תוניסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה התוניסאית
الجمهوريّة التونسيّة
Flag of Tunisia.svg Coat of arms of Tunisia.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: "סדר, חירות, צדק"
המנון לאומי: המנון תוניסיה
מיקום תוניסיה
יבשת אפריקה
שפה רשמית ערבית,צרפתית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
תוניס
36°48′00″N 10°10′12″E / 36.80000°N 10.17000°E / 36.80000; 10.17000
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
מונצף מרזוקי
מהדי ג'ומעה
הקמה
- עצמאות
- תאריך
- הכרזה כרפובליקה
- יום המהפכה

מצרפת
20 במרץ 1956
25 ביולי 1957
14 בינואר 2011
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
163,610 קמ"ר 
93 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
10,937,521 נפש 
78 בעולם
66.85 נפש לקמ"ר
139 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
108,400 מיליון $ 
71 בעולם
9,911 $
122 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.721 
90 בעולם
מטבע דינר תוניסאי ‏ (TND)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .tn
קידומת בינלאומית 216+

הרפובליקה התוניסאיתערבית: الجمهوريّة التونسيّة, תעתיק מדויק: אַלְגֻ'מְהוּרִיֵּה אלתּוּנִסִיַּה, בברברית: Tagduda n Tunes, תעתיק מדויק: תגדודה נ תּונס) היא מדינה ערבית מוסלמית הנמצאת בצפון אפריקה. היא גובלת בים התיכון בצפון ובצפון-מזרח, באלג'יריה בדרום-מערב ובלוב במזרח ובדרום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של תוניסיה

הפולשים הראשונים לאזור תוניסיה של היום היו הפיניקים, שהגיעו לחופי צפון אפריקה ובתוכם תוניסיה בעזרת אוניות קלות וייסדו בה התיישבויות רבות - הבולטת בהן היא קרתגו. הפיניקים התיישבו רק על רצועות חוף הים התיכון, בעוד התושבים הברברים המשיכו לחיות בפנים הארץ.

בשנת 146 לפנה"ס כבשו הרומאים את קרתגו, והרסו אותה כליל. את כל האזור הם הפכו לפרובינקיה רומית שבמרוצת הזמן החלה לפרוח מבחינה תרבותית וכלכלית. בשנת 439 לספירה נכבשה תוניסיה בידי הוונדלים, ששלטו בה עד לשנת 534, אז היא נכבשה מחדש על ידי הביזנטים.

במאה ה-7 וה-8 לספירה החל בתוניסיה שלטון הערבים. במאה ה-12 שלטו בה הנורמנים מסיציליה במשך תקופה קצרה, אך עד מהרה חזר האזור לשליטה ערבית. החל משנת 1705 הפכה תוניסיה לחלק מהאימפריה העות'מאנית, אף שהצליחה לשמור במידת מה על אוטונומיה.

בשנת 1881 פלשה צרפת למדינה, עקב סכסוך גבולות עם אלג'יריה (המושבה הצרפתית העיקרית באפריקה) ותוניסיה נהפכה למדינת חסות של צרפת. בתקופה זו הגיעו אליה עשרות אלפי מהגרים מצרפת ומאיטליה.

את עצמאותה השיגה בשנת 1956 כמונרכיה חוקתית, אולם בשנת 1957 ראש הממשלה חביב בורגיבה, ביטל את המונרכיה וייסד מדינה חד-מפלגתית בתוניסיה - בה שלט 31 שנה. בשנת 1987 ביצע זין אל-עאבדין בן עלי הפיכה ותפס את השלטון מידי בורגיבה.

ההפיכה בתוניסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההפיכה בתוניסיה (2011)

בסוף שנת 2010 פרצו במדינה מהומות והפגנות רחבות היקף במחאה על האבטלה, המצוקה הכלכלית והדיכוי. ההפגנות הביאו להחלפת השלטון במדינה והחלו את גל המחאות בארצות ערב. ב-14 בינואר 2011, לאחר שבועות של הפגנות המוניות והתקוממות עממית, עזב בן עלי את המדינה והותיר אותה לשלטון הממשלה בראשות מוחמד ע'אנושי. ע'אנושי התפטר מתפקידו ב-27 בפברואר 2011, בעקבות גל הפגנות מחאה נגדו. ב-23 באוקטובר 2011 נערכו בחירות כלליות חופשיות לאסיפה המכוננת. המפלגה האיסלמיסטית "א-נהדה" ניצחה בבחירות עם 41.47% מקולות הבוחרים.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של תוניסיה

