חוק סרבנס-אוקסלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Money Coin Icon.svg
חשבונאות
מושגים בסיסיים
רואה חשבון
הנהלת חשבונות
מאזן בוחן
ספר חשבונות
חובה וזכות
חתך חשבונאי
עלות המכר
הנהלת חשבונות כפולה
תקן חשבונאות
בסיס מצטבר ובסיס מזומן
עקרונות חשבונאיים מקובלים
IFRS
דוחות כספיים
מאזן
דוח רווח והפסד
דוח על תזרימי המזומנים
דוח על השינויים בהון העצמי
ביקורת
ביקורת פיננסית
תקני ביקורת
ביקורת פנימית
ביקורת מערכות מידע
חוק סרבנס-אוקסלי

חוק סרבנס – אוקסלי (או בקיצור SOX) הוא חוק פדרלי של ארצות הברית שנחקק בשנת 2002 הנקרא על שם שני מחוקקים אמריקאים, פול סרבנס ומייק אוקסלי. החוק נחקק בעקבות מספר מקרים בהם חברות עסקיות ציבוריות קרסו במפתיע בשל אי-סדרים או מעילות שהובילו לדיווחים כספיים מטעים. החוק מחייב בעלי תפקידים בחברות עסקיות להצהיר על קיום בקרות נאותות בארגון שיבטיחו דיווח כספי מדויק וימנעו מקרים של אי-סדרים או טעויות בהצגת מצב עסקי החברה כפי שמשתקף בדוחות הכספיים.

היסטוריה ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים קרו מספר מקרים בהם חברות ענק עסקיות פשטו רגל במפתיע אחרי שנתגלו בהם אי סדרים כספיים. הדוגמה הבולטת לכך היא אנרון, חברת אנרגיה ענקית שקרסה בשנת 2001. התגלה כי החברה דווחה מאזנים שקריים לאורך זמן באופן שיטתי ומונחה מלמעלה, ויצרה תרמית חשבונאית מתוכננת ומתוחכמת. חברות נוספות בהן גרמו אי סדרים כספיים או תפעוליים לפשיטת רגל הן Worldcom, peregrine systems, Tyco ועוד.

שערוריות אלה, שגרמו הפסדים של מיליארדי דולרים לציבור המשקיעים, הניעו את המחוקק האמריקאי לנסח חוק שיגביר את הפיקוח והבקרה הפנימיים על הדיווח הכספי. יזמי החוק היו הסנטור פול סרבנס ונציג בית הנבחרים מייק אוקסלי והוא עבר ברוב גדול בסנאט ובבית הנבחרים.

תחולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק חל על חברות ציבוריות הכפופות לתקנות רשות ניירות הערך האמריקאית (ה SEC) וככזה אינו חל על חברות פרטיות. החוק מכיל 11 פרקים ומתייחס בין השאר לאחריות מוגברת של ההנהלה על הבקרות הפנימיות, הערכה של הבקרות הפנימיות, אי תלות המבקר החיצוני, ממשל תאגידי ועונשים על מפירי החוק.

תמצית הפרקים:

  1. הפרק הראשון דן בהקמה והסמכה של מועצת פיקוח אמריקאית על הביקורת בחברות ציבוריות (PCAOB -Public Company Accounting Oversight Board); מועצה זו מפקחת באופן בלתי תלוי על הביקורת בחברות ציבוריות.
  2. הפרק השני עוסק בסטנדרטים נדרשים של עצמאיות המבקר החיצוני.
  3. הפרק השלישי דן באחריות ההנהלה על הדיווחים הכספיים ומטיל אחריות בלעדית ואישית לכל אחד מהמנהלים הבכירים בפירמה לדיווחים הכספיים. הפרק מכיל בין השאר את סעיף 302 (ראו להלן).
  4. הפרק הרביעי עוסק בדרישות גילוי רחב ומפורט יותר בדוחות הכספיים הכולל פירוטים על דיווחים חוץ מאזניים, פירוט פעילות בניירות ערך של מנהלי החברה ודוחות פרו-פורמה. בנוסף מתייחס הפרק לבקרות פנימיות הדרושות לאימות נכונות הנתונים לדוחות הכספיים ומניעת טעויות ואי סדרים. הפרק מכיל בין השאר את סעיף 404 (ראו להלן).
  5. הפרק החמישי עוסק בשיקום האמון של ציבור המשקיעים באנליסטים של ניירות ערך וקובע סטנדרטים לגילוי נאות מצד אנליסטים.
  6. הפרק השישי עוסק באנליסטים, ברוקרים ודילרים, ועוסק בהגבלות שרשאית רשות ניירות הערך האמריקאית להטיל עליהם.
  7. הפרק השביעי מטיל חובה על החשב הכללי האמריקאי ורשות ניירות הערך האמריקאית לבצע מחקרים ומעקב שוטף אחר טעויות והטעיות שונות בדיווח כספי של פירמות.
  8. הפרק השמיני דן באחריות הפלילית ומטיל עונשים קבועים של כל מי שמוסר מידע כספי מוטעה או שגוי.
  9. הפרק התשיעי באחריות הפלילית ועונשים קבועים על עבירות צווארון לבן.
  10. הפרק העשירי מנחה את מנכ"ל החברה לחתום על דוח המס של החברה.
  11. הפרק האחד עשר עוסק באחריות הבלעדית והאישית של ההנהלה בדיווח וגילוי הונאות בדיווחים הכספיים ומטיל עונשים קבועים.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הגביר את הבקרות הפנימיות של הארגון על הדיווח הכספי. מאידך, הועלתה ביקורת על החוק הקשורה בעלויות הקשורות ביישומו – משאבי כוח אדם, העסקת יועצים ומבקרים חיצוניים וכיוצא בזה. ביקורת זו רלוונטית בעיקר לגבי חברות קטנות יותר, להן עלויות היישום מהותיות יותר ביחס לגודלן ולמחזור הכספי שלהן. כמו כן, יישום החוק הביא לעליית הביקוש ולשגשוג יחסי בפירמות רואי החשבון וחברות ייעוץ חיצוניות שהועסקו ביישומו.

