גוליילמו מרקוני
| גוליילמו מרקוני Guglielmo Marconi 1874 - 1937 |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||||
| המצאות עיקריות | ||||||||
| פיתוח שיטה לשידור מידע באמצעות גלי רדיו. | ||||||||
|
||||||||
גוליילמו מרקוני (באיטלקית: Guglielmo Marconi;25 באפריל 1874 - 20 ביולי 1937), מהנדס חשמל איטלקי זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1909, על תרומתו להתפתחות הטלגרפיה האלחוטית - פיתוח שיטה לשידור מידע באמצעות גלי רדיו.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
מרקוני נולד בבולוניה שבאיטליה ב-25 באפריל 1874, בן שני לג'וזפה מרקוני ולאשתו האירית אני ג'יימסון. את לימודיו עשה בפירנצה ולאחר מכן בליבורנו.
פעילותו בתחום הרדיו גרמה לו להיחשב בעיני רבים כממציאו, ואולם מרקוני ערך את שידור הרדיו הראשון שלו ב-1896, בזמן שהממציא האמיתי, ניקולה טסלה, עשה זאת כבר בשנת 1893. בשנת 1904 החליט משרד הפטנטים האמריקני להעביר את הפטנט על הרדיו מטסלה למרקוני, ובעקבות כך זכה מרקוני בפרס נובל לפיזיקה על ההמצאה (ביחד עם קרל פרדיננד בראון). ואולם, העדויות ההיסטוריות ברורות, ובית המשפט העליון של ארצות הברית החזיר את הזכויות לטסלה בשנת 1943 [1].
בשנת 1923 הצטרף מרקוני למפלגה הפשיסטית, והיה מבכיריה. הוא נשא נאומים פשיסטיים ברדיו במדינות אחדות. בחתונתו, שנערכה ב-15 ביוני 1927, היה בניטו מוסוליני השושבין. מתוקף תפקידו כנשיא האקדמיה האיטלקית למדעים, היה מרקוני חבר המועצה הפשיסטית העליונה, הגוף השלטוני הבכיר בימי שלטונו של מוסוליני.
מרקוני נפטר ברומא ב-20 ביולי 1937.
[עריכה] פעילות בתחום הרדיו
מרקוני למד בבתי-ספר טכניים ולכן הגיע לחקירה של גלי הרדיו מתוך עניין בתופעת האלקטרומגנטיות. הוא הצליח לבנות מערכות לקליטה ולשידור גלי רדיו ולהגדיל את טווח הקליטה בהדרגה. בהתחלה הטכנולוגיה החדשה שמרקוני פיתח לא זכתה להכרה באיטליה והוא עבר לעבוד ולהתגורר באנגליה. רק לאחר מכן הצבא האיטלקי הבין את החשיבות של הטכנולוגיה והחל לעשות בה שימוש.
מרקוני הקים חברה שנקראה "מרקוני לטלגרף אלחוטי" שהמשיכה לשכלל את השידור באמצעות הרדיו, כשצעד חשוב בהתפתחות הטכנולוגיה היה הצלחתן של אוניות מלחמה בריטיות לשדר למרחק של 130 ק"מ.
כדי שהשיטה החדשה תעורר עניין בציבור החליט מרקוני על צעד שיווקי, לשדר בזמן אמת דיווח ממרוץ היאכטות הפופולרי בארצות הברית - ה"אמריקה קאפ", ואכן, צעד זה זכה להתעניינות עולמית ולפרסום. האתגר הגדול ביותר של מרקוני היה להעביר שדר רדיו מעבר לאוקיינוס האטלנטי, מה שנראה בקרב המדענים כדבר שאינו הגיוני. בהתחלה ניסיונותיו נכשלו בזה אחר זה, אבל בסופו של דבר בשנת 1901 הוא הצליח לקלוט שידור רדיו שנשלח מאנגליה לצפון מזרח ארצות הברית. זה היה הישג ראשוני בלבד כי איכות התקשורת הייתה גרועה ואמינות הקליטה ירודה, מה שהפך לכישלון שפגע קשה בחברתו של מרקוני. רק לאחר כמה שנים הוא הצליח לבנות משדרים ואנטנות גדולים יותר וסוף סוף השידורים היו באיכות טובה.
