האיחוד האירופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיחוד האירופי
Flag of Europe.svg  
דגל  
מוטו לאומי: "United in diversity" (מאנגלית: "מאוחדים בגיוון")
המנון לאומי: האודה לשמחה
מיקום האיחוד האירופי
יבשת אירופה
שפה רשמית 23 שפות לאומיות רשמיות
עיר בירה אין עיר בירה רשמית. הערים המרכזיות של האיחוד הן בריסל, שטרסבורג ולוקסמבורג
העיר הגדולה ביותר לונדון, הממלכה המאוחדת
משטר משולב: פדרציה, קונפדרציה וארגון בינלאומי בהתאם לתחום
ראש המדינה

נשיא המועצה האירופית
נשיא הנציבות האירופית
נשיא הפרלמנט האירופי
נשיאוּת מועצת האיחוד האירופי
נציגה עליונה לענייני חוץ
המועצה האירופית (נשיאות קולקטיבית)
הרמן ואן רומפיי
ז'וזה מנואל ברוזו
מרטין שולץ
ליטא

קתרין אשטון
הקמה
- הצהרה
- הכרה
אמנת מאסטריכט
7 בפברואר 1992
1 בנובמבר 1993
שטח 
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
4,324,782 קמ"ר 
(ללא דירוג)
3.08%
אוכלוסייה ‏ (2009)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
501,259,840 נפש[1]
(ללא דירוג)
115.9 נפש לקמ"ר
(ללא דירוג)
תמ"ג ‏ (הערכה לשנת 2009)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
14,793,000 מיליון $ 
(ללא דירוג)

(ללא דירוג)
מטבע אירו ‏ (- בחלק מהמדינות)
אזור זמן UTC עד UTC+2‏[2]
סיומת אינטרנט .eu
קידומת בינלאומית לכל מדינה קידומת משלה (בדרך כלל עם תחילית 3 או 4)+

האיחוד האירופי הוא התאגדות של 28 מדינות באירופה, המשלבת סממנים של מדינת על אחת, כגון פרלמנט משותף, כלכלה אחידה, מטבע אחיד בחלק מן המדינות החברות באיחוד (האירו) וסממני ריבונות נוספים.

מקורו של האיחוד האירופי בארגון לשיתוף פעולה בין-מדינתי שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה לשקם את אירופה ההרוסה וזרועת הקרבות ולמנוע מלחמות נוספות ביבשת. ראשיתו בהכרזת רובר שומאן, שר החוץ הצרפתי, על הקמת קהילת הפחם והפלדה, והזמנתו את (מערב) גרמניה ומדינות אירופיות נוספות להצטרף. המשכו באמנת רומא, 1957, שייסדה שוק משותף. אט אט צבר הארגון עוצמה כלכלית ומדינית ובהסכמת המדינות החברות הרחיב את סמכויותיו ואת מספר המדינות המשתתפות בו. בראשיתו הוא נקרא "השוק האירופי המשותף", לאחר מכן "הקהילה האירופית", ולבסוף - עם חתימת אמנת מאסטריכט ב-1992 - "האיחוד האירופי".

האיחוד האירופי יצר שוק אחד ללא גבולות פנימיים. האיחוד שואף למימוש עיקרון "ארבע החירויות" (The four freedoms), המעוגן בחוק האירופי, של התנועה החופשית של אנשים, סחורות, הון ושירותים ללא תשלום מכס וללא הגבלת סכומי הכסף המועברים ממדינה למדינה בעסקאות כלכליות.

אילו היה האיחוד האירופי נחשב למדינה אחת, הוא היה מדורג במקום השלישי בעולם מבחינת גודל אוכלוסייתו (501,259,840 נפש, נכון לשנת 2009), ובמקום השביעי מבחינת שטחו (4,324,782 קמ"ר). המטבע הרשמי של האיחוד האירופי הוא האירו, אשר משמש כיום כהילך חוקי בכמחצית ממדינות האיחוד, ובהמשך צפויות רוב המדינות לאמצו רשמית‏[3].

בשנת 2012 זכה האיחוד האירופי בפרס נובל לשלום.

