מלכים שלטו בצרפת מאז ימי הביניים עד שנת 1870 (על אף שנפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי שלטו כקיסרים ולא כמלכים). ישנה אי הסכמה בין היסטוריונים לגבי הקמתה של ממלכת צרפת, אך התאריך המוקדם ביותר המקובל הוא ייסוד הממלכה הפרנקית בשטחי גאליה הרומאית על ידי המלך כלוביס הראשון בשנת 486. מלכי האימפריה הפרנקית הודחו במאה ה-8, ובשנת 843 חוזה ורדן סימן את ייסודה של ממלכת פרנקיה המערבית, ממנה תתפתח ישירות ממלכת צרפת המודרנית. התואר "מלך הפרנקים" (בלטינית Rex Francorum) נשאר בשימוש עד לתקופת שלטונו של פיליפ הרביעי.
בנוסף למלכי צרפת ברשימה זו, בשנים 1340-1360 ו-1369-1801 מלכי אנגליה טענו לכתר הצרפתי והכריזו על עצמם כמלכי צרפת. תביעות אלו קיבלו תוקף לזמן קצר כאשר בשנת 1420, במהלך מלחמת מאה השנים, המלך שארל השישי הכיר בחתנו הנרי החמישי, מלך אנגליה כיורשו. עד שנת 1453 האנגלים גורשו כמעט לגמרי מצרפת, אך המלכים האנגליים המשיכו לטעון לתואר "מלך צרפת" עד לייסודה של הממלכה המאוחדת בשנת 1801.
|
תוכן עניינים
- 1 השושלת המרובינגית
- 2 השושלת הקרולינגית
- 3 השושלת הקאפטינגית
- 4 השושלת הקאפטינגית, בית ולואה
- 5 השושלת הקאפטינגית, בית ולואה-אורלאן
- 6 השושלת הקאפטינגית, בית ולואה-אנגולם
- 7 השושלת הקפטינגית, בית בורבון
- 8 הרפובליקה הראשונה (1792 - 1804)
- 9 שושלת בונפרטה, הקיסרות הראשונה
- 10 השושלת הקפטינגית, בית בורבון (הרסטורציה)
- 11 שושלת בונפרטה, שלטון מאה הימים
- 12 השושלת הקפטינגית, בית בורבון (הרסטורציה השנייה)
- 13 השושלת הקפטינגית, בית בורבון-אורלאן
- 14 הרפובליקה הצרפתית השנייה (1848 - 1852)
- 15 שושלת בונפרטה, הקיסרות השנייה
- 16 ראו גם
|
בני השושלת הקרולינגית היו שרי הבית של מלכי השושלת המרובינגית, אך הם צברו כוח עד שבמאה ה-8 תפסו את השלטון.
השושלת הקפטינגית נוסדה על ידי איג קאפה, שנבחר למלוך על צרפת לאחר מותו של המלך האחרון מהשושלת הקרולינגית, לואי החמישי, ללא צאצאים. השושלת מלכה בצרפת ברציפות משנת 987 ועד שנת 1792, ושוב מ-1814 ועד 1848, על אף שענפי השושלת שמלכו במדינה מאז 1328 נקראו ולואה ובורבון.
| שם |
תמונה |
משנת |
עד |
הערות |
| איג קאפה |
 |
987 |
996 |
מייסד השושלת הקפטינגית |
| רובר השני |
|
996 |
1031 |
|
| אנרי הראשון |
 |
1031 |
1060 |
במהלך שלטונו הגיעה הממלכה הצרפתית לשפל של כל הזמנים מבחינת גודלה |
| פיליפ הראשון |
 |
1060 |
1108 |
|
| לואי השישי "השמן" |
 |
1108 |
1137 |
חברו הטוב ויועצו הקרוב היה סוגריוס, אב המנזר של סן דני, מדינאי ודיפלומט חשוב ומיוצרי האדריכלות הגותית |
| לואי השביעי "הצעיר" |
 |
1137 |
1180 |
נישא לאלינור, דוכסית אקיטן, אחת הנשים החזקות והעשירות באירופה. |
| פיליפ השני אוגוסטוס |
 |
1180 |
1223 |
נחשב לאחד המלכים הצרפתים המוצלחים ביותר בתקופת ימי הביניים, משום שהרחיב את הממלכה, הביא שגשוג כלכלי והעביר חלק מהכוח הפאודלי של האצולה למעמד הביניים הגדל. בשנת 1182 הוא גירש את כל היהודים מהממלכה והחרים את כל רכושם, ובשנת 1198 קרא להם לשוב. |
| לואי השמיני "האריה" |
 |
1223 |
1226 |
הוכרז כמלך אנגליה במאי 1216 על ידי האצולה המורדת במדינה, אך מלך רק כשנה וחצי. |
| לואי התשיעי "הקדוש" (סן לואי) |
|
1226 |
1270 |
הפך לקדוש נוצרי בשל אדיקותו העזה ושני מסעות הצלב אליהם יצא, אותם מימן על ידי החרמת כל רכושם של היהודים. הוא גם הורה על שריפת 12,000 עותקים של התלמוד והרחיב את היקף פעילותה של האינקוויזיציה בצרפת. |
| פיליפ השלישי "הנועז" |
 |
1270 |
1285 |
|
| פיליפ הרביעי "היפה" |
|
1285 |
1314 |
ביום שישי ה-13 באוקטובר 1307 היה זה שציווה על עצירתם ועינויים של מאות אבירים טמפלרים. בשנת 1306 גירש את כל היהודים מצרפת, במה שנקרא הגלות הגדולה, והחרים את כל רכושם. |
