טלוויזיה בגרמניה הנאצית
תחת גרמניה הנאצית, הפכה טכנולוגיית הטלוויזיה, שהייתה עוד בחיתולים, לכלי עולה אך משני במערך התעמולה הנאצית. הנאצים היו הראשונים לבנות ולשדר מתחנת טלוויזיה ציבורית כבר משנת 1935, תחילה לשידורים של 90 דקות, שלוש פעמים בשבוע. שידורי טלוויזיה נמשכו עד שנת 1944 עד שנסגרו מטעמי מאמצי מלחמה טוטאלית. בתחילה הייתה טכנולוגיית הטלוויזיה תחת אחריות הלופטוואפה בגלל הפוטנציאל הצבאי שהשלטונות צפו לה, אך בהכרזה ב-11 בדצמבר 1935 פקד היטלר על, "עיצוב שידורי הטלוויזיה לצורכי חינוך לאומי ותעמולה" וסיפח את הטלוויזיה תחת אחריות משרד התעמולה של גבלס.[1] הטלווזיה לעולם לא אומצה לצורך תעמולה באותה קנה-מידה ואינטנסיביות כפי שנעשה לרדיו וקולנוע, ותכניה נשארו 'קלילים' אך בכל זאת פוליטיים - "[הנאצים], לא היו מודעים לפונטציאל ההשפעה ההמונית של הטכנולוגיה החדשה כמדיום לתעמולה נאציונל-סוציאליזית, אך העריכו את הערך התעמולתי של הפיכת גרמניה למדינת הטלוויזיה הראשונה".[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעטים היו האנשים בגרמניה הנאצית שיכלו להרשות לעצמם להיות בעלי טלוויזיה פרטית. בשנת 1938 החלו הנאצים לייצר את טלוויזיית העם (אנ'), ומטרתם הראשונית הייתה להנפיק כ-10,000 יחידות ולפזרן במרחב הציבורי - בעיקר במשרדי ממשלה ובתי חולים - אך פריצת המלחמה הובילה לקטיעת הייצור.
אולימפיאדת ברלין (1936) הייתה האירוע הראשון לקבל חשיפה המונית בטלוויזיה. לצורך כך הציבו הנאצים שלוש מצלמות טלוויזיה חדישות ששידרו בשידור חי למשך שמונה שעות ביום את אירועי הספורט למעל 28 סלוני טלוויזיה שהיו פזורים ברחבי ברלין, פוטסדאם ולייפציג. כ-160,000 איש ביקרו בסלונים אלו במהלך האולימפיאדה. באופן משונה סלוני הטלווזיה לא נכללו בתחילה תחת מגבלות התרבות של חוקי נירנברג ועל כן עלו תלונות בידי הרשויות על ביקורם של יהודים "שתפסו את הכיסאות של חברים מכובדים שבאמת מעוניינים בטלוויזיה"[1].
בעקבות הצלחת שידורי האולימפיאדה, התרחבו שידורי הטלוויזיה, ובשנת 1938 מערך הטלוויזיה מנה כ-37 עובדים. בתחילה שודרו הצגות טלוויזיוניות כאילו "המצלמה לקחה את מושב הצופים באודיטוריום הדמיוני"[1]. בהמשך פותחו תוכניות שצולמו בשתיים או יותר מצלמות ונפוצו תוכניות שהטיפו בעיקר לבריאות, סדר וציות - למשל התוכנית משנת 1938 'כלות בשוואנורדר' (Brides at Schwanenwerder) שלקחה את הצופים אל מאחוריי הקלעים של בית ספר לכלות של הרייך, העוסק בהוראת נשים צעירות במטלות בית כמו ניקיון, סידור פרחים והחלפת חיתולים. תוכנית אחרת מאותה שנה כוללת ראיון עם ראש חזית העבודה הגרמנית, רוברט ליי למלאת חמש שנים לכוח באמצעות שמחה[2]. בתוכנית משנת 1939, 'סטודנטים גרמנים במשימה כפרית' (German Students on Rural Assignment) נראים סטודנטים מודדים את גולגולותיהם של מספר כפריים על מנת "לחקור את האופי הגזעי של מחוז זה".
עם פריצת מלחמת העולם השנייה עברה מתכונת הטלוויזיה למתכונת של תשדירי מלחמה. התוכניות התמקדו בנושאים כמו חינוך על קיצוב מזון, הכנת שימורים, מחזור וגידול ירקות בגינה. תוכניות אחרות נועדו להסיח את הקהל מזוועות המלחמה. טלווזיות הוצבו בבתי חולים לפצועים והשידור הורחב עד לפריז בספטמבר 1942 באמצעות הקמת משדר של הטלוויזיה הגרמנית בראש מגדל אייפל[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Peter Hoff, German Television (1935–1944) as subject and medium of National Socialist Propaganda, Historical Journal of Film, Radio and Television 10, 1990-01, עמ' 227–240 doi: 10.1080/01439689000260181
- ^ TV Swastika - the role of TV and technology during the Nazi period (Eng subs/HD upscaled), נבדק ב-2023-12-06
- ^ The birth of television thanks to the Eiffel Tower - Eiffel Tower, www.toureiffel.paris, 2019-12-16 (באנגלית אמריקאית)