פעוטות וילדים נפוצה תחושת חרדה כאשר הם פוגשים אדם זר, כחלק מהתפתחותם. הפעוט עשוי לפרוץ בבכי למראה פרצוף זר, מתוך חוסר ביטחון טבעי שהוא חש בנוכחותו של אדם לא מוכר. הפסיכולוגית מרי איינסוורת אף פיתחה על סמך תחושה נפוצה זו את הליך "מצב הזר", לבדיקת סגנון ההתקשרות של ילד להוריו בהתאם להתנהגותו בנוכחות זר בחדר, ותגובתו בעת חזרת אמו לחדר לאחר מכן. חרדת זרים נפוצה בעיקר בגילאי חצי שנה עד שנה, בהם התינוק חסר מיומנויות מוטוריות ושפתיות שמאפשרות לו שליטה על מידת התקרבות הזר, ולכן מצוקתו גדולה יחסית והוא מביע אותה בבכי, אך לאחר התפתחות יכולות הדיבור וההליכה, לרוב פוחתת התופעה במידה ניכרת.

עם זאת, עבור חלק מהאנשים, נמשכת (או מתחילה מחדש) חרדת זרים זו גם בהמשך ההתפתחות ואף בבגרות, ומקבלת צורה של חרדה חברתית. חרדה זו מתבטאת בתחושת חרדה במצבים חברתיים שונים ומביצוע פעולות בפומבי, מתוך חשש שהאדם יתנהג באופן לא מותאם וכך יושפל או יושם ללעג על ידי אחרים. במצבים קיצוניים עשוי אדם החש חרדה חברתית להימנע כליל ממפגשים חברתיים מאיימים עבורו.

חרדת בחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרדת בחינות

תחושת חרדה נוצרת לעתים אצל תלמידים, סטודנטים, או עובדים, במצבים של מבחן או הערכת ביצועים מסוגים שונים. האדם עשוי לחוש אי נוחות, עצבנות ותחושות פיזיולוגיות של חרדה (הזעה, סחרחורת, הגברת קצב לב ועוד), מתוך חשש מכישלון במבחן. חשש זה עשוי לנבוע ממקורות שונים, כגון קישור הציון במבחן עבור האדם לערך העצמי הכולל שלו, פחד מהשפלה או בושה מול המורה או המעביד, חשש מדחייה על ידי ההורים או החברים בעקבות הכישלון במבחן, תחושת לחץ זמן, או פחד מאיבוד שליטה במצב מסוג זה. נראה כי מידה מסוימת של עוררות אופטימלית במצב דחק זה, היא דווקא נחוצה לביצוע מוצלח של המשימה, אך ברמות גבוהות נוצרת חרדה שעשויה לפגום בביצוע.

חרדה מצבית וחרדה תכונתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות המחקרית נהוג להבחין בין חרדה מצבית לחרדה תכונתית. חרדה עשויה להיות מצבית, כלומר מופיעה לזמן קצר בעת תחושת סכנה, או תכונתית, כלומר קיימת אצל האדם לטווח ארוך. חרדה תכונתית משקפת נטייה יציבה להגיב בתחושות והתנהגויות של חרדה מצבית בציפייה קבועה יחסית למצבי איום. תכונת חרדה קשורה לתכונת אישיות של נוירוטיות.

גישות פסיכולוגיות לחרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התאוריה הפסיכואנליטית, תחושת החרדה נוצרת על ידי המבנה הראשוני והיצרי של האישיות, הסתמי (איד). היא נועדה לגלות סכנות פנימיות וחיצוניות ולהזהיר את האדם מפניהם, וכך להגן עליו. זיגמונד פרויד פירט שלושה סוגי חרדה:

  • חרדה מציאותית - שמזהירה את האדם מפני סכנות ממשיות.
  • חרדה נוירוטית - שהיא למעשה חשש מעונש - חשש שהאני (אגו), המבנה האישיותי שמתווך בין הדחפים והיצרים של הסתמי לבין דרישות המציאות, יאבד שליטה על הסתמי, וכך עלול האדם להיענש על מעשיו.
  • חרדה מוסרית - שמתבטאת ברגשות אשמה שנועדו להזהיר את האדם מפני עונשים חמורים ביותר שצפויים לו אם יבצע מעשה לא מוסרי, ומקורם באני עליון (סופר אגו), מבנה אישיות נוקשה שאחראי על ערכיות ומצפון האדם.

לעומת זאת, לפי הגישה הביהביוריסטית, חרדה לא מתרחשת בתהליכים פנימיים מסוג זה, אלא נוצרת בתהליך של התניה קלאסית, בה גירוי חיצוני שהיה נייטרלי מקושר עם תגובת פחד, וכך מתבססת תחושת חרדה סביב גירוי זה. לטענת הביהביוריסטים, זהו התהליך שברמות קיצוניות שלו עשויות להיווצר פוביות. אחד הכלים בהם ניתן לתת מענה למצבים מסוג זה הוא טכניקת הרפיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רגשות

אדישות אהבה אומץ אושר אימה אכזבה אמון אמפתיה אקסטזה אשמה בדידות בהלה בוז בושה ביטחון בלבול גאווה גועל געגוע דאגה דו-ערכיות דחייה דכדוך הודיה היקשרות הכרת תודה הנאה הערצה הפתעה הקלה השפלה התאהבות זעם חוסר אונים חיבה חמדנות חמלה חרדה חרטה חשש טינה יגון ייאוש יראה כאב כמיהה כעס מבוכה מועקה מצוקה מרירות נחת רוח ניכור נקמה סבל סיפוק סלידה ספק סקרנות עדנה עוינות עונג עלבון עניין עצב עצבנות פחד פליאה ציפייה קבלה קנאה קתרזיס רוגע רחמים ריקנות שביעות רצון שכול שלווה שמחה שמחה לאיד שנאה שעמום תדהמה תסכול תקווה תשוקה

ראו גם: מצב רוח אפקט