דוח על המצב הכספי

דוח על המצב הכספי לדוגמה

דוח על המצב הכספי ליום 31 בדצמבר 2008
צד הנכסים ש"ח נכסים שוטפים מזומנים 30,000 לקוחות 40,000 מלאי 210,000 280,000 נכסים בלתי שוטפים השקעות 230,000 רכוש קבוע, נטו 175,000 405,000		צד ההתחייבויות וההון העצמי ש"ח התחייבויות שוטפות אשראי לזמן קצר 25,000 ספקים ונותני שירותים 35,000 60,000 התחייבויות לזמן ארוך אשראי לזמן ארוך 90,000 אגרות חוב 220,000 310,000 הון עצמי הון מניות 1,000 עודפים 314,000 315,000
סך כל הנכסים	685,000	סך כל ההתחייבויות וההון	685,000

המונח "מאזן" מפנה לכאן. לערך העוסק בגיליון עבודה בהנהלת חשבונות, ראו מאזן בוחן.

בחשבונאות, דוח על המצב הכספי (לפי ה-IFRS; מאזן לפי תקינה ישראלית) הוא דוח כספי המתאר את מצבה הפיננסי של ישות חשבונאית ליום מסוים. הוא מהווה למעשה "תצלום" של הנכסים, ההתחייבויות וההון העצמי של הישות לאותו יום. בדרך כלל נערך דוח על המצב הכספי בסוף כל שנת כספים ובחברות ציבוריות גם מדי סוף רבעון. מפורטים בו: ערך הרכוש והנכסים של העסק, וכנגדם ערך ההתחייבויות וההון העצמי שלו. הון עצמי הוא ההפרש בין ערך הנכסים לערך ההתחייבויות, והוא מייצג את חלקם של בעלי העסק בנכסיה. על פי רוב עורכים דוח על המצב הכספי לחברות בע"מ, וחשיבותו רבה בעיקר למשתמשים החיצוניים, כלומר אלו העושים בו שימוש כדי לקבל החלטות כלכליות (כגון השקעה בעסק). דוח על המצב הכספי של חברה בע"מ נערך על ידי החברה בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים שנקבעו בתקנים חשבונאיים, גילויי דעת, חוקים ותקנות. לאחר עריכת הדוח חותם עליו יושב ראש הדירקטוריון. רואה חשבון נדרש על פי חוק לבקר את הדוחות הכספיים של החברה, באמצעות תהליך בשם ביקורת, ולבסוף לחוות את דעתו על מידת התאמתם לכללים אלו. רואה החשבון נדרש להיות אדם חיצוני שאינו מועסק על ידי החברה וזאת על מנת לאפשר לקוראי הדוחות הכספיים לדעת עד כמה המידע המופיע בהם הוא אמין, אובייקטיבי, ומתאים לעקרונות החשבונאיים המקובלים, כך שיוכלו להסתמך עליו בבואם לקבל החלטות כלכליות.

מבנה הדוח על המצב הכספי

הדוח על המצב הכספי מספק מידע על הרכוש וההתחייבויות. המידע מוגש בצורה תמציתית, אך נספחים אליו באורים ופירוטים שונים לכל סעיף אשר מהווים חלק בלתי נפרד מהדוח. הדוח כולל בדרך כלל "מספרי השוואה" - טורים נלווים שבהם השוואה של כל סעיף עם מקבילו בדוח על המצב הכספי של התקופה הקודמת.

הדוח על המצב הכספי כולל שני צדדים. בצד האחד (הימני, בדרך כלל) מופיעים נכסי החברה, כשראשון מופיע הרכוש השוטף, אחריו ההשקעות לטווח ארוך ולבסוף הרכוש הקבוע. בין סעיפי הרכוש השוטף הנפוצים ניתן למצוא את יתרת המזומנים שברשות החברה, פיקדונות בבנק, קופת שקים, מלאי המוצרים וחומרי הגלם, הציוד וכן חובותיהם של לקוחות וחייבים אחרים, שנחשבים גם הם לנכס פיננסי.

בצד האחר (השמאלי, בדרך כלל) מופיעים פרטי ההתחייבויות של העסק והונו העצמי. בדומה לנכסים, ההתחייבויות מסודרות גם הן מהטווח הקצר לארוך: ראשית ההתחייבויות השוטפות, שביניהן ניתן למצוא אשראי בנקאי לזמן קצר, אשראי מספקים ונותני שירותים, הלוואות קצרות מגורמים אחרים וכן המחאות לפרעון שנתן העסק; ולאחר מכן מפורטות ההלוואות לטווח ארוך. לאחר ההתחייבויות מפורט הונו העצמי של העסק. סיכום טור ההתחייבויות וההון העצמי זהה תמיד לסיכום טור הנכסים (כלומר, על הדוח להיות מאוזן).