המדינות החברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות האיחוד האירופי לאורך השנים
  • 1951 (המדינות המייסדות):
Flag of Italy.svg  איטליה ; Flag of Belgium (civil).svg  בלגיה ; Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית ; Flag of the Netherlands.svg  הולנד ; Flag of Luxembourg.svg  לוקסמבורג ; Flag of France.svg  צרפת
Flag of Ireland.svg  אירלנד ; Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה ; Flag of Denmark.svg  דנמרק
Flag of Greece.svg  יוון
Flag of Spain.svg  ספרד ; Flag of Portugal.svg  פורטוגל
Flag of East Germany.svg גרמניה המזרחית צורפה בעקבות איחודה עם Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית למדינה אחת - Flag of Germany.svg  גרמניה
Flag of Austria.svg  אוסטריה ; Flag of Sweden.svg  שבדיה ; Flag of Finland.svg  פינלנד
Flag of Estonia.svg  אסטוניה ; Flag of Hungary.svg  הונגריה ; Flag of Latvia.svg  לטביה ; Flag of Lithuania.svg  ליטא ; Flag of Malta.svg  מלטה ; Flag of Slovenia.svg  סלובניה ; Flag of Slovakia.svg  סלובקיה ; Flag of Poland.svg  פולין ; Flag of the Czech Republic.svg  צ'כיה ; Flag of Cyprus.svg  קפריסין
Flag of Bulgaria.svg  בולגריה ; Flag of Romania.svg  רומניה
Flag of Croatia.svg  קרואטיה

חברות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות מועמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע מדינות אירופאיות אושרו כמועמדות להצטרפות לאיחוד.

  • Flag of Turkey.svg  טורקיה הגישה לראשונה בקשה להצטרפות לאיחוד כבר ב-14 באפריל 1987, הדיונים עברו תהפוכות רבות, ב-1999 קיבלה טורקיה מעמד של מדינה מועמדת, ומאז אוקטובר 2005 היא מנהלת משא ומתן להצטרפות.
  • Flag of Macedonia.svg  מקדוניה הגישה רשמית בקשה ב-22 במרץ 2004 להצטרפות לאיחוד, וב-17 בדצמבר 2005 אושר מעמדה כמדינה מועמדת.
  • Flag of Montenegro.svg  מונטנגרו הגישה בשנת 2008 בקשה להצטרפות לאיחוד, וקיבלה מעמד של מדינה מועמדת ב-17 בדצמבר 2010.
  • Flag of Iceland.svg  איסלנד הגישה בקשת הצטרפות לאיחוד ביולי 2009, וביוני 2010 היא קיבלה מעמד של מדינה מועמדת, המשא ומתן לצירוף איסלנד לאיחוד החל אחרי כחודש.
  • Flag of Serbia.svg  סרביה הגישה בקשה להצטרפות ב-2009, וב-1 במרץ 2012 קיבלה מועמדות מלאה.

מדינות שהגישו בקשה להצטרפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה נוספת הגישה מועמדות להצטרפות לאיחוד, אך מועמדתה טרם אושרה.

מועמדות פוטנציאליות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות נוספות שהאיחוד האירופי הציג באופן רשמי כמועמדות אפשריות, אך הן טרם הגישו בקשת מועמדות רשמית.

██ המדינות החברות באיחוד האירופי

██ מדינות מועמדות להצטרפות לאיחוד האירופי

מבנה האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי הפעולה והגדרת האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין תחומי הפעולה של האיחוד האירופי כיום כוללים את כל תחומי העשייה הציבורית, מבריאות, תרבות ומדע, המשך בתחומי החקיקה והכלכלה ועד למדיניות חוץ ומדיניות הגנה משותפת, אולם עוצמתו של האיחוד שונה באופן מובהק בין תחומי פעילותו השונים, כאשר בתחום המדיניות המוניטרית, החקלאות והסחר אופיו דומה מאוד למדינה אחת משותפת, בעוד בתחום מדיניות החינוך, ובתחום המדיני והצבאי, רבה יותר ריבונותן של המדינות החברות.

