נביא

משה - גדול נביאי ישראל כפסל מאת מיכלאנג'לו, הניצב בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי שברומא

נביא, בתקופות הקדומות, היה אדם המתקשר עם אל כזה או אחר. אל הנביא היו מגיעים אנשים שרצו להתייעץ בקשר ליעודם או עתידם, דברים שבהווה, או קבלת תמיכה ומזור נפשי. לעתים רבות מלכים היו מחזיקים בחצרם, נביא מיוחד שייעץ להם מבחינה אסטרטגית. בעוד שבאומות העולם תפקיד הנביא הצטמצם למסירת העתיד וראיית דברים נסתרים^{[דרוש מקור]}, בישראל הנביא אחז בעמדה מוסרית ושיפוטית, והיה בעל תפקידים נוספים: מתווך בין העם לאלוהים, מחנך רוחני ומוכיח בשער, ובשל כך נביאים לעתים היו בעימות עם העם ומנהיגיו. עם זאת, נראה כי לעתים עשו בנביא שימוש פרקטי כמו חיפוש אחר אבדות. יחסו של הנביא אל העם היה אמביוולנטי, מחד גיסא- הוא אחד מהם, ומאידך- הוא נציג האל בעולם.

נביא ביוון הקדומה

קסנדרה נביאת טרויה

במיתולוגיה היוונית הנבואה ניתנת על ידי האלים או כהניהם (הבולט שבהם הוא האורקל מדלפי, שנחשב לאתרו של אפולו). תמה מרכזית סביב נושא הנבואה ביון הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד. ביוון לנביא לא הייתה צריכה להיות יכולות מוסרית או רוחנית מיוחדת, כמו למשל המיתולוגיה על הנביאה קסנדרה שהייתה עלמה צעירה ונחשקת, שקיבלה את מתנת הנבואה לאחר שהאל אפולו פטרון הנבואה חשק בה. בעוד שבתרבות היהודית הגברים תפסו מקום מרכזי בנבואה, ביוון דווקא הנשים נחשבו למובילות של תחום זה.

נביא ביהדות

נביא (נקרא גם "הרואה", "חוזה") הוא אדם שנבחר על ידי ה' לבצע את המשימות שהאל רוצה בהם. בין הנביא לאל מתקיים קשר מיוחד. משמעות השם "נביא" במובן של "ניב שפתיים" כלומר ה"מדבר" אל העם.

ביהדות משה נחשב לגדול נביאי ישראל,‏ והוא זוכה למקום של כבוד גם בנצרות ובאסלאם. משה חרג ממקומם של נביאים מפני שהיה בנוסף מייסד עם, מכונן חוקה ומנהיג פוליטי. במשך תקופה של מאות שנים מתאר התנ"ך שרשרת של נביאים ובני נביאים, המשתלבים בהנהגת ישראל באופן כזה אחר. ישנם מכתירי מלכים כמו שמואל, ישנם שופטים כמו דבורה. יש שיועצים למלכים כמו חולדה הנביאה. יש המוכיחים בשער כמו אליהו, אלישע ועמוס. ויש החוזים את החורבן כמו ישעיהו וירמיהו.

בתקופת בית שני החלו להעלם הנביאים הקלאסיים. בתלמוד נאמר שאחר חורבן בית שני ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לילדים ושוטים. כלומר, כל מציאות הנבואה במתכונת המוכרת הייתה רק עד בית שני. כאשר הנביאים האחרונים היו חגי, זכריה ומלאכי.

הגמרא במסכת מגילה (דף יד ע"א) קובעת, כי "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה". וכך, רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות אמרו נבואות בעלות משמעות לדורות. בספר שמואל אנו מוצאים ששאול בא לנביא בשביל למצוא אתונות, ומהפסוקים ניכר שדבר זה אף היה לגיטימי באותה תקופה, גם בשל זוטות של חיי היומיום, ולא רק בהקשר לדברים בעלי שמעות מדינית או היסטורית.

התורה נותנת כלים להבחין בין אדם הטוען לנביא, לבין אדם שאינו נביא:
וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את-הדבר, אשר לא-דברו ה'. אשר ידבר הנביא בשם יהוה, ולא יהיה הדבר, ולא יבא הוא הדבר, אשר לא-דברו ה': בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו. (דברים י"ח, כ"א - כ"ב).

לפי תפיסת התלמוד נביא צריך להיות אדם בעל שאר רוח, ויכול להיות נביא רק מי שהוא חכם, גיבור ועשיר. הרמב"ם מזכיר בכתביו מספר פעמים שהוא עתיד לכתוב ספר על הנבואה, אך לבסוף ספר זה נכלל במורה נבוכים.

תפקידי הנביא בישראל

• שליח ה' לעם, המבצע את המשימות שמצווה לו ה'.
• להדריך את העם בדרך הרצויה, ולהחזיר אותם בתשובה.
• להתנבא על העתיד.

נביא באסלאם

ערך מורחב – נביאי האסלאם

ראו גם

נבואה

הקדשה לנבואה נביא הנבואה הקלאסית בישראל הנבואה במסורת ישראל

• נבואה
• הקדשה לנבואה
• הנבואה הקלאסית בישראל
• חכם עדיף מנביא
• רוח הקודש
• נביאי האסלאם
• נבואותיו של נוסטרדמוס

קישורים חיצוניים

• המאמר "נבואה עממית ונבואה קלאסית", מאת אילון אביבי
• נביא, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• חיים מזר, תוחלת החיים של נביא, בבלוג של אלי אשד באתר "רשימות", 8.7.2009