עד להפגנות וההפיכה ב-2011 הייתה תוניסיה רפובליקה עם מערכת נשיאותית חזקה הנשלטת על ידי מפלגה אחת. הפרלמנט שוכן בבירה תוניס, ויש בו 189 צירים, הנבחרים כל 5 שנים. זכות הבחירה נתונה לכל אזרח מגיל 20. הנשיא חביב בורגיבה, כיהן בתפקיד מאז העצמאות מצרפת, בשנת 1956 ועד שנת 1987 עת החליף אותו הנשיא זיין אל-עאבדין בן עלי, אשר כיהן עד ההפיכה בתוניסיה (2011). המפלגה השלטת הייתה המפלגה החוקתית היחידה למשך 25 שנים, "מפלגת החוקה הסוציאליסטית" (Socialist Destourian Party), אשר שלטה בחיים הפוליטיים של תוניסיה עד 2011. הנשיא עמד בראש הרשות המבצעת, ומסיבה זו, משקלה של הממשלה לא היה רב.

הנשיא נבחר בעבר לתקופת נשיאות של חמש שנים ללא התנגדות, והוא זה שמינה את ראש הממשלה והקבינט, שבאמצעותם הוציא לפועל את מדיניותו. מושלים אזוריים ומנהלים מקומיים ממונים על ידי הממשלה השוכנת בנציבות הראשית; כיום, הם נבחרים, בדרך כלל, על ידי מועצת העירייה של אותו האזור.

המערכת המשפטית של תוניסיה היא עצמאית, אם כי לפעמים הממשלה מתערבת במקרים פוליטיים חשובים. קיימים 13 בתי משפט, ועוד 3 בתי משפט לערעורים. בית המשפט הגבוה ביותר בתוניסיה, נמצא בתוניס.

בבית הנבחרים 189 מושבים, והחברים בו נבחרים לקדנציה של חמש שנים. הבחירות האחרונות לנשיאות ולבית הנבחרים (לפני ההפיכה) שנערכו ב-24 באוקטובר 2004 הסתיימו בניצחון מוחץ של מפלגת החוקה הסוציאליסטית.

ב-23 באוקטובר 2011 נערכו בחירות כלליות חופשיות ראשונות במדינה לאסיפה המכוננת. המפלגה האסלאמיסטית "א-נהדה" ניצחה בבחירות עם 41.47% מקולות הבוחרים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת תוניסיה

לתוניסיה כלכלה מגוונת, הכוללת ייצור חומרים, מכרות, תיירות, חקלאות וייצור אנרגיה. מגזר חשוב בתוניסיה הוא ענף התיירות.

בעשור האחרון התגברה ההפרטה ונחלשה השליטה הממשלתית על הכלכלה. ב-1 במרץ בשנת 1998 חתמה תוניסיה על הסכם עם האיחוד האירופי שמסייע לתוניסיה לייצא אל מדינות האיחוד ולייבא מהן.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של רשת מסילות הרכבת היא 2,152 קילומטרים, והיא מקשרת למדינות הקרובות לתוניסיה: לוב ואלג'יריה. אורך הכבישים כ-19,000 קילומטרים. אורך הדרכים הסלולות הוא 12,310 קילומטרים, ואילו אורך הדרכים הלא-סלולות הוא 6,687 קילומטרים.

הנמלים העיקריים בתוניסיה נמצאים בתוניס, ביזרטה, ספקס, גאבס, זרזיס, סוסה, ולה-גולט, והם משמשים לייבוא וייצוא סחורות. שלושת נמלי התעופה העיקריים נמצאים בתוניס, מונסטיר וג'רבה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת תוניסיה
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – גאוגרפיה של תוניסיה, מחוזות תוניסיה

תוניסיה ממוקמת בצפון אפריקה על חוף הים התיכון, בין אלג'יריה ולוב.

השטח כולל הרים בצפון שמזג האוויר בהם קריר, ערבות שמזג האוויר בהן חם ויבש, ובדרום, ליד מדבר סהרה, אזור שמזג האוויר בו שחון למחצה. האקלים בצפון הוא מתון ונעים. בחורף יש גשמים, ובקיץ יבש מאוד. למיקומה של תוניסיה על חוף הים התיכון יש יתרון אסטרטגי מבחינה צבאית, שנוצל במשך השנים על ידי הכובשים הרבים.