עקב כך, שונה אופיו של האיחוד בהתאם לתחומי פעולתו השונים, ודומה ל:

  • פדרציה - בתחומי המדיניות המוניטרית, חקלאות, סחר ומדיניות סביבה.
  • קונפדרציה - בתחומי המדיניות הסוציאלית, המדיניות הכלכלית, מדיניות הגירה והגנת הצרכן.
  • ארגון בינלאומי - בתחומי מדיניות חוץ והגנה.

פעילות מרכזית של האיחוד היא השוק המשותף המתבטא במטבע אחיד (בחלק ממדינות השוק), באיחוד מכס, בגבולות פתוחים, ובמדיניות חקלאית משותפת.

מבנה פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של האיחוד האירופי

ארבעה מוסדות מרכזיים לאיחוד האירופי.

שני מוסדות, תפקידם לבטא את האינטרסים של המדינות המרכיבות את האיחוד האירופי:

בנוסף לשני אלו, עומדים כאמור שני מוסדות נוספים, אשר תפקידם לבטא את האינטרסים המשותפים האיחוד האירופי:

  • הפרלמנט האירופי: הפרלמנט של האיחוד ומהווה בו את הבית התחתון, כלומר הנו חלק מן הרשות המחוקקת (המורכבת גם ממועצת האיחוד האירופי, שהיא הבית העליון, ומהנציבות האירופית). הפרלמנט הוא הגוף היחיד באיחוד האירופי שנבחר ישירות על ידי תושביהן של מדינות האיחוד. הבחירות לפרלמנט נערכות מדי חמש שנים, מאז שנת 1979. בפרלמנט יש כרגע 766 חברים, כאשר לכל מדינה מוקצים מספר מושבים בפרלמנט בהתאם לגודלה. עובדות אלה הופכות את הפרלמנט האירופי לפרלמנט הדמוקרטי הרב-לאומי הגדול ביותר בעולם, ולשני מבחינת גודל האוכלוסייה שהוא מייצג (אחרי הודו).‏[6][7]
  • הנציבות האירופית: הרשות המבצעת של האיחוד האירופי והיוזמת של מרבית חוקיו (מה שהופך אותה גם לחלק מן הרשות המחוקקת של האיחוד). כמו כן אחראית הנציבות על קיום אמנות האיחוד וניהולו השוטף. הנציבות מתפקדת כממשלה ביצועית, כלומר אינה עוסקת בקביעת מדיניות-העל של האיחוד האירופי אלא בעיקר מיישמת את ההחלטות שמתווה המועצה האירופית (המורכבת ממנהיגי מדינות האיחוד). עם זאת, לחבריה יש סמכויות ביצועיות נרחבות.

מלבד ארבעת המוסדות מרכזיים אלו, פועלים גם תחת האיחוד האירופי מספר ארגונים, גופים ומסודות נוספים; פיננסיים, משפטיים ואחרים, אשר תפקידם לסייע לאיחוד לכוון את מדיניותו, כגון: הבנק המרכזי האירופי, בנק ההשקעות האירופי, בית הדין האירופי לצדק ובית המשפט האירופי לביקורת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שתי מלחמות עולם הרסניות, החלו רבים באירופה מעדיפים אחדות בינלאומית שתהא ערובה לשמירת השלום ביבשת בצורה. בתמונה: המבורג ב-1943
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של האיחוד האירופי

שורשים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, היו אינספור ניסיונות של איחוד אירופה תחת מנהיגות אחת, אך בין אם זו הייתה האימפריה הפרנקית והאימפריה הרומית הקדושה בימי הביניים, או הקיסרות הצרפתית הנפולאונית וגרמניה הנאצית ההיטלראית בעת החדשה, תוכניות איחוד אלו תמיד סבבו סביב אומה דומיננטית או דמות מסוימת, ולא היו ניסיון של איחוד בהסכמה.‏[8][9]

