פלשתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פלשת" מפנה לכאן. לערך העוסק במבצע צבאי במלחמת העצמאות, ראו מבצע פלשת.
רחוב פלשתי משוחזר בקיבוץ רבדים
כלי קרמיקה פלשתית מימין לשמאל: קערת שתייה מתל מקנה, בקבוק מאזור, פך ארכוב מאזור וקערית מתל מקנה
רעמסס השלישי. מוביל אסירים פלשתים אל האלים אמון ומות. תבליט מהפילון השני בחצר הראשונה של מקדש הקבורה של רעמסס שלישי.מדינת האבו

הפְּלִשְׁתִּים היו עם קדום שישב באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען. בהקשרים מאוחרים יותר אזור מגוריהם נקרא "פלשת". מוצאם של הפלשתים שנוי במחלוקת, אך ממצאים ארכאולוגים מצביעים על קשרים קדומים עם התרבות היוונית המיקנית.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשערה הרווחת במחקר האטימולוגי היא ששם הפלשתים נגזר מהשורש השמי פ-ל-ש, כלומר מדובר בכינוי גנאי המתאר אותם כפולשים. שמם של הפלשתים בשפתם אינו ידוע, אבל ספר דברים, פרק ב', פסוק כ"ג מציג קבוצה שהשתלטה על שטחים בסביבות עזה, כ"כפתורים היוצאים מכפתור". שם נוסף שמופיע בספר שופטים ובספר שמואל לגביהם הוא כינוי הגנאי "ערלים"‏[1][2] יש הגורסים שכינוי זה נתייחד לפלשתים, משום שבניגוד לשבטי ישראל ולקבוצות מתוך עמים נוספים באזור (כנענים ומצרים הקדומים) הפלשתים לא מלו את עורלתם. אומנם בספר ירמיהו, פרק ט', פסוק כ"ה, הכינוי מתייחס לכל הגויים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם שזוהה כ"פלשת" בכתב חרטומים
Q3
Z7
D21
Z1
Aa18
Z1
U33 A1 B1
Z2

במקרא מוזכרים הפלשתים מספר רב של פעמים, בין השאר בספר בראשית - "ויגר אברהם בארץ פלשתים"‏[3], או "וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה"‏[4]. אזכוריהם של הפלשתים בספר בראשית מקדימים את תקופת התיישבותם בארץ לתקופת האבות וממקמת אותה בנגב ולא בשפלת החוף. ישנם חוקרים שראו באזכורים אלה עדות להתנחלות קדומה של קבוצה שכונתה "פלשתים", אך רוב החוקרים סבורים שאזכוריהם של פלשתים בסיפורי האבות הם אנכרוניסטיים (סיפורים המייחסים אירועים מאוחרים יותר לתקופה קדומה).‏[5]

אם מקבלים את זיהוים של הפלשתים עם חלק מגויי הים, יש להניח כי התיישבותם של הפלשתים בארץ כנען התרחשה במהלך ימי שלטונו של רעמסס השלישי בין השנים 1180 עד 1150 לפנה"ס בערך.

הפלשתים מזוהים עם העם הקרוי PRST במונומנטים המצרים. ארץ פלשתים (פלשת) מכונה פאלאשתו ופילישתו במסמכים אשוריים. הם מוזכרים גם באונומסטיקון של אמנופה ביחד עם הת'כר והשרדנה. באונומסטיקון מוזכרות גם הערים אשקלון, אשדוד ועזה.

חמש ערי הפלשתים שהוזכרו בתנ"ך היו: אשדוד, אשקלון, גת, עזה ועקרון, ביחד עם רצועת החוף של דרום מערב כנען, שהייתה בשליטה מצרית עד תום שלטון השושלת ה-19 ב-1185 לפני הספירה. מתוך התיאור המקראי, חמש ערים אלה נשלטו על ידי חמשת סרני‏‏‏[6] הפלשתים. הממצאים הארכאולוגים מצביעים על ערים נוספות. החפירה הארכאולוגית בתל קסילה שבתל אביב תרמה רבות להרחבת הידע על התרבות הפלישתית.

עם חזק זה ביצע מתקפות תכופות נגד העברים ולמעשה הייתה מלחמה מתמדת בין העמים. לעתים שלטו הפלשתים על כמה משבטי ישראל, במיוחד הדרומיים שבהם, ולעתים הם הובסו על ידי העברים. לשיא כוחם הגיעו הפלשתים, על פי המקרא, לקראת סוף מלכות שאול המלך, שאף נהרג עם בניו בקרב עמם בהר הגלבוע.

לפי המסופר בתנ"ך, לאחר הבסתם בידי דוד המלך, החליפו מלכים את הסרנים וההיסטוריה שלהם היא של ערים עצמאיות, ולא של עם מאוחד. נבוכדנצר השני מלך בבל כבש את סוריה ואת ארץ ישראל, והערים הפלשתיות כחלק מהאימפריה הנאו-בבלית.

בשנת 604 לפנה"ס כבש והרס נבוכדנצר את ערי פלשת והגלה את תושביהן למסופוטמיה. לאחר תקופת הברזל, בתוך התקופה הפרסית, פלשת מיושבת על ידי תושבים עם מאפייני תרבות פיניקיים, וכן קבוצות אחרות מהסביבה.

