תו (מוזיקה)

תווי נגינה

תו מוזיקלי

תו מוזיקלי הוא סימן גרפי מוסכם המסמן צליל. תווים משמשים לרישום מוזיקה והפצתה.

בימינו, תווים נכתבים על חמשה כעיגולים בגבהים שונים - כל עיגול מציין את גובהו ומשכו של צליל יחיד. מלבד התווים עצמם המציינים את הצלילים, כתב התווים כולל עוד סימנים רבים המורים על אופן ביצוע המוזיקה במובנים של עוצמת הנגינה, מהירותה, כלי הנגינה ועוד.

שמות התווים

המוזיקה המערבית מחלקת את האוקטבה לשנים עשר צלילים. מסיבות היסטוריות, ישנם שבעה צלילים "טבעיים", ועוד חמישה צלילים שנחשבים כשינוי של הצלילים הטבעיים, שהם הדיאזים והבימולים. שמות הצלילים הם:

עברית	אנגלית	גרמנית
דו	C
רה	D
מי	E
פה	F
סול	G
לה	A
סי	B	H

חשוב מאוד לציין, כי גם אם שני צלילים נשמעים אותו הדבר, הם לאו דווקא אותו התו. לדוגמה, התווים דו דיאז ורה במול כתובים אחרת אך במקלדת של הפסנתר הם אותו קליד, ולמעשה ההבדל היחיד שקיים בין הצלילים הוא טכני, ותלוי בסולם היצירה. למשל, בסולם לה מז'ור קיים דו דיאז. הוא נקרא דו דיאז ולא רה במול משום שבסולם זה מנוגן התו רה (לא רה במול או דיאז) ולא נהוג לרשום צליל מאותה משפחת הצלילים של תו מסוים, כלומר, לעולם לא תמצאו בסולם גם רה וגם רה במול. ומשום שלא קיים בסולם זה דו רגיל, וגם לפי נוסחת הטונים בסולם המז'ורי, הדו יהיה דו דיאז ולא רה במול. כך ששם הצליל יקבע לפי הסולם בו נמצאת היצירה. היחס בין צלילים שכאלה, כמו דו דיאז ורה במול, נקרא אנהרמוניה.

הגבהה של חצי טון (למשל מדו לדו דיאז) מחושבת על ידי הכפלתו ב-1.05946309 ($\sqrt[12]{2}$) כאשר החישוב מתחיל בדרך כלל מ-440 הרץ לתו לה. הגבהה של טון שלם תהיה הכפלה ב-1.12246204 (הכפלה פעמיים של חצי טון). התדירות של התו מוכפלת במעבר לאוקטבה הבאה. תדירותו של התו מי, למשל, היא בערך 330 הרץ, ובאוקטבה שמעליה תדירותו בערך 660 הרץ.

הסימנית$\sharp$ (דיאז) מורה לנגן את התו יותר גבוה בחצי טון מאשר התו הנתון.

הסימנית$\flat$ (במול) מורה לנגן את התו יותר נמוך בחצי טון מאשר התו הנתון.

הסימנית x (דיאז כפול) מורה לנגן את התו יותר גבוה בטון שלם מאשר התו הנתון.

הסימנית $\flat\flat$ (במול כפול) מורה לנגן את התו יותר נמוך בטון שלם מאשר התו הנתון.

כאשר ייראה דיאז או במול בתיבה מוזיקלית מסוימת, כל תו זהה שיבוא לאחר מכן באותה התיבה יהיה גם הוא במול או דיאז בהתאמה, גם אם לא כתוב לידו הסימן. על-מנת לבטל דיאז או במול באותה התיבה, ישתמש המלחין בסימן $\natural$ (בקאר). על כיצד לבטל דיאז כפול או במול כפול אין הסכמה גורפת: יש שייכתבו סימן של דיאז רגיל ולידו סימן של בקאר, ובכך יבטלו חצי עלייה בדיאז הכפול, ויש שייכתבו שני סימני בקאר על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול, ויש שייכתבו סימן בקאר אחד על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול.

נהוג לחשוב שרק הקלידים השחורים בפסנתר ייכתבו כדיאזים, אך זוהי גישה שגויה: לדוגמה, בסולם המוזיקלי "דו דיאז מז'ור", התו השלישי בסולם לא ייכתב בתור פה, אלא בתור מי דיאז, בהתאם למרווחים של הסולם העולה בסקונדות: דו דיאז, רה דיאז ומי דיאז.

לכל תו דיאזי ניתן לקרוא בכמה צורות: לדוגמה, התווים "דו דיאז" ו-"רה במול" הם, במוזיקה המערבית המודרנית, אותו הצליל. אותו הדבר על "רה דיאז" ו-"מי במול", על "סול דיאז" ו-"לה במול" וכן הלאה.

