מהומות הגיוס בניו יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מהומות הגיוס בניו יורק

מהומות הגיוס בניו יורקאנגלית: New York Draft Riots), התרחשו בין ה-13 ל-16 ביולי 1863, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, בעיר ניו יורק. היו אלה המהומות החמורות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.

העילה המיידית להתרחשותן הייתה אישורם בקונגרס האמריקני של חוקי הגיוס של האיחוד (מדינות הצפון אשר לא פרשו מארצות הברית). חוקים אלה הפלו בין המועמדים לגיוס על פי מצבם הכלכלי, ולפיהם ניתן היה לקנות פטור מגיוס תמורת 300$, סכום כסף ניכר באותם ימים. כך בעלי אמצעים שחפצו בפטור מגיוס, יכלו להשיגו. המהומות הפכו בהמשך להתפרעויות על רקע גזעי. ברקע של אותן התפרעויות עמדו הלכי רוח נוספים, כמו התנגדות למלחמה ולמטרותיה, או להתמשכותה על פני שנים, וכן התנגדות למנהיגותה של המפלגה הרפובליקנית בראשות אברהם לינקולן, שעמדה בראש האיחוד.

לצורך דיכוי המתפרעים הופנו לאזורי המהומות גדודי מיליציה וחיילים מתנדבים של צבא האיחוד. אלה נעזרו לצורך הדיכוי באמצעים צבאיים ואף בארטילריה. נוסף לנזק רב ברכוש, מחיר הדמים של המהומות היה מאות הרוגים ואלפי פצועים.

תחילת המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לתחילת המהומות נעשה מאמץ לאזרח מהגרים דוברי אנגלית מאירלנד מתוך חישובים פוליטיים של ציפיות לגבי דפוסי הצבעתם. כשעבר בקונגרס חוק גיוס החובה, גילו אותם מהגרים שלהתאזרחותם ישנה משמעות נוספת מעבר לזכות ההצבעה. כך, כשהחלו פעולות הגיוס בניו יורק, ב-13 ביולי 1863, כמה מאות איש התפרעו, השליכו מרצפות רחוב מבעד לחלונות הבניין ששימש כלשכת גיוס, חדרו לתוכו והעלוהו באש. בין המתפרעים היו פועלים ממוצא אירי שלא ששו למחשבה שיאלצו להתחרות בשוק העבודה עם עבדים משוחררים. מפקד המשטרה, אשר הגיע לסקור את המצב, זוהה אף שהיה ללא מדים, הוכה קשות, ובנוסף הותקף בסכין ונפגע. כוחות המשטרה, שהפעילו אלות, ואף אקדחים, לא הצליחו להשתלט על המהומה בשל יתרונם המספרי הגדול של המתפרעים, אך בכל זאת הצליחו להגביל במידת מה את התפשטותה לחלקים אחרים של העיר.

המשך המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהומות התפשטו מאזור לשכת הגיוס לחלקים סמוכים של ניו יורק. המתפרעים העלו באש מלון אשר סירב לספק אלכוהול, שתי תחנות משטרה ואת ביתו של ראש העיר, יחד עם עוד בתים נוספים. בנוסף, המתפרעים פנו לכיוון מערכת העיתון הרפובליקני ניו יורק טריביון (New York Tribune) ונהדפו ביריות. בהמשך, כוחות הביטחון הדפו מתפרעים שניסו לתקוף בית נשק. אחד התוקפים נהרג. המתפרעים פנו לתקוף, כשעיר לעזאזל, שחורים עליהם יכלו להניח את ידם, אותם ראו כמתחרים על מקומות עבודה, וכן כגורמים לפרוץ המלחמה. כך הותקפו, הוכו, עונו ונירצחו שחורים שנפלו בידי ההמון. בית יתומים, ששימש מקלט למאות ילדים שחורים הותקף אף הוא, אלא שהמשטרה הצליחה לעכב את התוקפים לזמן מה, כך ששוכניו הספיקו להמלט. גשם שירד בלילה שלח רבים מהמתפרעים לבתיהם וכן סייע לכיבוי התבערות, אך אלה התחדשו למחרת, ב-14 ביולי. כיוון שעסקים רבים סגרו שעריהם בשל האלימות, נוספו למתפרעים חלק מעובדיהם של אלה. המתפרעים ניסו לפגוע בבתיהם של מנהיגים רפובליקנים שהתגוררו בעיר ניו יורק. כ-800 חיילים שחנו בקרבה יחסית הובאו לעיר ניו יורק, וכן ניתנה הוראה למיליציה המקומית, שיצאה בטרם פרצו המהומות למשימת סיוע בפנסילבניה, לחזור לעיר.

בנסיון להרגיע את המהומות, טען המושל (מהמפלגה הדמוקרטית) של מדינת ניו יורק, הוריישיו סיימור (Horatio Seymour), שההליך שעל פיו מתבצע הגיוס אינו חוקתי.

השבת הסדר על כנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום המחרת, ה-15 בחודש, הכריזו השלטונות על השעיית הגיוס במתכונתו הנוכחית. ואכן, פרסום הדבר סייע להרגעת חלק מן המתפרעים. בנוסף, המיליציות נקטו באמצעים קשים לצורך דיכוי המתפרעים הנותרים. כוחות פדרליים (של צבא האיחוד), כולל ארטילרייה, וכוחות מיליציה של מדינת ניו יורק המשיכו לזרום לעיר והחלו בהדרגה להתגבר על המתפרעים, ומטרתם הושגה באופן סופי ביום המחרת.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין נתונים מדויקים על תוצאות המהומות. אך נראה שמחיר הדמים שלהן הסתכם במאות הרוגים ואלפי פצועים. נזק רב נגרם לרכוש וכחמישים בתים, למשל, נשרפו עד היסוד. ב-19 באוגוסט, כחודש לאחר תום המהומות חודש הגיוס למרות מחאות של פוליטיקאים דמוקרטים על כך שאינו חוקתי. בזו הפעם עבר המהלך ללא אירועים חריגים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 40°43′N 74°0′W / 40.717°N 74.000°W / 40.717; -74.000