מבצעי וולקן וסטרייק
 | ||||||||||||||
| כוחות בריטיים מתקדמים לעבר ביזרטה במתקפה הסופית, 8 במאי 1943. | ||||||||||||||
|
מערכה: המערכה בתוניסיה מלחמה = מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| תאריך |
וולקן: 22 באפריל – 6 במאי 1943 סטרייק: 6–12 במאי 1943 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | תוניס, כף בון, וביזרטה, תוניסיה | |||||||||||||
| קואורדינטות |
34°N 09°E / 34°N 9°E | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בעלות הברית | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מבצע וולקן (22 באפריל – 6 במאי 1943) ומבצע סטרייק (6–12 במאי 1943) היו ההתקפות הקרקעיות האחרונות של כוחות בעלות הברית נגד הכוחות האיטלקיים והגרמנים בתוניס, קייפ בון, וביזרטה, האחיזה האחרונה של מדינות הציר בצפון אפריקה, במהלך המערכה בתוניסיה של מלחמת העולם השנייה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוחות בעלות הברית נחתו בצפון אפריקה הצרפתית ביולי 1942 ומאז נובמבר 1942 דחקה הארמייה השמינית הבריטית את כוחות הציר הרחק ממצרים ולרוחב לוב והותירה רק את תוניסיה בשליטת הציר.
גנרל-פלדמרשל ארווין רומל האמין שעמדת הציר בתוניסיה אינה ניתנת להחזקה, והוא המליץ על פינוי כל החיילים הגרמנים לאיטליה, שם האמין שהם יכולים להיות שימושיים יותר. עצתו נדחתה על ידי אדולף היטלר.
מבצע פשתן של חילות האוויר של בעלות הברית ניתק את אספקת הציר לצפון אפריקה והשיג שליטה באוויר. עם הצלחה של מבצע הגמול הימי, השליטה באוויר ובים תמנע כל פינוי בקנה מידה גדול של חיילי הציר לאיטליה.
המבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלחימה הקשה נגד יחידות גרמניות בהגנות ערוכות וחפורות היטב גרמה לאבדות רבות. בהתקדמות לעבר תוניס, דיוויזיית הרגלים הבריטית הרביעית (חלק מהקורפוס הבריטי התשיעי) נתקלה בהתנגדות של ה-Fallschirmjager הגרמני (צנחנים) של דיוויזיית העילית 'הרמן גרינג'. בקקטוס רחוק, חיל הרגלים הבריטי התמודד עם אש הגנתית נרחבת מצד צנחנים גרמנים מוסתרים היטב.טנקי צ'רצ'יל מגדוד הטנקים המלכותי ה-12 (חטיבת הטנקים ה-21), התקדמו ללא תמיכת חי"ר והטנקים הותקפו על ידי המגינים באמצעות בקבוקי תבערה ומוקשי נ"ט דביקים של טלר. 12 טנקים הושמדו ובמקרים מסוימים, צוותיהם חולצו מההריסות הבוערות על ידי הגרמנים.
סטרייק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-30 באפריל התברר שיש צורך בשינויים כדי להשיג הצלחה. השלב האחרון המתוקן של המתקפה על תוניס זכה לשם הקוד סטרייק והושק שישה ימים לאחר מכן.
הורוקס קיבל את הפיקוד על הקורפוס התשיעי כדי לבצע את פריצת הדרך. עבור הקרב תוגבר הקורפוס התשיעי ביחידות ותיקות של הארמייה השמינית הבריטית - דיוויזיית השריון ה-7 (בפיקודו של ג'ורג' ארסקין), הדיוויזיה ההודית הרביעית (פרנסיס טאקר), וחטיבת המשמר ה-201.
הדיוויזיה הבריטית ה-4 והדיוויזיה ההודית ה-4 היו אמורות לתקוף את הגנות האויב בחזית צרה, והדיוויזיות המשוריינות ה-6 וה-7 היו צריכות "לעבור" את הפער שנפתח וללכוד את הקרקע הגבוהה שישה קילומטרים ממערב לעיר. בתמיכה במהלך הזה הקורפוס החמישי היה אמור ללכוד את ג'בל בו אוקאז כדי להגן על האגף השמאלי, והקורפוס האמריקאי השני היה אמור לכבוש את הקרקע הגבוהה ממזרח וממערב לצ'ואיגוי, את מעברי הנהר בטבורבה וג'דיידה, ולבסוף ביזרטה, ואילו הקורפוס הצרפתי ה-19 היה צריך לכבוש את Zaghouan.
המבצע החל בשעה 3 לפנות בוקר עם תנועת כוחות וריכוזי ארטילריה לעבר עמדות האויב. ארבע מאות תותחים היו זמינים עבור החזית באורך 3,000 יארד (2.7 קילומטרים). תוך שעתיים נורו מעל 16,000 פגזים לתמיכה בדיוויזיה הבריטית הרביעית.
בתחילה הייתה תמיכה אווירית קלה זמינה מחיל האוויר הטקטי של צפון-מערב אפריקה עם כמה מפציצים בינוניים של חיל האוויר האסטרטגי של צפון-מערב אפריקה. בסך הכל מפציצים, מפציצי קרב ומטוסי קרב ביצעו כמעט 2,000 גיחות ב-24 שעות.
בבוקר ה-7 במאי, דיוויזיות השריון ה-6 וה-7 "נתקלו רק בהתנגדות מפוזרת". חטיבת השריון ה-26 הגיעה אל מול תוניס עד אחר הצהריים. סיורים של הדרבישייר יואומנרי ה-1 וההוסארים ה-11 הגיעו למרכז תוניס בסביבות השעה 16:00. לאחר מכן הצטוותה הדיוויזיה המשוריינת ה-6 לעצור עמדות הגנה של האויב לפני חצי האי קייפ בון.
באותו יום, הארמייה הבריטית הראשונה (לוטננט-גנרל קנת' אנדרסון), כבשה את תוניס וחיילים אמריקאים הגיעו לביזרטה.
הקורפוס האמריקאי השני, בפיקודו של מייג'ור גנרל עומר בראדלי, כיתר את המגנים האחרונים באנפידוויל, וסיים את מאמץ הציר בצפון אפריקה.
המפקד הגרמני, הגנרל הנס-יירגן פון ארנים, נכנע לבסוף ב-12 במאי.
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 במאי, כל כוחות הציר שנותרו בתוניסיה, בפיקודו של המרשל ג'ובאני מסה, נכנעו ללא תנאי. מסה, באישורו של מוסוליני, ניסה לנהל משא ומתן על "כניעה בכבוד" ביום הקודם, אך הדבר נדחה. מוקדם יותר בבוקר הוא הועלה לדרגת מרשל אך בעלות הברית לא הסכימו לשום דבר מלבד כניעה ללא תנאי ואיימו לחדש את התקפותיהן, שנעצרו יום קודם לכן. בשעה 12:20 מסה נתן את הפקודות. הוא והמפקד הגרמני הנותר, קורט פון ליבנשטיין, נכנעו מאוחר יותר באותו יום. עד סיום המבצע, כמעט 240,000 חיילים גרמנים ואיטלקים נלקחו בשבי.