בגדאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בגדאד
بغداد
מראה העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Iraq.svg  עיראק
שטח 1134 קמ"ר
גובה 34 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

5,337,684‏  (נכון ל-2009)
11,206,300‏  (נכון ל-2009)
34,280 נפש לקמ"ר (נכון ל-2009)
קואורדינטות 33°19′00″N 44°25′00″E
אזור זמן UTC +3
מפת רחובות בגדאד

בגדאד (ערבית: بغداد; תעתיק מדויק: בַּעְ'דַּאדּ) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 5,772,000 (נכון ל-2003). היא בנויה על שני עברי נהר החידקל ומספר גשרים מחברים בין שני חלקיה. מקור שמה של העיר הוא בשפה איראנית קדומה, ופירושו "דבר הניתן על ידי האל" או "דבר הנברא על ידי האל". בגדה המערבית של נהר החידקל הוקמה עיר עתיקה בצורת עיגול שנקראה אף בשם קריית השלום וכיום ניתן לזהותה בשכונת "א-סלאם" (השלום) הנמצאת בצדו המערבי של נהר החידקל, הבנויה בצורת מעגל. בצדו המזרחי של נהר החידקל נמצאת עיר עתיקה נוספת שהוקמה על ידי המוסלמים כובשי בבל העתיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגדאד נוסדה על חופו המערבי של החידקל, על ידי הח'ליפה השני של בית עבאס ג'עפר אל-מנצור בשנת 762. האתר שעליו נבנתה העיר נבחר בשל שיקולים צבאיים, כלכליים ואקלימיים:

  1. השטח היה מישורי ושכן ליד נהר החידקל שאדמותיו היו פוריות ומעובדות. הנהר שימש גם כנתיב מסחר שבו יכלו הספינות לשוט מבלי לחשוש מסכנותיו של הים הפתוח.
  2. באזור זה נבנתה רשת תעלות מים לשתייה ולחקלאות.
  3. האקלים היה נוח וממוזג.
  4. דרך ראשית עברה במקום, ושיירות סוחרים נהגו להיפגש שם.
  5. כמו כן, בשל נגישותה הגבוהה, היה ניתן להזרים אליה כוחות צבא במהירות ובכמות בעת חירום.

תנאים אלו הבטיחו אספקה סדירה של סחורות ומים לצבאות ולתושבי העיר.

תהליך בנייתה נמשך כ-4 שנים (עד 766 לסה"נ). על פי העדויות ההיסטוריות, השתתפו בבנייתה כ-100 אלף בעלי מלאכה מרחבי הח'ליפות. לאחר כמה עשרות שנים הפכה לאחת הערים המפוארות והמפורסמות ביותר בעולם הערבי. היא החליפה את דמשק כבירת האימפריה המוסלמית (שנשלטה אז על ידי שושלת הח'ליפות אומיה) ששכנה מצפון אפריקה עד ממלכת פרס. עד מהרה האפילה על קטסיפון בירת האימפריה הפרתית והאימפריה הפרסית-הסאסאנית שהייתה במרחק של כ-30 קילומטר ממנה. עוד בימי שלטונו של הח'ליפה הארון אל-רשיד החלה תקופת הזוהר של בגדאד, ובימיו של הח'ליפה מאמון, יורש כיסאו של הארון אל-רשיד, נודעה בגדאד בכל ארצות ערב כעיר המפוארת ביותר במבניה, כמרכז מסחרי עשיר, וכמקום מגורים לגדולי החכמים והמלומדים הערביים. העיר התפתחה במהירות ומספר תושביה הגיע ל-2 מיליון.‏[1]

העיר העגולה של בגדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון הלאומי של עיראק

במרכזה של בגדאד (שם שנגזר מפרסית; בערבית נקראה העיר "מדינת א-סלאם" או "דאר א-סלאם" (עיר השלום או בית השלום) ניצבה העיר העגולה ("אל מַדַוַרה") שבמרכזה ארמון הח'ליף והמסגד הגדול. לידם נמצאו קסרקטיני המשמר ולשכת האוצר. את המבנים הללו הקיפה חומה עגולה ולצידה נבנו בתי מידות של המקורבים לחצר. את העיר חילקו ארבעה רחובות בתבנית צלב, שחיברו בין ארבעה שערים גדולים, שנקבעו בחומה היקפית כפולה. בצפון-מערב שער סוריה, בצפון-מזרח שער חורסאן, בדרום-מערב שער בצרה ובדרום-מזרח שער כופא. הרובע כולו עמד בצילו של מבצר מגן. סביב העיר העגולה התפתחו שכונות ורבעי מגורים ומסחר.

