לאוניד לאונוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאונוב בשנת 1929

לאוניד לאונוברוסית: Леонид Максимович Леонов;‏ (19 במאי (31 במאי) 1899 - 8 באוגוסט 1994, מוסקבה)) היה סופר סובייטי. על פעילותו הספרותית זכה בפרס ברית המועצות (1977 ,1943) ופרס לנין (1957). על פעילותו הספרותית והציבורית הוענקו ללאונוב מספר עיטורי ברית המועצות כולל עיטור לנין 6 פעמים, עיטור הדגל האדום של העמל, עיטור מהפכת אוקטובר וגיבור העמל הסוציאליסטי.

לאוניד לאונוב נולד במוסקבה למשפחת משורר משושלת סוחרים. בשנת 1915 לאונוב פרסם את היצירות הראשונות שלו. לאחר סיום בית הספר בשנת 1918 הוא התחיל ללמוד באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1920 הוא התנדב לצבא האדום ושירת בה עד לשנת 1921.

לאחר שרות צבאי לאונוב חזר למוסקבה והקדיש את עצמו לפעילות ספרותית. בשנת 1924 הוא פרסם את הרומן הגדול הראשון שלו. יצירותיו משכו תשומת לב של מקסים גורקי שהעריך את הכישרון של לאונוב. בשנת 1928 מחזה של לאונוב הועלה על במת התיאטרון האמנותי של מוסקבה אך נכשל.

בשנת 1927 לאונוב היה שותף ליצירה ספרותית משותפת של מספר סופים רוסים שפורסמה בשבועון אוגוניוק. כל סופר כתב פרק נפרד שפורסם במהדורה השבועית החדשה.

במהלך שנות ה-30 פרסם לאונוב מספר רומנים ומחזות. בתחילת שנות ה-40 הורדו 40 מחזות שלו מהבמה בהוראת השלטונות וסופר חשש ממעצר. בשנות ה-30 היה לאונוב יחד עם מקסים גורקי בין מקימי איגוד הסופרים הסובייטי.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה לאונוב כתב מחזה על אירועי המלחמה ומחזה זה זכה בפרס סטלין שנת 1943. לאונוב החזיר את הפרס לקרן ההגנה.

בשנת 1953 לאונוב פרסם רומן "היער הרוסי" על אירועי המלחמה אך גם לראשונה נגע לנושאים של הגנת הסביבה. על ספר זה לסופר הוענק פרס לנין. בשנת 1961 לאונוב כתב מחזה שעל בסיסו צולם סרט בשנת 1975.

בתחילת שנות ה-90 סיים לאונוב את עבודתו על הרומן האחרון אותו כתב במשך 45 שנים.

לאונוב היה פעיל בתחום הציבורי. הוא היה חבר בסובייט העליון החל משנת 1946 ועד לשנת 1970. בשנת 1972 נבחר לאונוב לאקדמיה הסובייטית למדעים.

בשנת 1990, לאחר תחילת הפרסטרויקה, לאונוב חתם על עצומה נגד התהליך.

הסופר נפטר בשנת 1995 ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'י במוסקבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]