בעקבות ההצלחה חברת מרקוני הרוויחה כסף רב, אך הדבר החשוב יותר מבחינה מדעית היה זכייתו של מרקוני בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1909 בצוותא עם קרל פרדיננד בראון.
אירוע נוסף שהוסיף פרסום לחברת מרקוני היה בשנת 1912 - טביעת אוניית הפאר "טיטניק". אלחוטן באוניה שהיה שליח של חברת מרקוני שידר אותות מצוקה וקריאה לעזרה באמצעות מכשירי החברה. דעת הקהל ייחסה את הצלת חלק מהנוסעים לטכנולוגיה החדשה.
הטכנולוגיה שמרקוני פיתח הביאה לשינוי משמעותי בקשר בין מקומות מרוחקים שאין ביניהם קשר פיזי ואפילו עם גורמים שנמצאים בתנועה כמו כלי רכב אוניות ובהמשך גם מטוסים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גוליילמו מרקוני, באתר מט"ח
- הממציאים והמגלים החשובים בתחום הרדיו, GoDigital
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו באתר הידען
| זוכי פרס נובל לפיזיקה | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 |
רנטגן (1901) • לורנץ / זימן (1902) • בקרל / פ' קירי / מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני / בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג / ל' בראג (1915) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק / הרץ (1925) |
|
| 1926-1950 |
פרין (1926) • קומפטון / וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • הייזנברג (1932) • שרדינגר / דיראק (1933) • צ'דוויק (1935) • הס / אנדרסון (1936) • דייוויסון / ג'ורג' פג'ט תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידגמן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • ויקאווה (1949) • פאוול (1950) |
|
| 1951-1975 |
קוקרופט / וולטון (1951) • בלוך / פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן / בותה (1954) • למב / קוש (1955) • שוקלי / ברדין / בראטיין (1956) • יאנג / לי (1957) • צ'רנקוב / פרנק / תם (1958) • סגרה / צ'מברליין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר / מוסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר / גופרט-מאייר / ינסן (1963) • טאוונס / באסוב / פרוכרוב (1964) • טומונאגה / שווינגר / פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון / נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין / קופר / שריפר (1972) • אסאקי / גיאור / ג'וזפסון (1973) רייל / יואיש (1974) • בוהר / מוטלסון / ריינווטר (1975) |
|
| 1976-2000 |
ריכטר / טינג (1976) • אנדרסון / מוט / ולק (1977) • קפיצה / פנזיאס / וילסון (1978) • גלשאו / סלאם / ויינברג (1979) • קרונין / פיץ' (1980) • בלומברגן / שולאו / סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר / פולר (1983) • רוביה / מר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה / ביניג / רורר (1986) • בנדורץ / מילר (1987) • לדרמן / שוורץ / שטיינברג (1988) • רמזי / דמלט / פאול (1989) • פרידמן / קנדול / טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס / טיילור (1993) • ברוקהאוז / שול (1994) • פרל / ריינס (1995) • לי / אושרוף / ריצ'רדסון (1996) • צ'ו / טנוג'י / פיליפס (1997) • לפלין / שטורמר / צוי (1998) • ט'הופט / ולטמן (1999) • אלפרוב / קרמר / קילבי (2000) |
|
| 2001-היום |
קורנל / קטרלה / וימן (2001) • דייוויס / קושיבה / ג'קוני (2002) • אבריקוסוב / גינזבורג / לגט (2003) • גרוס / פוליצר / וילצ'ק (2004) • גלאובר / הול / הנש (2005) • מאת'ר / סמוט (2006) • פר / גרינברג (2007) • נאמבו / קובאיאשי / מסקאווה (2008) • קאו / בויל / סמית' (2009) • גיים / נובסלוב (2010) • פרלמוטר / שמידט / רייס (2011) |
|