זרעיו היותר קונקרטיים של רעיון אירופה המאוחדת, נזרעו במהלך ההמאה ה-20, עת עברה היבשת האירופאית שתי מלחמות עולם הרסניות, אשר בסופן הפכה אירופה לשדה של עיי חורבות. הזעזוע העמוק בקרב בני היבשת, אפיסת הכוחות של בריטניה וצרפת, חלוקתה של גרמניה המובסת, פירוקן המסתמן של האימפריות הקולוניאליות האירופאיות, ועלייתן של שתי מעצמות על חוץ-אירופאיות וראשית המלחמה הקרה - כל אלו הביאו לכדי הבנה באירופה, שרק איחודה של היבשת תחת מסגרת מדינית אחת וכוללת, יבטיח את השלום באירופה ואת חזרתה למוקדי ההשפעה הבינלאומיים.‏[9][10]

התאגדויות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות חברות קהילת הפחם והפלדה האירופית (צרפת, גרמניה המערבית, איטליה, בלגיה, לוקסמבורג, והולנד), אשר היוו את הגרעין להיווצרותו של האיחוד האירופי

הארגון האירופי החשוב הראשון, היה קהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC) אשר נוסדה ב-18 באפריל 1951 על ידי צרפת, גרמניה המערבית, איטליה, בלגיה, לוקסמבורג, והולנד כדי ללכד את משאבי הפלדה והפחם של המדינות החברות בארגון, ובכך למנוע מלחמה נוספת באירופה.‏[11][12]

במהלך ראשית שנות ה-50, התקבלה הדעה באירופה שיש להגביר את האינטגראציה ביבשת. בהתאם להמלצות דו"ח ספאק,‏[13][14] שגובש על ידי האיחוד, בשנת 1957 הקימו שש המדינות המייסדות של קהילת הפחם והפלדה האירופית שני ארגונים חדשים נוספים: סוכנות האטום האירופית[15] והקהילה הכלכלית האירופית[16] אשר נודעה בשם "השוק המשותף". השוק המשותף התפתח להיות הארגון האירופי החשוב ביותר. מטרתו הראשית הייתה להביא לביטול המכסים בין חברות האיגוד והקלה על הסחר. הארגונים הללו הוסדרו בהסכם רומא שנחתם ב-25 במרץ 1957.‏[17] בשנים הבאות מדינות נוספות הוזמנו להצטרף לשוק המשותף, לקהילת הפחם והפלדה ולסוכנות האטום. בריטניה, שחששה מאיבוד ריבונותה, סירבה להצטרף והקימה ב-3 במאי 1960 ארגון מתחרה - איגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), אשר כלל את בריטניה ומספר מדינות נוספות.‏[18]

בשלהי שנות ה-60, אירופה המערבית הייתה מפוצלת לשני גושים ארגוניים-פוליטיים עיקריים. זה הראשון כלל את איגוד הסחר החופשי האירופי בהנהגת בריטניה, וזה השני כלל שלושה ארגונים שונים בהנהגת צרפת, איטליה וגרמניה המערבית: השוק האירופי המשותף, קהילת הפחם והפלדה האירופית וסוכנות האטום האירופית. מצב זה יצר יתר ביזור וחוסר אפקטיביות. ביולי 1967 התאחדו שלושת ארגוני הקהילה הכלכלית האירופית (השוק המשותף, קהילת הפחם והפלדה וסוכנות האטום) לידי ארגון אחד בשם הקהילה האירופית (European Community - EC), וב-1968 בוטלו כל המכסים בין המדינות.‏[19][20]

ב-1973, ערך האיחוד האירופי התרחבות ראשונה, ולשורותיו הצטרפו בריטניה, אירלנד ודנמרק.‏[21] במהלך שנות ה-80 הואצו תהליכי האינטגרציה וההתרחבות של הקהילה האירופית. ב-14 ביוני 1985, נחתמה בלוקסמבורג אמנת שנגן, אשר קבעה הנהגת מדיניות הגירה וביקורת גבולות מתואמת בין חברות הקהילה האירופית.‏[22] בשנת 1986, נכנס לתוקפו הדגל האירופי, אשר שימש את הקהילה האירופית ובעתיד את האיחוד האירופי.‏[23]

