לואי קופרן

**לואי קופרן**
**Louis Couperin**
לידה	1626; שום-א-ברי, צרפת
פטירה	29 באוגוסט 1661 (בגיל 35 בערך); פריז, ממלכת צרפת
מוקד פעילות	פריז
זרם	מוזיקה קלאסית, המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	עוגב

לוּאִי קוּפְּרֶן (בצרפתית: Louis Couperin;‏ סביב 1626 – 29 באוגוסט 1661) היה מלחין ונגן בארוק צרפתי. הוא נולד בשום-א-ברי (אנ') ועבר לפריז בשנים 1650–1651 בעזרת ז'אק שמפיון דה שאמבונייר (אנ'). קופרן עבד כנגן עוגב בכנסיית סן ז'רווה (אנ') בפריז וכמוזיקאי בחצר המלוכה. הוא הפך במהרה לאחד המוזיקאים הפריזאים הבולטים, וביסס את עצמו כנגן צ'מבלו, עוגב וויולה דה גמבה, אך הקריירה שלו נקטעה עקב מותו המוקדם בגיל שלושים וחמש.

אף אחת מהיצירות המוזיקליות של קופרן לא פורסמה במהלך חייו, אבל עותקים של כתבי יד של כ-200 יצירות שרדו, חלקם התגלו מחדש רק באמצע המאה ה-20. לואי קופרן היה החבר הראשון החשוב מבחינה היסטורית במשפחת קופרן, ותרם לפיתוח אסכולת הצ'מבלו הצרפתית וגם לפיתוח אסכולת העוגב הצרפתית. חידושיו כללו הלחנת קטעי עוגב לרגיסטרציה (אנ') ספציפית והמצאת סוגת הפרלוד הלא שקול (אנ') לצ'מבלו, עבורו תכנן סוג מיוחד של תווים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המידע על חייו של קופרן מגיע משני מקורות. "Le Parnasse François", ספר משנת 1732 מאת אוורר טיטון דו טייה (אנ'), מכיל שרטוט ביוגרפי המתאר פרטים מסוימים של חייו, וכ-30 קטעי עוגב שבהם רשומים לא רק התאריך אלא גם מקום ההלחנה. קופרן נולד בסביבות 1626 בשום-א-ברי (אנ'), עיירה 40 קילומטרים דרומית-מזרחית לפריז. אביו, שארל קופרן, היה בעלים של שטח קרקע קטן ונגן עוגב במשרה חלקית של כנסייה מקומית. על פי הדיווחים, לואי היה נגן צ'מבלו וכנר מוכשר ב-1650 (וכבר הלחין אז), אבל לא היו לו קשרים כלשהם עם אף מוזיקאי חשוב של התקופה. עלייתו הפתאומית לתהילה, שאירעה בשנים 1650–1651, מוסברת ב-Le Parnasse François. טיטון דו טייה כתב שלואי, שני אחיו הצעירים שארל ופרנסואה, וכמה מחבריהם ביקרו את ז'אק שמפיון דה שאמבונייר (אנ') ביום חגו של הקדוש סן ז'אק - יום השם של שאמבונייר. הקופרנים הציעו למארח ולאורחיו לבצע קונצרט קצר, תוך ניגון מספר יצירות שהלחין לואי. שאמבונייר התרשם מכישרונותיו של לואי קופרן, הפך למורה שלו ושכנע אותו להתיישב בפריז. שם שאמבונייר, שהיה נגן הצ'מבלו הצרפתי הבולט ביותר בתקופתו ומוזיקאי של מלך צרפת, ערך הכרות בין המוזיקאי הצעיר לבין חצר המלוכה. כישרונותיו של קופרן זכו להערכה; בשנת 1651 הוא כבר התגורר בעיר.