הרי האטלס משתרעים בתוניסיה בכיוון דרום-מערב - צפון-מזרח, והם בעצם החלק המבותר ביותר במערכת הרים זו. יש שם שני רכסים עיקריים: הרי קרומירי בצפון, והרי "עמוד השדרה" בדרום. בין שני הרכסים מפריד עמק, בו נמצא נהר מג'רדה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמוגרפיה של תוניסיה

רוב רובם של התוניסאים (98% מהאוכלוסייה), הם מוסלמים. יש אוכלוסייה מועטת (1,000 אנשים בקירוב) של יהודים, בעיקר באי ג'רבה. כמו כן יש כ-1% של נוצרים ממוצא אירופי.

האוכלוסייה מונה כ-10.5 מיליון בני אדם. 27% מתוכם מתחת לגיל 14. קצב גידול האוכלוסייה השנתי הוא 0.99%. תוחלת החיים הממוצעת גבוהה מתוחלת החיים הממוצעת העולמית (71 שנים למול 66, נכון לשנת 2000). שיעור הילודה בתוניסיה הוא 15.52 ילודים על כל 1000 איש, בעוד שיעור התמותה הוא 15.13 מתים על כל 1000 איש (נכון ל־2006). האוכלוסייה היודעת קרוא וכתוב כוללת 74.2% מכלל האוכלוסייה.

השפות בתוניסיה הם ערבית וצרפתית. ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר הוא לאורך החופים, שם האקלים הוא ים תיכוני ונוח יותר למחיה.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות תוניסיה

לפי המסורת, יהודים התיישבו בתוניסיה עוד בימי שלמה המלך. בתקופת האימפריה הרומית היו בתוניסיה קהילות יהודיות רבות שכללו לפחות 15,000 יהודים. ידוע ששבטים מקומיים התגיירו וחלק מהם נלחם נגד כיבוש צפון אפריקה על ידי הערבים. במיוחד התפרסמה ישיבת קירואן אשר שכנה בעיר קירואן, שם פעלו במאות ה-9 וה-10 ישיבות רבות ומפורסמות, וחכמים גדולים ומפורסמים (כגון רבי יעקב בן ניסים, הרב ניסים גאון, רבי חושיאל, רבנו חננאל).

כמו כן ידועה באדיקותה יהדות האי ג'רבה שבתוניסיה ואשר שוהה באי ככל הנראה עוד מימי חורבן בית ראשון וכוללת בעיקר צאצאי כוהנים. יהודי האי נחשבים לידענים גדולים בתחום ההלכות ומהווים לא פעם אסמכתא להגייה העברית הנכונה.[דרוש מקור] קהילת יהודי תוניסיה מורכבת משתי קהילות עיקריות - הקהילה היהודית המקומית, שכונתה אל תוו'אנשא, וקהילת היהודים המהגרים מאירופה, גירוש ספרד ליוורנו ומלטה המכונים אל גראנה. עם החלת הפרוטקטורט הצרפתי בתוניסיה ב-1881, יכולה הייתה הקהילה היהודית לבחור גם באזרחות צרפתית כדי לקבל את הגנת השלטון הזר ואכן רבים מבניה של קהילה זו הם אזרחי צרפת. רבים מבני הקהילה היהודית למדו בבתי ספר צרפתיים, וכך הפכו לחלק מהאליטה הכלכלית והאינטלקטואלית המקומית.

יהודי תוניסיה השתתפו בתהליך הציוני ומנהיגיהם אף השתתפו במספר קונגרסים באירופה. הקשר עם התנועה הציונית הלך והתחזק ככל שחלף הזמן. הקשר הטוב ביותר היה עם מנהיג הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי. באותה העת אף הוקם בתוניסיה סניף של תנועת בית"ר, המושתתת על השקפת עולמו של ז'בוטינסקי. בין מייסדיה ונציביה נמנה גם אפרים לוזון, שכיהן בתפקיד זה עד עלייתו לארץ ישראל.

במשך רוב השנים לא סבלו היהודים מרדיפות בתוניסיה אולם אירעו מספר מקרים של רצח יהודים, ביזה והלשנה. בתחילת מלחמת העולם השנייה היו בתוניסיה כ100.000 יהודים. לאחר הכיבוש הגרמני בתוניסיה, נשלחו חלק מיהודי תוניסיה למחנות השמדה ולמחנות עבודה באירופה. מיד לאחר סילוק הכובש הגרמני מתוניסיה בידי בעלות הברית החלה התעוררות משמעותית של הרעיון הציוני בתוניסיה ועד מהרה החלו בניה בהתגייסות לפעילות למען הקמת המדינה היהודית.

