כידון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כידון הטלה רומי

כידון הוא שם של קבוצה רחבה של נשקי מוט. כידונים הם מוטות באורכים שונים, לרוב מעץ, שבקצה שלהם נמצא חוד. אין קו הפרדה ברור בין חנית שמשמשת לרוב נשק לקרב-פנים-אל-פנים לכידון שנועד בדרך כלל להטלה, אולם לרוב הכידונים קצרים וקלים מהחנית.

הכידונים הראשונים היו בשימוש על ידי האדם הקדמון ובדרך כלל היו מקלות עץ שחודם חוזק במדורה. הכידון שוכלל בתקופת האבן המאוחרת, כשהתחילו להוסיף חוד מעצמות, צור ואבנים אחרות למקל עץ.

באירופה הכידונים הגיעו לשיאם בעת העתיקה, אך עם הזמן פחת השימוש בהם לטובת קשתות שונות וחניתות. הכידונים היו מקובלים באמריקה, אפריקה, אוסטרליה ומקומות אחרים עד העת החדשה.

כידונים פרה היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מטכניקות ייצור הכידונים בתקופה זו הייתה לחבר את החוד בצורה רופפת, כך שהתנתק ונשבר בתוך בשרו של המותקף וגרם לנזק וכאב נוספים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כידון בוויקישיתוף
P military.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.