במהלך שנות ה-80 הבאות המשיך האיחוד האירופי להרחיב את גבולותיו. בשנת 1981 הצטרפה יוון לאיחוד ובשנת 1986 הצטרפו גם מדינות חצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל).‏[24] בשנת 1990, עם סיפוחה של מזרח גרמניה לרפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית), התרחב האיחוד האירופי לראשונה אל תוך הגוש הקומוניסטי לשעבר.‏[25] הצטרפותה של מזרח גרמניה לאיחוד שינתה גם את יחסי הכוחות הפוליטיים בו. עד אז המדינה הדומיננטית באיחוד הייתה צרפת, ומאז החלה גרמניה המאוחדת לבנות את עצמה כגורם הדומיננטי באיחוד.

האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בפברואר 1992 נחתמה אמנת מאסטריכט, בה סוכם על איחוד כלכלי ופיננסי שבמסגרתו ייקבע מטבע משותף. כשנה לאחר מכן, ב-1 בנובמבר 1993 בהתאם לאמנת מאסטריכט, הפכה הקהילה האירופית להאיחוד האירופי.‏[26]

בשנת 1995 ערך האיחוד גל התרחבות נוסף, והצטרפו לאיחוד האירופי אוסטריה, שבדיה ופינלנד.‏[27] בשנת 2002 הפך האירו למטבע של כל מדינות האיחוד האירופי, למעט בריטניה, שבדיה ודנמרק. האירו התחזק במהירות שיא, ונשאר כאחד המטבעות החזקים בעולם.‏[28][29] בשנת 2004 עשה האיחוד האירופי התרחבות נרחבת למזרח אירופה ולאיחוד הצטרפו 9 מדינות חדשות: שלוש המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא), פולין, צ'כיה, סלובקיה, סלובניה, הונגריה, מלטה וקפריסין. בשנת 2007 האיחוד האירופי החל מתפשט לבלקן, ורומניה ובולגריה הצטרפו לאיחוד.‏[30]

ב-1 בדצמבר 2009, אמנת ליסבון נכנסה לתוקף, מכוחה פועל האיחוד האירופי מאז. האמנה החליפה את אמנת מאסטריכט כמסמך היסוד של האיחוד. האמנה כללה רפורמה בהיבטים רבים של האיחוד,‏[31] הסדירה את המבנה המשפטי של האיחוד‏[32] ועוד.

החל משנת 2008, עם המשבר הכלכלי העולמי ומשבר החוב האירופי, נמצא האיחוד האירופי במיתון כלכלי מתמשך, כאשר מספר מדינות באיחוד, בדגש על יוון, איטליה, ספרד, פורטוגל ואירלנד, נזקקו לסיוע כלכלי משאר מדינות באיחוד. נכון להיום, האתגר המרכזי העומד בפני האיחוד האירופי הוא הסדרת המשק הכלכלי שלו והחזרתו לצמיחה. ‏[33]

בשנת 2012, קיבל האיחוד האירופי פרס נובל לשלום "על שישה עשורים של תרומה לקידום השלום, הפיוס, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה".‏[34][35]

ב-1 ביולי 2013, קרואטיה הפכה לחברה ה-28 באיחוד האירופי.‏[36][37][38]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום אוויר של אירופה בלילה
מפת הדתות המרכזיות באיחוד האירופי

██ נצרות קתולית

██ נצרות פרוטסטנטית

██ נצרות אורתודוקסית

מפת הלשונות המדוברות באיחוד האירופי

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיחוד מורכב מדוברי מספר רב של שפות שונות, המשתייכות למגוון רחב של משפחות של שפות. שלוש השפות גרמנית, צרפתית ואנגלית מהוות את השפות החשובות ביותר באיחוד, עם 232 מיליון דוברים. האיחוד מכיר בזכותו של כל אזרח לדבר בשפתו ולתקשר בשפה זו עם מוסדות האיחוד הרשמיים, ולצורך כך מעסיק מספר רב של מתורגמנים. האיחוד מעודד לימוד ושימוש במספר שפות רב, וקבע יעד שאפתני, שלפיו כל אזרח ידבר שתי שפות נוספות, מלבד שפת האם שלו. כיום ישנן 23 שפות רשמיות.