יישום החוק בפרקטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק שני מקטעים עיקריים הנוגעים ליישומו בחברות:

  • פרק 302 – עוסק בהצהרת ההנהלה על קיום ואפקטיביות הבקרות הפנימיות במהלך הכנת הדוח הכספי. בהיבט הפרקטי, חוק זה מחייב את ההנהלה ליישם בקרות פנימיות מתאימות לאיתור ומניעת טעויות ואי סדרים בתהליך הפקת הדוחות הכספיים
  • פרק 404 – עוסק בהצהרת ההנהלה על קיום ואפקטיביות הבקרות הפנימיות בכלל הארגון, על כל התהליכים העסקיים המשפיעים על הדוחות הכספיים. מבחינה פרקטית, סעיף זה הוא המורכב והיקר יותר ליישום, שכן הוא מצריך ניתוח פיקוח ובקרה אחר כלל התהליכים העסקיים המהותיים לדיווח הכספי בארגון.

יישום טיפוסי של פרויקט SOX מתחילתו כולל כשישה שלבים:

1. מיפוי התהליכים העסקיים המהותיים המשפיעים על הדוחות הכספיים.

2. תיעוד התהליכים הרלוונטיים האמורים לעיל.

3. מיפוי בקרות קיימות ומומלצות לאיתור ומניעת טעויות ואי סדרים בהתליכים האמורים.

4. תיקון ליקויים בבקרות הקיימות והשלמת בקרות נדרשות.

5. ביצוע מבדקים – בדיקה שנתית בפועל של הבקרות שמופו.

6. הצהרת ההנהלה על קיום ואימות הבקרות בדוח הכספי.

  • בדרך כלל, מבוצע פרויקט ה SOX בחברות בליווי מחלקות הייעוץ של פירמות ראיית החשבון או משרדי ייעוץ אחרים.
  • בתהליך הביקורת השנתית של רואי החשבון המבקרים של הארגון, נבדקות ומאומתות הבקרות הפנימיות שיושמו על ידי הארגון.

ביקורת על החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הזמן עלו מספר טענות וביקורות לחוק ויישומו. עיקר הביקורת עלתה בהקשר לעלויות הרבות הנדרשות ליישומו אצל החברות הציבוריות:

  • העלויות הגבוהות לפירמות ליישום החוק מקשות בעיקר על חברות קטנות, בהן הן מהוות מעמסה רצינית בהוצאות.
  • החוק מקשה על התחרותיות הגלובאלית של חברות אמריקאיות, להן נוספה מגבלה ומעמסה רגולטורית וכספית יחסית לחברות גלובאליות אחרות.
  • בשל המעמסה הרגולטורים והכספית, החוק "מרחיק" חברות חדשות להנפיק עצמן בבורסות ארצות הברית.
  • טענה נוספת עלתה היא שלמרות היקפו לא מצליח החוק ויישמו למנוע מעילות מכוונות.

יישום החוק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק סרבנס אוקסלי חל במקורו על חברות הנתונות לפיקוח של רשות ניירות הערך האמריקאית. במרוצת השנים יותר ויותר חברות וגופי רגולציה אימצו את תכולתו על מנת לאכוף מדיניות בקרה פנימית טובה יותר, או כהכנה אפשרית להנפקה בבורסות בארצות הברית.

חוק ה SOX אומץ בתחילה על ידי גופי הרגולציה של המוסדות הפיננסיים כתקנה מחייבת לגופים הכפופים להם – כשכבת בקרה נוספת לגופים אלה, שפשיטת רגל של אחד מהם עלולה לערער את יציבות המשק.

  1. בתחילה על ידי המפקח על הבנקים, שחייב את הבנקים לכלול יישום של החוק החל משנת 2005.‏[1]
  2. לאחר מכן על ידי המפקח על הביטוח ושוק ההון שחייב את הגופים המוסדיים ליישם את הוראות החוק החל משנת 2006.‏[2]
  3. בשנת 2009, בעקבות המלצות ועדת גושן - לבחינת הממשל התאגידי בישראל, החליטה הרשות לניירות ערך בישראל להחיל גרסה מתומצתת של החוק על כלל החברות הציבוריות הישראליות הנסחרות בבורסה בארץ החל משנת 2010‏[3]. על פי ההחלטה החברות הציבוריות בישראל יישמו את ה SOX בדומה לדרך שמיישמות אותו החברות הקטנות והבינונית בארצות הברית.

חברות ישראליות הנסחרות בבורסה בארצות הברית מחויבות גם הן ליישם את החוק, כחלק מכפיפותן להוראות רשות ניירות ערך האמריקאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]