הוא פגש כמעט בוודאות את יוהאן יאקוב פרוברגר בשנים 1651–1652; סגנונו של פרוברגר הפך לבר ההשפעה הגדולה ביותר על המוזיקה של קופרן. ב-9 באפריל 1653 הוא הפך לנגן עוגב של כנסיית סן ז'רווה (אנ') בפריז, שם שילמו לו 400 ליברות בשנה, בתוספת מקום לינה. התפקיד בכנסייה עתיקה זו היה אחד החשובים בצרפת באותה תקופה. בשלב מסוים - כנראה לאחר שהפך לנגן עוגב בסן ז'רווה - נכנס קופרן לשירות המלכותי כנגן ויולה דה גמבה. טיטון דו טייה כתב שקופרן סירב, מתוך נאמנות לחברו ולמורה הוותיק, להחליף את שאמבונייר כנגן הצ'מבלו המלכותי, ולכן תפקיד נגן הוויולה דה גמבה נוצר במיוחד עבורו. ב-22 באוקטובר 1655, הוא היה הסנדק לתינוק של אחותו בשום-א-ברי; מיולי עד אוקטובר 1656 ובסביבות נובמבר 1658 הוא נסע לעיתים קרובות למאדון (אנ') שליד פריז, שם הועסק כנראה על ידי אבל סרוויין (אנ'), דיפלומט ומדינאי. הוא נסע לטולוז עם חצר המלוכה בשנת 1659. במהלך שנותיו האחרונות התגורר קופרן במעון של נגן העוגב בסן ז'רווה עם שני אחיו. הוא מת ב-29 באוגוסט 1661, בן שלושים וחמש לפי "Le Parnasse François".

שני אחיו שיחקו תפקיד חשוב בהתפתחות מוזיקת הבארוק הצרפתית. לא ידוע על יצירות מאת פרנסואה (הידוע כ"הזקן" או "קופרן דה קרויי") ששרדו, אך שושלת המשפחה שלו נשאה את שמו של קופרין אל המאה ה-19. שארל קופרין (המכונה "קופרן-קדה") ירש את לואי כנגן עוגב בסן ז'רווה ובשנת 1668 הוליד בן יחיד, פרנסואה קופרן המכונה "הגדול" (לה גרנד), שהפך לאחד המלחינים הצרפתים החשובים ביותר של שלהי תקופת הבארוק.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע של דף מכתב היד של באוין, המראה את הסיום של הפרלוד הלא שקול (אנ') "פרלוד בפה מז'ור" (באוין 12)

מוצא וקטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהקריירה שלו נמשכה רק כעשר שנים, אף אחת מיצירותיו של קופרן לא פורסמה במהלך חייו. ישנם שני מקורות של כתבי יד עיקריים למוזיקה שלו:

כתב היד של באוין (אנ') (הספרייה הלאומית של צרפת), מתוארך לסביבות 1690, הוא אחד המקורות החשובים ביותר למוזיקת מקלדת צרפתית של המאה ה-17 (במיוחד יצירתו של שאמבונייר (אנ')). הוא מכיל 122 יצירות לצ'מבלו מאת קופרן, וכן ארבע יצירות לעוגב ו-5 יצירות קאמריות.
מה שמכונה "כתב היד של אולדהאם" (Oldham manuscript, אוסף פרטי של G. Oldham), שהתגלה רק ב-1957, מכיל 70 יצירות לעוגב מאת קופרן, מתוכן 68 ייחודיות למקור זה. כלולים גם סוויטה לצ'מבלו, ארבע פנטזיות קאמריות בעלות חמישה חלקים ושני קטעים ללהקת קלמית. ייתכן שכתב היד הזה חובר לפחות בחלקו במהלך חייו של קופרן, והוא המקור היחיד למוזיקה שלו.

בנוסף לאלה, כתב היד של פארוויי (אנ') מכיל 55 קטעים לצ'מבלו מאת קופרן, אם כי רק חמישה מהם ייחודיים (השאר כלולים בכתב היד של באוין).