האמונות הדתיות הרווחות ביותר באיחוד האירופי
דת אחוז מאמינים
1 נצרות קתולית 48%
2 נצרות פרוטסטנטית 12%
3 נצרות אורתודוקסית 8%
4 זרמים נוצריים אחרים 4%
5 אסלאם 2%
6 אתאיזם / אגנוסטיציזם 23%
7 אחר / לא יודע 3%
השפות המדוברות ביותר באיחוד האירופי
שפה דוברים כשפת אם דוברים סה"כ
1 אנגלית 13% 51%
2 גרמנית 16% 27%
3 צרפתית 12% 24%
4 איטלקית 13% 16%
5 ספרדית 8% 15%
6 פולנית 8% 9%
7 רומנית 5% 5%
8 הולנדית 4% 5%
9 הונגרית 3% 3%
10 פורטוגזית 2% 3%
עשר המטרופולינים הגדולים ביותר באיחוד האירופי
עיר מדינה אוכלוסייה
1 לונדון Flag of the United Kingdom.svg בריטניה 11,905,500
2 פריז Flag of France.svg צרפת 11,532,409
3 מדריד Flag of Spain.svg ספרד 5,804,829
4 ברלין Flag of Germany.svg גרמניה 4,971,331
5 ברצלונה Flag of Spain.svg ספרד 4,440,629
6 אתונה Flag of Greece.svg יוון 4,013,368
7 רומא Flag of Italy.svg איטליה 4,013,368
8 המבורג Flag of Germany.svg גרמניה 3,134,620
9 מילנו Flag of Italy.svg איטליה 3,076,643
10 קטוביץ Flag of Poland.svg פולין 2,710,397
עשר המדינות המאוכלסות ביותר באיחוד האירופי
מדינה אוכלוסייה
1 Flag of Germany.svg גרמניה 81,147,265
2 Flag of France.svg צרפת 65,951,611
3 Flag of the United Kingdom.svg בריטניה 63,395,574
4 Flag of Italy.svg איטליה 61,482,297
5 Flag of Spain.svg ספרד 47,370,542
6 Flag of Poland.svg פולין 38,383,809
7 Flag of Romania.svg רומניה 21,790,479
8 Flag of the Netherlands.svg הולנד 16,805,037
9 Flag of Portugal.svg פורטוגל 10,799,270
10 Flag of Greece.svg יוון 10,772,967

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת האיחוד האירופי

בצירוף כלל המדינות המרכיבות את האיחוד האירופי, כלכלת האיחוד היא למעשה הכלכלה הגדולה בעולם (תמ"ג כולל של 17.2 טריליון דולר בשנת 2012).‏[39] בין מדינות האיחוד מתקיים שיתוף פעולה הדוק, הכולל תנועה חופשית של הון, סחורות ואנשים; נורמות וסטנדרטים אחידים; מימון פרויקטים משותפים; ובמרבית מדינות האיחוד גם איחוד מוניטרי הכולל מטבע משותף - האירו.

עם זאת, ישנם הבדלים משמעותיים בין המדינות המרכיבות את האיחוד. מרבית המדינות החדשות שהצטרפו לאיחוד בשנות ה-2000, בדגש על מדינות מזרח היבשת, סובלות מסטנדרטים כלכליים ירודים משמעותית מאלו שבחמש עשרה מדינות האיחוד האירופי הוותיקות. יחד עם זאת, בשנים האחרונות נרשמה צמיחה גבוהה יותר דווקא במדינות מזרח אירופה.

האיחוד האירופי בחיי היום יום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור האזרח הפשוט החברות באיחוד האירופי מורגשת בחיי היום יום. בניגוד לארצות הברית, שם ניתן חופש חוקתי רב למדינות המרכיבות את האיחוד לגבי חיי היום יום, כפי שנהוג במשפט המקובל, באיחוד האירופי יש נטייה הפוכה לתקנן כמה שיותר תקנים משותפים, לפי גישת המשפט הקונטיננטלי. דוגמה קיצונית לכך היא כי ברגע שהצטרפה צ'כיה לאיחוד, נאסר על חנויות המזון בה לאפשר לקונים לבחור את הסופגניות המקומיות על ידי מישוש בידיים, מנהג שהיה נהוג במקום אבל נגד את תקנות התברואה של האיחוד.

