ירוניסוס

ירוניסוס
Γερόνησος
נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים התיכון
קואורדינטות	34°53′59″N 32°18′42″E / 34.8996°N 32.3117°E
שטח	0.012 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה	קפריסין
אוכלוסייה	0
	(למפת קפריסין רגילה) ניקוסיה לימסול לרנקה לפקושה פמגוסטה פאפוס קירניה הים התיכון ירוניסוס

ירוניסוס או ג'רוניסוס (ביוונית: Γερόνησος/Ιερόνησος, באופן מילולי: האי הקדוש) הוא אי קטן השוכן מול החוף המערבי של קפריסין, כ-18 קילומטרים צפונית לפאפוס. האי אינו מיושב מאז המאה ה-15, חפירות אחרונות חשפו שהוא כלל בעבר מקדש שהוקדש לאפולו בשלהי התקופה ההלניסטית .

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי השוכן 280 מטרים מהחוף של מערב קפריסין לא מיושב מאז המאה ה-14 או ה-15.^[1] שטחו 26,000 מ"ר והוא מתנשא לגובה של 21.65 מטרים מעל פני הים. מבחינה גאולוגית האי מורכב מקרום קלקרניט (אנ') קשה של טרסות ימיות פליסטוקן המונחות מעל ליבת חוואר רכה.

הכינוי "האי הקדוש" הוא כינוי עתיק. פליניוס הזקן מדבר על אי שנקרא "Hiera", ליד פאפוס, וסטראבון מזכיר מקום שנקרא "Hierocepis" בקרבת פאפוס ואקאמאס. סביר להניח שהשם מתייחס למקדש אפולו שעמד שם במאה ה-1 לפני הספירה.^[1]

חפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי נחפר לראשונה בשנת 1982 על ידי סופוקלס הדג'יסאבוס בעקבות הצעה לבנות מלון באי. הוא הוכיח במהירות את נוכחותם של שרידים הלניסטיים על האי, מה שעצר את כל הניסיונות הנוספים לבנות על האי. בשנת 1989, ג'ואן ברטון קונלי מאוניברסיטת ניו יורק שמעה על העבודה והתרשמה ממגוון החומרים והצטרפה לחפירות שנמשכות מאז.^[1]

בחפירות נקבעו שלוש תקופות שליטה בירוניסוס. כלקוליתית מוקדמת (3800 לפנה"ס), הלניסטית מאוחרת (80-30 לפנה"ס), וביזנטית (המאה ה-6–7 והמאה ה-13). האינטנסיבית ביותר היא התקופה ההלניסטית המאוחרת בתקופה שבה קלאופטרה שלטה בקפריסין. חפצי אמנות שנמצאו באי כוללים מטבעות, כלי חרס, זכוכית וכתובות.^[1] קמיעות אבן גיר, זהים לאלו המשמשים במקדשים קפריסאים של אפולו, מצביעים על פעילות פולחנית ופולחן לאפולו. האי ננטש ככל הנראה בעקבות רעידת אדמה הרסנית במאה ה-1 לפנה"ס/לספירה. התיישבות מועטה על האי מתחילה שוב במאה ה-6 לספירה כאשר נבנו מבנים לבעלי חיים.^[2]