לירה איטלקית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטר של 2,000 לירות איטלקיות ועליו דיוקן של גוליילמו מרקוני

לירה איטלקיתאיטלקית: Lira. ברבים: Lire, בעברית נקראת לרוב לירטה) הייתה המטבע ששימש כהילך חוקי באיטליה בין השנים 1861 ועד 2002, עת החליף אותו האירו. גם בתקופת נפוליאון הייתה הלירה בשימוש בממלכת איטליה, בין השנים 1807 ל-1814. הלירה האיטלקית הייתה מחולקת ל-100 צ'נטזימי (Centesimi ברבים או Centesimo ביחיד), שפירושו באיטלקית "מאית". בעשורים האחרונים למחזור של הלירה האיטלקית, לא היה שימוש בחלק זה של המטבע, מאחר שערכה של הלירה היה נמוך מאוד. לשם השוואה, ב-1999 נקבע שער החליפין של האירו על 1936.27 לירות איטלקיות לאירו אחד.

מקור השם לירה, בדומה ללירה שטרלינג ולשקל, הוא במידת משקל (ליברה. בלטינית: Libra).

המונח "לירטה", שהיה שגור בשפה העברית ככינוי ללירה האיטלקית, מעולם לא היה בשימוש נרחב באיטליה עצמה ומקורו בלשון הקטנה של שם המטבע ככינוי חיבה. גם בטורקית נהג השימוש במונח "Liret", להבדיל מ-"Lira" טורקית או אחרת.

בשנותיה של איטליה כרפובליקה (מ-1946 ועד החלת האירו כהילך חוקי במדינה) ניתן היה למצוא מטבעות בערכים של 1, 2, 5, 10, 20, 50, 100, 200, 500 ו-1,000 לירות, ושטרות בערכים של 1000, 2000, 5000, 10,000, 50,000, 100,000 ואף חצי מיליון לירות. מוקדם יותר, כאשר ערכה של הלירה היה גבוה יחסית, הופיעו שטרות בערכים נמוכים יותר ומטבעות קטנים של 1, 2, 5, 10, ו-50 צ'נטזימי.

הלירה האיטלקית הייתה הילך חוקי גם בקריית הוותיקן וגם בסן מרינו. לכל אחת משתי המדינות הייתה מערכת מוניטרית משלה, אולם השימוש ב"לירה ותיקנית" וב"לירה סן - מרינזית" בוותיקן ובסן מרינו, בהתאמה, היה שקול לחלוטין לשימוש בלירה האיטלקית. ערכם של המטבעות הללו היה שווה בדיוק לערכה של הלירה האיטלקית, וניתן היה להשתמש בלירה איטלקית לצד המטבעות המקומיים, ולהפך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]