הדוח על המצב הכספי מפורסם בדרך כלל כחלק מקבוצת דוחות תקופתית בשם דוחות כספיים.

נכסים שוטפים

נכסים שוטפים הינם ערכים כספיים המוצגים בדוח על המצב הכספי של החברה והכוללים את כל אותם נכסים אשר ניתן להמירם למזומן בתקופה הקרובה (לרוב עד שנה). לפיכך, סך הנכסים השוטפים לעומת סך ההתחייבויות השוטפות מאפשר להבין עד כמה החברה נזילה (יחס ההון החוזר או יחס שוטף).

מבין קבוצת הנכסים השוטפים הכלולה בהם, ניתן למנות מזומנים ושווי מזומנים, ניירות ערך המוחזקים לזמן קצר, פקדונות בבנקים (עם אפשרות יציאה בתוך בשנה הקרובה), לקוחות, חייבים שוטפים, מלאי וכן רכוש קבוע המיועד למכירה.

נכסים בלתי שוטפים

נכסים קבועים (באנגלית: Fixed Asset) הם נכסים המשמשים את העסק ליצירת הכנסה במשך תקופה ארוכת טווח.

הנכסים אשר יכנסו תחת סעיף רכוש קבוע תלויים באופי העיסקי של החברה.

לדוגמה: חברה המוכרת מחשבים, כל מלאי המחשבים שבבעלותה יהיה רכוש שוטף, ואילו בחברת ביטוח, מלאי המחשבים שבבעלותה יהיה רכוש קבוע.

תקופת הדוח על המצב הכספי

הדוח על המצב הכספי מוגש לבעלי המניות של החברה או לבעלי הפירמה בתקופות קבועות. הדוח על המצב הכספי החשוב ביותר הוא זה המוגש בסוף שנה תקציבית: ב-31 בדצמבר. הדוח על המצב הכספי זה מוגש גם לשלטונות המס והוא חלק מהבסיס לביקורת של רשות המסים על דיווחי הפירמה. בישראל הדוח צריך להיות מוגש ליום 31 בדצמבר, אך ישנן מדינות שבהן זה לאו דווקא כך.

חברות ציבוריות נדרשות להגיש גם דוחות רבעוניים (בכל שלושה חודשים). הדוחות השנתיים, ובכללם הדוח על המצב הכספי, מחויבים בביקורת יסודית על ידי רואה חשבון מבקר חיצוני. לעומתם, הדוחות הרבעוניים מחויבים רק בסקירה על ידי רואה חשבון, כך שייתכן שיהיו פחות אמינים מהדוח השנתי.

חשיבות הדוח על המצב הכספי

הדוח על המצב הכספי משמש בראש ובראשונה את מנהלי בית העסק, המעוניינים לקבל תמונה אמיתית על מצבו של העסק (בכפוף למדיניות החשבונאית). בתנאים מסוימים, באמצעותו יוכלו לדעת האם שווי הנכסים שלהם גבוה משווי ההתחייבויות. באמצעותו יוכלו גם לקבל השוואה בין השנה החולפת לבין השנה שקדמה לה, לבצע ניתוחים באמצעות מדדים שונים על מנת להסיק כיצד ניתן להתייעל ולחסוך.

אף על פי שקביעת המסים שתשלם החברה נקבע בדוח ההתאמה למס שמבוסס על דוח רווח והפסד, הדוח על המצב הכספי (בערכים נומינליים) מוגש אף הוא לשלטונות המס ומשמש אותם בביקורתם.

הדוח על המצב הכספי יכול להיות מוגש לגורמים חיצוניים המעוניינים לעיין בו. כך למשל, בנק המעניק אשראי לחברה דורש לקבל לידיו את הדוח על המצב הכספי כדי לבחון את מצבו האמיתי של העסק. גם גורם המעוניין להשקיע או לרכוש את העסק ירצה לעיין בדוח על המצב הכספי ולהיעזר בו על מנת להעריך את ערכו של העסק.

ראו גם

• דוח רווח והפסד
• דוח על השינויים בהון העצמי
• דוח על תזרימי המזומנים
• דוח התאמה למס

קישורים חיצוניים

• לייף האקר: מדריך ידידותי לקריאה וניתוח מאזנים - באתר נענע
• דוגמה לדוחות כספיים - חברת טבע