כלל גלוגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בזואולוגיה, כלל גלוגראנגלית: Gloger's rule) קובע שבעלי חיים בני מין ביולוגי אחד החיים באזורים חמים ולחים יהיו עשירים יותר בפיגמנטים מאשר קרוביהם, בני אותו מין, החיים באזורים קרים ויבשים. בפרט, בעלי החיים באזור הטרופי כהים יותר מקרוביהם שחיים באזורים אחרים.

הכלל נקרא על שם הזואולוג קונסטנטין וילהלם למברט גלוגר (Constantin Wilhelm Lambert Gloger) שהיה הראשון שהבחין בתופעה זו בשנת 1833 כשהשווה בין עופות בני אותו מין החיים באזורים לחים ובאזורים יבשים. גלוגר מצא שצבע הנוצות של העופות שחיים באזורים הלחים כהה יותר. אחד ההסברים להבדל זה הוא העמידות הגבוהה יותר של הנוצות הכהות לחיידקים שפוגעים בנוצות.‏‏‏[1]

כלל גלוגר מתקיים גם עבור יונקים. צבע העור של יונקים החיים באזורים הטרופיים נוטה להיות כהה יותר מזה של קרוביהם החיים באזורים אחרים. הסיבה במקרה זה היא שונה. משערים שתכונה זו מאפשרת לבעלי החיים שחיים באזורים בעלי קרינת שמש חלשה לנצל טוב יותר את מעט הקרינה האולטרה-סגולה באותם מקומות על מנת לייצר ויטמין D. לעומת זאת, באזורים הטרופיים הקרינה חזקה ועודף המלנין בעור מגן על בעלי החיים מפני כוויות ומפני מחלות דוגמת סרטן העור.

באופן דומה, ניתן להיווכח בקיומו של כלל גלוגר אצל האדם. אוכלוסיות של אנשים שצבע עורם כהה התפתחו בדרך כלל באזורים החמים שסביב קו המשווה. קיימים יוצאים מן הכלל, כמו למשל הטיבטים החיים במקומות גבוהים. באזור המחיה שלהם, רמת טיבט, הקרינה האולטרה-סגולה חזקה באופן יחסי משום שעובי האטמוספירה קטן יותר, וצבע העור הכהה מעניק להם יתרון בריאותי, בדומה ליתרון שמעניק צבע העור הכהה באזורים הטרופיים. מקרה נוסף הוא האינואיטים החיים באזור הארקטי. ייתכן שבמקרה זה התפתח אצלם צבע עור כהה משום שהדיאטה שלהם המבוססת בין היתר על דגים, עשירה בוויטמין D, ולא היה להם צורך בניצול טוב של קרינת השמש לייצור ויטמין זה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]