התקופה הכלקוליתית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התקופה הכַלְקוֹליתית (מיוונית: χαλκός, חלקוס = נחושת; λίθος, ליתוס = אבן) היא תקופה בתולדות הציוויליזציה האנושית אשר בה הופיע שימוש מוקדם בכלי מתכת לצד כלי אבן. שמה של התקופה ניתן לה על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט.
התקופה הכלקוליתית מוגדרת מחוץ למערכת שלוש התקופות, ומתקיימת בין תקופת האבן החדשה לתקופת הברונזה. נראה כי השימוש בנחושת לא היה כה רווח בתחילה, וכי באופן מהיר יחסית היו נסיונות ליצירת סגסוגות בינה לבין בדיל, עובדה המקשה על אבחון ברור בין התקופות.
הגדרת התקופה הכלקוליתית משמשת ארכאולוגים רק בחלק מן העולם, בעיקר בדרום מזרח אירופה, וכמו כן במערב ומרכז אסיה, שם חלה התקופה בסביבות 4000 עד 3150 לפנה"ס.
אצי, איש הקרח שנמצא בקרחוני האלפים עם גרזן נחושת וסכין אבן, תוארך ל-3300 לפהנ"ס, ומהווה דוגמה לממצא מתקופה זו.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- ליאורה קולסקה-הורביץ, עצמות בעלי-חיים מחורבת חור: מערת מגורים כלקוליתית, בתוך: מתקופת האבן, כ"ג, תש"ן, עמ' 70-73.
- קלר אפשטין, קירמיקה כלקוליתית "גולנית" בגליל, בתוך: ארץ-ישראל, כ"ג, תשנ"ב, עמ' 1-4.
- פרחיה נחשוני, אתר כלקוליתי ברמות נוף, באר שבע, בתוך: עתיקות, 43, תשס"ג, עמ' 1-24.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל היסטוריה | |||