| לואי העשירי "העקשן" |
 |
1314 |
1316 |
מלך צרפת הראשון שמלך גם על ממלכת נווארה. בשנת 1315 הרשה ליהודים לחזור לתחומי הממלכה לתקופה של 12 שנים. |
| ז'אן הראשון "שנולד אחרי מות אביו" |
 |
1316 |
1316 |
מלך במשך חמישה ימים, מיום היוולדו ב-15 בנובמבר ועוד למותו ב-20 בנובמבר. יש המאמינים כי דודו, פיליפ, גרם למותו של התינוק על מנת לקחת לעצמו את הכתר. |
| פיליפ החמישי "הגבוה" |
 |
1316 |
1322 |
|
| שארל הרביעי "היפה" |
 |
1322 |
1328 |
בשנת 1323 גירש את כל היהודים מצרפת בטענה שהם קשרו קשר עם המנהיגים האיסלאמים להרעיל את בארות השתייה ולרצוח את כל נוצרי הממלכה. |
| שם |
תמונה |
משנת |
עד |
הערות |
| פיליפ השישי |
 |
1328 |
1350 |
פיליפ היה בנו של שארל, רוזן ולואה, אחיו של שארל הרביעי, מלך צרפת. לאחר מותו של המלך ללא יורשים זכרים פיליפ הפך למלך צרפת הראשון לבית ולואה. |
| ז'אן השני "הטוב" |
 |
1350 |
1364 |
נתפס על ידי האנגלים במהלך מלחמת מאה השנים ובתמורה לשחרורו העביר לשליטתם כשליש מממלכת צרפת. |
| שארל החמישי "החכם" |
 |
1364 |
1380 |
כבש בחזרה את רוב השטח שהועבר לאנגלים תחת שלטונו של אביו. |
| שארל השישי "האהוב", "המשוגע" |
|
1380 |
1422 |
החל משנות העשרים לחייו החל להראות התקפי פסיכוזה, שכיום מאמינים כי הם היו קשורים לסכיזופרניה או להפרעה דו-קוטבית. דודו פיליפ השני, דוכס בורגונדיה, שימש כעוצר הממלכה לאחר ששארל הרג לפחות חמישה מהאבירים שהגנו עליו, במהלך התקף פסיכוטי. |
| שארל השביעי "המנצח", "המרוצה" |
|
1422 |
1461 |
הוכתר בשנת 1429 כתוצאה ממאמציה ועידודה של ז'אן ד'ארק להשיב לו את המלוכה מידי הנרי השישי, מלך אנגליה. |
| לואי האחד עשר "הזהיר", "העכביש האוניברסלי" |
|
1461 |
1483 |
נחשב לאחד ממלכי צרפת המוצלחים ביותר בשל הצלחתו לאחד ולפתח את המדינה. |
| שארל השמיני "החביב" |
 |
1483 |
1498 |
כל ילדיו נפטרו לפניו, לכן לאחר מותו הועבר הכתר לדודנו של אביו, לואי השנים עשר. |
| שם |
תמונה |
משנת |
עד |
הערות |
| פרנסואה הראשון "אבי ומחיה הספרות היפה" |
 |
1515 |
1547 |
היה בנו של שארל, רוזן אנגולם, דודנו של לואי השנים עשר. נחשב למלך הרנסאנס הראשון, משום שתרם רבות להבאת תרבות הרנסאנס לצרפת מאיטליה ולהתפתחות הספרות הצרפתית. |
| אנרי השני |
 |
1547 |
1559 |
פעל רבות לדיכוי ההוגונוטים בצרפת. נישא לקתרין דה מדיצ'י, ששימשה למעשה כשליטת הממלכה בתקופת שלטונם של שלושת בניה החלשים, פרנסואה השני, שארל התשיעי ואנרי השלישי. |
| פרנסואה השני |
 |
1559 |
1560 |
בגיל 14 נישא למרי, מלכת הסקוטים, באיחוד שהיה אמור לתת למלך צרפת זכות על הכתר האנגלי. פרנסואה הוכתר למלך בגיל 15 ומלך במשך שנה וחמישה חודשים, עד שנפטר מדלקת אוזניים. |
| שארל התשיעי |
|
1560 |
1574 |
בתקופת שלטונו התרחש טבח ליל ברתולומאוס הקדוש, בו נרצחו עשרות אלפי הוגונוטים על ידי קתולים, אולם הדעה המקובלת היא שאמו, קתרין דה מדיצ'י, היא זו שהורתה על הטבח. |
| אנרי השלישי |
 |
1574 |
1589 |
היה גם מלך האיחוד הפולני ליטאי. הוא העניק הקלות להוגונוטים, וכתוצאה מכך נרצח בשנת 1589 על ידי נזיר דומיניקני, ללא שהוליד יורש לכתר. |
בזמן המהפכה הצרפתית היו תומכי מלוכה רבים שלא הכירו בהפלת המונרכיה והכירו עדיין בלואי השישה עשר כמלך עד הוצאתו להורג בשנת 1793. לאחר מכן הכירו המלוכנים בבנו, לואי השבעה עשר, כמלך עד מותו בשנת 1795 ולאחר מכן בדודו, לואי השמונה עשר.
לאחר הפלתו של המלך לואי-פיליפ מונה לואי-נפוליאון בונפרטה, אחיינו של נפוליאון הראשון, לנשיא הרפובליקה השנייה. בשנת 1852 הכריז על עצמו לואי-נפוליאון כקיסר והמדינה שבה להיות קיסרות.