כרטיס רשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרטיס רשת
רכיבי תקשורת במודל ה־OSI
מחשב (לקוח), טלפון IP Application
Presentation
Session
Transport
נתב BRouter Network
מתג, כרטיס רשת, גשר Data Link
מרכזת, משחזר, מודם Physical

כרטיס רשת (NIC - Network Interface Card) הוא חומרת מחשב המאפשרת למחשב להתחבר לרשת מחשבים. מכיוון שכרטיס הרשת מהווה את שער הגישה של המחשב אל הרשת מועברת בו כתובת MAC המשמשת את המחשב בכל התקשורת שעוברת דרך אותו כרטיס רשת.

כרטיס הרשת הוא חלק משכבת הקו של מודל ה-OSI וגם חלק השכבה הפיזית של מודל ה-OSI.

כרטיס הרשת צריך להיות מותאם לפרוטוקול המשמש ברשת בה הוא פועל - Ethernet,‏ Token Ring, או אחר.

לכרטיסי רשת כיום יש בדרך כלל חיבור RJ-45 וכן מספר נוריות המורות למשתמש האם קיים חיבור והאם מתקיימת תקשורת, ברוב המקרים הם מתחברים ללוח האם דרך חריץ PCI או משולבים בלוח האם עצמו. בכרטיסי רשת ישנים היה קיים גם חיבור BNC.

כיום כרטיסי הרשת מאפשרים תקשורת באחת מן המהיריות הבאות בהתאם לתשתית אליה מחובר הכרטיס, המהירויות הזמינות הן 10Mbps ,100Mbps ,1000Mbps.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]