מוחמד אבן אידריס א-שאפעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבו עבדאללה מוחמד אבן אידריס א-שאפעי (ערבית ابو عبد الله محمد بن إدريس الشافعي; 765 - 20 בינואר 820) היה משפטן והוגה דעות ערבי, שדעותיו התגבשו לאחר מותו והובילו להיווצרות האסכולה השאפעית, הקרויה על שמו.

תולדות חייו תועדו לראשונה בשנת 939, אך אלה נחשבות לחסרות אמינות היסטורית ואינן מפורטות. מידע רב אודות חייו ופועלו נכתב בשנת 1066, אך גם הוא עמוס גוזמאות. עם זאת נראה כי בדומה לנביא מוחמד ולעבאסים, השתייך א-שאפעי לשבט קורייש. הוא נולד בעזה או באשקלון בשנת 765‏‏‏[1] ועקר עם משפחתו למכה כאשר היה בן שנתיים. בהיותו בן עשר החל ללמוד פיקה ועסק בכך במשך שלוש שנים. בשנת 785 עקר לאל-מדינה והמשיך בלימודיו, אך שב לאחר מכן למכה. בשנת 799 נאסר והובא לבגדאד באשמת שווא של בגידה. הח'ליף הארון א-רשיד הורה על שחרורו, והוא נותר בבגדאד משך שלוש שנים, ושם פיתח את המד'הב הראשון, שכונה "המד'הב העתיק של האסכולה השאפעית". לאחר מכן שב למכה, ובשנת 814 עקר למצרים. בשנות חייו האחרונות במצרים כתב למעלה ממאה כתבים שהשתמרו, והידוע שבהם הוא ספר ההלכות "כיתאב אל-אום"‏‏‏[2]. דעותיו כי החדית' הוא המקור היחיד לפירוש המסורת היו שנויות במחלוקת בתקופתו, אך דעות אלה הפכו למקובלות בקרב רבים לאחר מותו. הוא מת בשנת 820, ונקבר בפוסטאט שבקהיר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסכולה השאפעית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]