בכתובות בבליות ופרסיות מהמאות ה5-6 לפנה"ס מוזכרים אנשים שמוצאם מערי הפלשתים המכונים אשקלונים או אשדודיים היושבים בבבל - ככל הנראה מדובר בגולים הפלישתיים. לאחר מכן הם כבר מפסיקים להיות מוזכרים וככל הנראה נטמעים באוכלוסייה המקומית.

לפלשתים היה מונופול ארוך על חרשות הברזל, מיומנות שהם רכשו במהלך מסע הכיבושים שלהם באנטוליה. הם נקראו אלופילי (זרים) בתרגום השבעים.

לאחר דיכוי המרד על ידי הרומאים בשנת 135 לספירה, הם שינו את שם הפרובינציה מיהודה לסוריה-פלשתינה, שנגזר מהשם פלשת, והשם הזה כלל את כל הארץ ולא רק את החלקים שהיו בעבר בידי הפלשתים.

כתב וכתובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט של שבויים פלשתים ממדינת האבו במצרים, מתוך ספרו של גסטון מספרו
תבליט ממדינת האבו במצרים המציג את גויי הים (הפלשתים) בספינותיהם במהלך הקרב נגד מצרים העתיקה.

מתקופת הברזל א, נמצאה כתובת פלשתית שלא פוענחה, אשר רישומיה מזכירים דמיון לכתב הקיפרו-בינארי אשר היה נפוץ בקפריסין בתקופת הברונזה[7]. מממצאים מאוחרים אנו למדים שהפלשתים אמצו את הכתב הפיניקי כפי שאומץ בממלכות ישראל ויהודה השכנות, עם שינויים קלים‏[8].

שני אוסטרקונים פלשתיים נמצאו בתל גמה הנושאים רשימת שמות, הכתובים באלפבית העברי העתיק (בוריאציה מקומית), והמתוארכים סביב המאה השביעית לפני הספירה, בנוסף נמצאה חותם פלשתי הנושא את הכתובת "לעבד-אֱלִאָב בן שִׁבְעַת עבד מִתִּתִּ בן צִדְקָא" (מִתִּתִּ מזוהה כמתנתי השני, הוא ואביו צדקא מוזכרים בכתובות האשוריות כמלכי אשקלון).

בשנת 2005 נמצא בתל צפית (גת המקראית) אוסטרקון הנושא כתובת פרוטו-כנענית, המתוארך למאה העשירית לפני הספירה - תחילת המאה התשיעית לפני הספירה.

מוצאם של הפלשתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם של הפלשתים לא ידוע בוודאות. בלוח העמים שבספר בראשית פרק י', נכתב שהפלשתים יצאו מ"כַּסְלֻחִים" שהם מצאצאי מצרים וחם. הפלשתים מוזכרים גם בספר עמוס, פרק ט', פסוק ז' וספר ירמיהו, פרק מ"ז, פסוק ד' כמי שמוצאם מכפתור או מהאי כפתור (המזוהה עם האי כרתים או לחלופין עם האי קפריסין).

ממצאים ארכאולוגים מצאו קשר בין התרבות החומרית הפלשתית לתרבות המיקנית של אזור הים האגאי, (וייתכן שיש אף דמיון בין כתובת פלשתית שנמצאה לכתב הלינארי) וכיום מקובלת התאוריה כי הפלשתים נטלו חלק בנדידת גויי הים שפלשו לאזור מזרח הים התיכון בתחילת המאה ה-13 לפנה"ס. משנהדפה פלישת גויי הים על ידי מצרים, הפלשתים התיישבו לאורך מזרח הים התיכון בערך באותה התקופה שבה יישבו הישראלים את הרי יהודה והשומרון. כך למשל פפירוס האריס א, המתאר את הישגיו הצבאיים של רעמסס השלישי, מוסר תיאור קצר של תוצאות המלחמה בגויי הים בשנה השמינית למלכותו. על פי המסופר הוביל רעמסס השלישי את גויי הים למצרים, ויישב אותם במבצרים הנקראים על שמו. בפפירוס טוען רעמסס השלישי "מיסיתי את כולם בבגדים ובתבואה מהמחסנים והמתבנים מדי שנה". יש הסבורים כי אותם מבצרים היו למעשה ערים בדרום כנען, הערים שהיו בהמשך חמש ערי פלשתים, שהם: אשקלון, אשדוד, עקרון, עזה וגת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • D. B. Redford, Egypt, Canaan and Israel in Ancient Times, Princeton University Press, 1992
  • Trude Dothan, Moshe Dothan, People of the Sea: The Search for the Philistines, 1992 An introduction by the archaeologists of Ashdod.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים." ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ'
  2. ^ "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ." ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוק ד'
  3. ^ בראשית פרק כ"א פסוק ל"ד.
  4. ^ בראשית פרק כ"ו, פסוק א'.
  5. ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" - ערך "פלשתים" כרך 12 עמוד 89, הוצאת יבנה 1995.
  6. ^ ישנה סברה, לפיה המלה "סרן" מקורה במלה היוונית "טיראן" [1] [2].
  7. ^ פרופ' עמיחי מזר, מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, יחידה 8, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989. עמ' 38. (תצוגת קטע באתר google books).
  8. ^ פרופ' בנימין זאס, "השפעת הכתב העברי והארמי על שכנותיה של ישראל", בתוך: מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, יחידה 10, סעיף 10.2.5.1, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989. ISBN 9653024841. עמ' 23.