מעבר לנושאים החוקיים ולמטבע המשותף, אחד מהשינויים העיקריים שהנהיג האיחוד הם בפתיחת הגבולות בין רוב חברות האיחוד (ראו: אמנת שנגן), ביניהן ניתן לנוע בחופשיות מלאה וללא ביקורת גבולות. לחופש התנועה יש גם משמעויות בתחום התעסוקה. רוב המדינות באיחוד מאפשרות לתושבי מדינות אחרות באיחוד לעבוד ולחיות ללא הגבלות למעט החובה להיות מסוגל להתפרנס ולא לעשות שימוש במערכת הרווחה ובכספי מענקי רווחה. חלק מן החברות הוותיקות באיחוד הטילו מגבלות זמניות (עד 2010) על הגירת עובדים מעשר החברות החדשות. למרות חששם של כמה גופים פוליטיים מפני גל הגירה גדול של מבקשי עבודה ממזרח למערב, גל כזה לא התרחש. הפחד מגל הגירה יותר גדול, שיגביר את האבטלה הוא אחד הגורמים לעיכוב בכניסתה של טורקיה לאיחוד. גבולות האיחוד נשמרים על ידי סוכנות Frontex, האחראי לאבטחת גבולות המדינות החברות באיחוד, בשיתוף פעולה עם משמרות הגבול של מדינות האיחוד.

האיחוד האירופי וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-האיחוד האירופי