נהוג להתייחס ליצירות הצ'מבלו של קופרן לפי מספרים המשמשים במהדורה העיקרית של ההוצאה לאור הצרפתית Éditions de l'Oiseau-Lyre (אנ') משנת 1936. המהדורה התבססה כולה על כתב היד של באוין, המקור היחיד הידוע באותה תקופה. מחברי כתב היד לא סידרו את היצירות לסוויטות, אלא קיבצו ריקודים תחילה לפי מפתח ראשון ואחר כך לפי סוגה. כך, למשל, המספרים 16–19 הם קוראנטים בדו מז'ור, המספרים 20–25 הם סרבנדים בדו מז'ור וכו'. כמה מהדורות והקלטות עשויות להשתמש בסכמת המספור החלופית של המוזיקולוג הבריטי דאוויט מורוניי (אנ'), המנסה ליצור סוויטות מתוך הריקודים של קופרן.

גם שיטת המספור של היצירות לעוגב של קופרן משקפת את המקור שלהם, כתב היד של אולדהם. אולם כאן לא נעשה כל ניסיון על ידי המעתיק לקבץ יצירות בשום צורה. כתב היד נשען על שני ספרי עוגב גדולים (grands livres d'orgue) לפחות, והמעתיק כנראה בחר קטעים באופן שרירותי. ההבחנה בין הפנטזיות הרבות קלה יותר, עם זאת, מכיוון שקופרן היה מספק לעיתים קרובות את התאריך ולפעמים את מקום החיבור בהערת שוליים. מספרים 11 ו-19, למשל, נקראים שניהם "פוגה", אבל בראשון רשום "קופרן במאדון ב-18 ביולי 1656" (Couperin a Meudon le 18e Juillet 1656), והשני "קופרן בפריז ב-7 בספטמבר 1656" (Couperin a paris le 1er 7ber 1656). תכונה יוצאת דופן זו, הייחודית לתקופה, מאפשרת להתחקות אחר התפתחותו של קופרן כמלחין עוגב מ-1650 עד 1659, לפעמים כמעט מדי יום.

נגן הצ'מבלו סקיפ סמפה (אנ'), כמו גם כמה חוקרים, הטילו ספק בייחוס של קטעי הצ'מבלו של כתב היד של באוין ושל קטעי העוגב של כתב היד של אולדהם לקופרן, על רקע סגנוני.^[1]

מוזיקה לצ'מבלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאקון ברה מינור, הוקלט על ידי ריצ'רד סיגל

קטעי המחול היוו כשני שלישים מיצירת הצ'מבלו של לואי קופרן; הם כוללים קוראנטים, סרבנדים, אלמנדים וג'יגים (בסדר יורד של מספרים). יצירות אלו מורכבות יותר מאלה של שאמבונייר ומציגות מגוון רב יותר בתוך יצירה בודדת. יצירות אלו לא אורגנו לסוויטות, אך מבצעים בני זמננו מסדרים יצירות באותו מפתח לסוויטות אד-הוק להופעה או הקלטה נתונה. המוניטין שלו כמלחין נובע בעיקר מהשאקונים שלו, הפסקליות והפרלודים הלא שקולים (אנ') שלו. קטעים אחרונים אלה, שנכתבו בסוג ייחודי של סימון (תווים שלמים בלבד, מסודרים בקבוצות ומחוברים בקימורים חינניים) מושפעים מיצירות האלמנדים החופשיים והפרוגרמטיות של יוהאן יאקוב פרוברגר; חלקם שואלים קטעים קצרים מהטוקטות שלו.

מוזיקה לעוגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה לעוגב של קופרן השפיעה רבות על מלחינים אירופיים מהמאה ה-17; היא מייצגת את המעבר מהקונטרפונקט הקפדני ברוחו של טיטלוז (אנ') לסגנון העוגב הצבעוני והקונצרטנטי שהציגו גיום-גבריאל ניבר (אנ') וניקולה לבג (אנ'), שהשפיעו על מלחיני הבארוק המאוחרים כמו פרנסואה קופרן וניקולה דה גריני (אנ'). קופרן היה המלחין הצרפתי הראשון שכתב עבור רגיסטרציות (אנ') ספציפיות וגם הראשון שהלחין חטיבות לוויולה דה גמבה בס. שתי התכונות הסגנוניות הללו הן בין המאפיינים המובהקים של מוזיקת העוגב צרפתית של המאות ה-17 וה-18.