התקופה הכלקוליתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרהיסטוריה של הלבנט
תקופת האבן התקופה הפלאוליתית הפלאוליתית התחתונה
הפלאוליתית התיכונה
הפלאוליתית העליונה
התקופה האפיפלאוליתית
התקופה הנאוליתית
תקופת המתכות התקופה הכלקוליתית
שרביט עשוי מנחושת ממערת נחל משמר

התקופה הכַלְקוֹליתיתיוונית: χαλκός, כלקוס = נחושת; λίθος, ליתוס = אבן, כלומר תקופת האבן והנחושת) היא תקופה בתולדות הציוויליזציה האנושית אשר בה הופיעה חרושת המתכת לצד כלי אבן מסותתים שהמשיכו מהתקופות הקודמות. שמה של התקופה ניתן לה על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט.

התקופה הכלקוליתית התקיימה בין התקופה הנאוליתית לתקופת הברונזה.

הגדרת התקופה הכלקוליתית משמשת ארכאולוגים רק בחלק מן העולם, בעיקר בדרום מזרח אירופה, וכמו כן במערב ומרכז אסיה, ובכלל זה בארץ ישראל, שם חלה התקופה בסביבות 4000 עד 3150 לפנה"ס.

אצי, איש הקרח שנמצא בקרחוני האלפים עם גרזן נחושת וסכין אבן, תוארך ל-3300 לפהנ"ס, ומהווה דוגמה לממצא מתקופה זו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא התקופה הכלקוליתית בוויקישיתוף
Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.