לאיחוד האירופי ולישראל היסטוריה משותפת ארוכה, המתאפיינת בתלות הדדית ובשיתוף פעולה הולכים וגוברים - שניהם שותפים לאותם ערכי דמוקרטיה, כבוד לחירות ושלטון החוק, ושניהם מחויבים למערכת כלכלית קפיטליסטית [דרוש מקור] בינלאומית פתוחה המבוססת על עקרונות השוק. מובילים ישראלים בתחום הפוליטיקה, התעשייה, המסחר והמדע עומדים בקשרים הדוקים עם אירופה. למעלה מחמישה עשורים של מסחר, חילופי תרבות, שיתוף פעולה פוליטי ומערכת הסכמים מפותחת ביצרו את היחסים הללו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האיחוד האירופי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתונים מהמשרד לסטטיסטיקה של האיחוד האירופי.
  2. ^ ‏במרבית מדינות אירופה מונהג ה-CET - הזמן האירופי המרכזי (UTC+1), לעתים בסתירה לקווי האורך.‏
  3. ^ 3 מדינות ותיקות באיחוד אינן חברות בגוש האירו. בריטניה ודנמרק הצטרפו לאמנת מאסטריכט לאחר שהוסכם כי הן אינן מחויבות להצטרף לאירו. שבדיה מחויבת רשמית להצטרף, אך בשל משאל עם שנערך ב-14 בספטמבר 2003, שבו התנגדו רוב אזרחיה להצטרפות לאירו, היא נמנעת מהצטרפות. ההימנעות מתבטאת בכך שהיא איננה מצטרפת למנגנון החליפין ERM-II, שהוא אחד מהקריטריונים הכלכליים לקבלה לאירו. עשר המדינות החדשות צפויות להצטרף כאשר הן תעמודנה בקריטריונים, אך אין לכך תאריך יעד מוגדר.
  4. ^ measures taken regarding the implementation of the Treaty of Lisbon
  5. ^ Treaty of Lisbon amending the Treaty on European Union and the Treaty establishing the European Community, Article 9 B
  6. ^ "Professor Farrell: "The EP is now one the of the most powerful legislatures in the world"". European Parliament. 18 June 2007. Retrieved 5 July 2007.
  7. ^ Brand, Constant and Wielaard, Robert (8 June 2009). "Conservatives Post Gains In European Elections". The Washington Post. Associated Press. Retrieved 17 August 2010.
  8. ^ CIA World Factbook European Union section
  9. ^ 9.0 9.1 אורן נהרי, אטלס אנציקלופדי של העולם, הוצאת מפה 2005, תהליכים ומגמות: אירופה המאוחדת, עמודים 246-247.
  10. ^ "The political consequences". CVCE. Retrieved 28 April 2013.
  11. ^ "Declaration of 9 May 1950". European Commission. Retrieved 5 September 2007.
  12. ^ "A peaceful Europe – the beginnings of cooperation". European Commission. Retrieved 12 December 2011.
  13. ^ ^ Neil Nugent, The Government and politics of the European Communit, 2nd ed. (Durham: Duke University Press, 1991), 41; Desmond Dinan, Encyclopedia of the European Union, (Colorado: Lynne Rienner, 1998), 429-430.
  14. ^ ^ Peter M. R. Strik, A History on European Integration Since 1914, (New York: Pinter, 1996), 141-142.
  15. ^ A European Atomic Energy Community CVCE
  16. ^ Today the largely rewritten treaty continues in force as the Treaty on the functioning of the European Union, as renamed by the Lisbon Treaty.
  17. ^ "A peaceful Europe – the beginnings of cooperation". European Commission. Retrieved 12 December 2011.
  18. ^ Website of EFTA, "EFTA through the years"
  19. ^ "Merging the executives". CVCE – Centre Virtuel de la Connaissance sur l'Europe. Retrieved 28 April 2013.
  20. ^ Merging the executives CVCE.eu
  21. ^ "The first enlargement". CVCE. Retrieved 28 April 2013.
  22. ^ "Schengen agreement". BBC News. 30 April 2001. Retrieved 18 September 2009.
  23. ^ "History of the flag". Europa web portal. Retrieved 13 March 2009.
  24. ^ "The new European Parliament". CVCE. Retrieved 28 April 2013.
  25. ^ "1980–1989 The changing face of Europe – the fall of the Berlin Wall". Europa web portal. Retrieved 25 June 2007.
  26. ^ Craig, Paul; Grainne De Burca , P. P. Craig (2007). EU Law: Text, Cases and Materials (4th ed.). Oxford: Oxford University Press.
  27. ^ Bache, Ian and Stephen George (2006) Politics in the European Union, Oxford University Press. p543-547
  28. ^ Rosenberg, Matt (23 May 2010). "Euro Countries: 22 Countries use the Euro as their Official Currency". About.com. Retrieved 27 December 2010.
  29. ^ "EU ministers back Estonia bid to join euro". BBC News. 8 June 2010. Retrieved 19 July 2010.
  30. ^ "A decade of further expansion". Europa web portal. Archived from the original on 15 June 2007. Retrieved 25 June 2007.
  31. ^ "European Parliament announces new President and Foreign Affairs Minister". Retrieved 1 December 2009.
  32. ^ Treaty of Lisbon (the amendments)
  33. ^ "The Euro's Three Crises". Jay C. Shambaugh, Georgetown University (Brookings Papers on Economic Activity, Spring 2012). Spring 2012. JSTOR 23287217.
  34. ^ "The Nobel Peace Prize 2012". Nobelprize.org. 12 October 2012. Retrieved 12 October 2012.
  35. ^ Nobel Committee Awards Peace Prize to E.U. New York Times. 12 October 2012. Retrieved 12 October 2012.
  36. ^ "Croatia". European Commission. Retrieved 3 June 2013.
  37. ^ "Croatia: From isolation to EU membership". BBC. Retrieved 14 May 2013.
  38. ^ "Croatia joins EU". Edition.cnn.com. Retrieved 2013-10-13.
  39. ^ Retrieved 26 April 20111="Eurostat – Tables, Graphs and Maps Interface (TGM) table". Epp.eurostat.ec.europa.eu. Retrieved 26 April 2011.


הקודם:
אלן ג'ונסון-סירליף, לימה בואי ותוואכול כרמאן
פרס נובל לשלום
2012
הבא:
הארגון למניעת הפצת נשק כימי