משקיבלה תוניסיה עצמאות ב-1956 החלה התנכלות של השלטון ליהודים. נאסר קיומו של ועד הקהילה היהודי ונאסרה פעילותם של האגודות ומוסדות התרבות והספורט היהודיות. ב-1958 התגברו הרדיפות, בוטלה פעילותו של בית הדין הרבני, הרובע היהודי נהרס בידי השלטונות ובית העלמין היהודי הופקע "לטובת הכלל". בעקבות זאת עזבו את תוניסיה כשמונים אלף יהודים. ב-1967 החריפה מאוד האנטישמיות והיהודים סבלו מפגיעות והתנכלויות משפילות רבות. בעקבות זאת עזבו שארית יהודי תוניסיה‏[5] ונותרו בתוניסיה נכון ל-2011 פחות מ-1,000 יהודים, רובם באי ג'רבה.

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא תוניסיה מתחלק לחיל אוויר, צי ימי, משמר העם (משמר לאומי), כוח צבאי מסייע וכוח צבא רגלי. גיל הגיוס הנהוג בתוניסיה הוא מגיל 20. הכוחות הסדירים של תוניסיה מונים כ-36,000 חיילים.

ההוצאות הכספיות של הצבא התוניסאי הן כ-356 מיליון דולרים בשנה, המהווים כ-1.5% מהתוצר המקומי הגולמי.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוניסיה מושכת אליה מיליוני תיירים בכל שנה. סמוך לתוניס, בירת המדינה, מצויים חורבותיה של העיר הקדומה קרת חדשת ('עיר חדשה', בפניקית, הידועה בשם קרתגו). עיר זו המושבה המרכזית של באימפריה הקרתגית הקדומה, אשר התפשטה לכל חופיו הדרומיים והמערביים של הים התיכון, עד אשר הובסה ונחרבה בידי האימפריה הרומית בשלוש המלחמות הפוניות, במאבק על השליטה באגן הים.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בתוניסיה. נבחרת תוניסיה בכדורגל השתתפה בארבעה טורנירי גמר אליפות העולם: 1978, 1998, 2002 ו-2006. בשנת 2004 הנבחרת זכתה בגביע אפריקה לאומות. גם כדוריד הוא ספורט פופולרי במדינה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוניסיה ידועה בסגנון המוזיקה שלה, ה"מלוף", סגנון מוזיקה ש"יובא" מאנדלוסיה שבדרום ספרד, לאחר הכיבוש הספרדי במאה ה-15. למרות הצורה המודרנית, המלוף דומה לסגנונות אחרים בצפון אפריקה, כגון ה"גרנתה" של האלג'ירים, וה"אלא" של המרוקאים.

יוצרים ומבצעים מפורסמים בתוניסיה במאה ה-20: חביבה מסיכה, אשר מזרחי, אנואר בראהים, התזמורת אל אזיפת, ועוד.

המאה ה-21 הביאה איתה סוג נוסף של מוזיקה, הקרוי - "זמקן" (Zemeken)‏[1]. זמרים פופולריים ומפורסמים בתוניסיה הם: סאלח אל פרזיט (Salah El Farzit), פטמה בואושח' (Fatma Bousseha), אדי חבואובה (Hedi Habbouba), פאוזי בן גמרה (Faouzi Ben Gamra), ובלגקם בואוגנה (Belgacem Bougenna), לשירים מסורתיים ודתיים.

פסטיבלים מודרניים בנושאי מוזיקה כוללים את פסטיבל הטברקה ג'אז, הטסטואור, ופסטיבל השחארה המתרחש בעיירה דואוז שבמרכז תוניסיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ "הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזקח התיכון" אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009. עמוד 195


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
חברות הליגה הערבית

איחוד האמירויות הערביותאיי קומורואלג'יריהבחרייןג'יבוטיהרשות הפלסטיניתירדןכוויתלבנוןלובמאוריטניהמצריםמרוקוסודאןסומליהסוריה (מושעית) • עומאןעיראקערב הסעודיתקטארתוניסיהתימן

ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה
צפון אפריקה

סודאן · מצרים · לוב · תוניסיה · אלג'יריה · מרוקו · סהרה המערבית · מאוריטניה

מדינות קשורות: אתיופיה 1 · אריתריאה 1


הערות: 1נחשבת רק לעתים כחלק מצפון אפריקה. 2 במשמעות המצומצמת משמש המושג "צפון אפריקה" רק את מדינות המגרב.
צפון אפריקה