כפי שניתן לראות בפסנתר, יש מחזוריות לקלידים, או ליתר דיוק, יש מחזוריות לאוקטבות: כל רצף של 12 קלידים (כלומר, כל אוקטבה) חוזר על עצמו לאורך הפסנתר, כך: ר$\sharp$ר$\sharp$רר$\sharp$ר$\sharp$ר$\sharp$ר-ר$\sharp$ר$\sharp$רר$\sharp$ר$\sharp$ר$\sharp$ר-ר$\sharp$ר$\sharp$רר$\sharp$ר$\sharp$ר$\sharp$ר (ר="רגיל", $\sharp$="דיאז"). כפי שהרצף חוזר על עצמו, כך חוזרים על עצמם שמות התוים. התו הראשון בכל רצף (בכל אוקטבה) הוא דו, התו השני הוא דו-דיאז, וכן הלאה. ההבדל בין תו באוקטבה אחת לאותו תו באוקטבה שמעליו, או מתחתיו, הוא כמובן הבדל בגובה הצליל (בתדרו). הפרש זה בין גובה של צליל מסוים, לאותו צליל באוקטבה שכנה נקרא גם הוא אוקטבה.

רישום התווים

לרישום התווים של מנגינה מסוימת משמשת החמשה.

התווים יכולים להיות מונחים בחמשה על קו, או בין שני קווים. לדוגמה: אם התו מונח על הקו העליון, במפתח סול, התו תמיד יהיה "פה". אם התו מונח בין הקו העליון לקו שמתחתיו, התו תמיד יהיה "מי". אם התו מונח על הקו העליון, ולידו מצויר הסמל "דיאז", התו תמיד יהיה "פה דיאז". אם יש צורך בתו הגבוה או נמוך מכמות הקווים הקיימים בחמשה, ישורטט קו נוסף החוצה את התו עצמו, על מנת להקל על הקריאה של התווים.

על מנת להקל את קריאת התווים בחמשה, ישנם מספר מפתחות עיקריים אשר משמשים לפיענוח התווים: מפתח סול, מפתח פה ומפתח דו. לכל מפתח כזה ישנם כמה סוגים, למשל מפתח דו אלט (לויולה, למשל), ומפתח דו טנור (למנעד האמצעי של הצ'לו) הם שני מפתחות שונים ולהם מקום שונה על החמשה.

המפתח בתמונה הוא מפתח סול, והעיגול האמצעי שלו מורה על הקו עליו מונח התו "סול". על מפתח פה ישנן שתי נקודות, שהקו שעובר ביניהן הוא תמיד יהיה התו פה. על מרכזו הקעור של מפתח דו תמיד יהיה מסומן הקו דו. מפתח סול משמש כלים בעלי מנעד גבוה, כגון כינור, חליל, אבוב וכו'... מפתח פה משמש כלים בעלי מנעד נמוך יותר, כמו הצ'לו או הבסון. מפתח דו משמש כלים בעלי מנעד אמצעי, כגון הויולה. מפתח דו הוא מפתח נדיר יחסית. בכלי נגינה בעלי מנעד רחב כמו פסנתר ונבל, יהיו מצוירות שתי חמשות: אחת (העליונה) עם מפתח סול, ואחת (התחתונה) עם מפתח פה. המפתח יכול להשתנות במהלך יצירה, על מנת להקל על קריאת התווים.

לא תמיד התו בחמשה הוא אותו התו לכל כלי הנגינה: לדוגמה, אם ייתבקשו נגן צ'לו ונגן קונטרבס לנגן מאותה החמשה את אותו התו, ינגן נגן הקונטרבס את הצליל באוקטבה אחת נמוך יותר מהתו שינגן הצ'לו, למרות שזהו אותו מפתח בדיוק, זאת כדי להקל על הנגן.

יש כלים כגון חצוצרה, או קלרינט המנגנים בטרנספוזיציה, כלומר שהתו דו שלהם הוא התו סי במול של נגן הפסנתר. לכלי אחד יכולות להיות כמה סוגים ולכל אחד טרנספוזיציה שונה, למשל קיימת חצוצרה בסי במול (כלומר כל דו של חצוצרה שווה סי במול של פסנתר), וחצוצרה בדו. קיים גם קלרינט בסי במול, בלה, ובמי במול. על המעבד המוזיקלי לבחור את הכלי בהתאם, בטרנספוזיציה המתאימה לסולם של היצירה, כדי שיהיה נוח לנגן לנגן את התווים, למשל על מנת להשיג את התו דו - על נגן הקלרינט בסי במול לנגן את התו רה, ועל נגן הקלרינט בלה לנגן מי במול. בשל כך, על המעבד לשלוט בקריאה וכתיבת תווים לכלי זה כדי לכתוב את התווים הנכונים.

תווים
דו (C)	רה (D)	מי (E)	פה (F)	סול (G)	לה (A)	סי (B)

ראו גם

• מונחים בתאוריית המוזיקה

קישורים חיצוניים

• אתר הCDPL המאחסן תווים של יצירות אשר פגו זכויות היוצרים שלהן

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: תו
ספר לימוד בוויקיספר: כתיבת תווים במחשב

• התפתחות התיווי באתר ארנולד דולמטש אונליין Dolmetsch online,