השכבה הפיזית של מודל ה-OSI

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיווג פרוטוקולים על פי מודל ה-OSI
שכבת יישום HTTP, SMTP, FTP, RTP, IRC, SNMP, SIP, DNS, DHCP
שכבת ייצוג MIME, ASCII, Unicode, SSL
שכבת שיחה ASP, PPTP, SSH, NFS, RPC
שכבת תעבורה TCP, UDP, SCTP, DCCP
שכבת רשת IP (IPv4, IPv6), ICMP, IPX , ניתוב
שכבת קו Ethernet, Token ring, FDDI
שכבה פיזית E1, 10Base-T, RS-232, DSL, SONET

השכבה הפיזית היא השכבה הראשונה של מודל ה־OSI והיא אחראית על העברת האותות הבינאריים של המסגרות (frames) משכבת הקו של מודל ה-OSI. בשכבה זו לא מתבצעת אנקפסולציה וכל תפקידה הוא לאפנן את המידע הדיגיטלי משכבת הקו על גל נושא אנלוגי (לכן המודם שייך לשכבה הפיזית במודל).

כל המידע שעובר ברשתות מחשבים מיוצג בצורה דיגיטלית, ברצפים של אפסים (0) ואחדות (1). השכבה הפיזית אחראית על העברת המידע הזה על מדיית התקשורת. פרוטוקולים בשכבה הפיזית מגדירים בדרך כלל באילו רמות מתחים ועל אילו מדיות יעברו האותות בין המחשבים. מדיה יכולה להיות כבל נחושת, סיב אופטי ואף אוויר (במידה ומדובר בקשר רדיו). על מנת שהנתונים שנשלחו מקצה אחד של המדיום יובנו בקצה השני, יש לקבוע "שפה" מוסכמת לייצג הבינארי של המידע, וכאן נכנסים לפעולה תקנים של השכבה הפיזית.

השכבה הפיזית קובעת גם תקנים שונים ביחס לכבלים בהם יש להשתמש, אורכם המקסימלי, תעבורה מקסימלית, מחברים ועוד. כל אלו חיוניים על מנת למנוע טעיות בזיהוי שעשויות להגרם בשל הפרעות שונות באותות הבינאריים.

תקני כבילה
10Base-T, 10BASE2, 10BASE5, 100BASE-T, 100BASE-TX, 10BASE-FX, 1000BASE-T, 1000BASE-TX.
מדיות תקשורת
UTP, FTP, STP, סיב אופטי, גלי רדיו, בלוטות'.
רכיבי תקשורת
רכיבי תקשורת המתפקדים בשכבה הפיזית לא מבצעים שום החלטה בנוגע להמשך העברת המידע. כל תפקודם מסתכם בהגברת האות והעברתו הלאה על המדיה. דוגמאות לרכיבי תקשורת המתפקדים בשכבה הפיזית: Repeater ומרכזת (hub).

תפקידים נוספים של השכבה הפיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לחוש שהקו פנוי (Carrier sense)
  • זיהוי התנגשויות
  • בקרת זרימה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]