תוך זמן קצר של התפתחות מואצת התפתחה העיר גם לגדתו המזרחית של הנהר, עליו נמתחו שלושה גשרים. בגדה המזרחית הוקם רובע פאר שנקרא "דאר אלח'ליפה", בו נבנו ארמונות מפוארים ששימשו את משפחת הברמכים ומקורביהם. בדרום מערב העיר נמצא רובע המסחר והתעשייה הזעירה אלכרח' ("הכרך") ובו חיו יהודים רבים שעברו אליו מאזור שפך תעלת עיסא לחידקל, שנקרא "מחלת אלעתיקה".[2]

במהלך ימי הביניים ולאחריהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1258 הגיעו לוחמי האימפריה המונגולית בראשות הולגו חאן לשערי העיר, ואחרי מצור קצר, בגדאד נכנעה ב-10 בפברואר. לאחר נפילת בגדאד, טבחו המונגולים את רוב תושבי העיר, ובראשם הח'ליפה אל-מסתעצם הראשון, וזרעו בה הרס וחורבן. במובן מסוים העיר לא התאוששה לעולם מאותו חורבן ולא חזרה להיות מרכז עולמי.

במאות הבאות החליפה העיר שליטים עד שבשנת 1534 נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית ומאז הלכה ודעכה. תחילת התקופה הייתה מלווה במאבקים עם האימפריה הספווית של איראן, אשר כבשה את בגדאד לתקופה קצרה במאה ה-17.

בעת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגדד, 1930
בגדד, 1932

במהלך מלחמת העולם הראשונה, במרץ 1917, נכבשה בגדאד על ידי הצבא הבריטי ושוחררה מידי השלטון העות'מאני, עד להקמת ממלכת עיראק תחת שלטון הממלכה המאוחדת ב-1920, במסגרת מנדט חבר הלאומים שנמסר לבריטניה. מאוחר יותר הוכרזה עצמאות על ידי עיראק ב-1932 ועצמאות מלאה התקבלה ב-1946. אוכלוסיית העיר גדלה מ-145,000 ב-1900 ל-580,000 ב-1950.

במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 נגרם נזק רב לבגדאד, בפרט לתשתיות התחבורה, החשמל והתברואה שלה. כעשור לאחר מכן, העיר הופצצה בכבדות במרץ ובאפריל 2003 במלחמת עיראק. נזק נוסף נגרם לתושביה מביזה חמורה שהתחוללה בימים שלאחר מכן. עם הדחתו של סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק, העיר נכבשה על ידי כוחות ארצות הברית.

מלבד היותה עיר בירה ומרכז שלטונה של עיראק, משמשת בגדאד כמרכז המסחרי, התרבותי והתעשייתי החשוב ביותר בעיראק.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-12 ישבו בבגדאד כ-40,000 יהודים. אחרי חורבנה של בגדאד בשנת 1258 בידי המונגולים הייתה בה רק קהילה יהודית קטנה אשר הלכה וגדלה לאורך השנים. למרות התוקפנות כלפיהם הצליחו היהודים להשתלב בקהילה הערבית בבגדאד וחלקם הגיעו לעושר רב.

הקהילה היהודית בבגדאד בפרט ובעיראק בכלל, הייתה ממרכזי התורה החשובים ביותר של יהדות המזרח והעדה הספרדית, והיא הוציאה מתוכה גדולי תורה וגדולי פוסקים. בדורות האחרונים ניתן לציין את הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק ניסים, הרב מרדכי אליהו, והרב חיים דוד הלוי (שני האחרונים נולדו בירושלים אך מוצא משפחתם מבגדאד). לפניהם היו מגדולי הדור וגדולי הפוסקים, הרב יוסף חיים מבגדאד (מחבר הבן איש חי, "שו"ת תורה לשמה", "רב פעלים" ועוד) והרב יעקב חיים סופר מבגדאד (מחבר "כף החיים על הטורים או"ח ויו"ד של השו"ע). כמו כן, גדול המקובלים הספרדיים בדורות האחרונים היה הרב יצחק כדורי.

קבר האחים של הנרצחים בפרהוד

היו יהודים שמילאו תפקיד חשוב בכינון המדינה העיראקית, כדוגמת ששון יחזקאל, שהיה שר האוצר הראשון.

בחג השבועות בשנת תש"א, התחולל פוגרום ביהודי בגדאד הידוע בשם "הפרהוד", על רקע דיכוי המרד של רשיד עלי. במהלך הפוגרום נטבחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ- 50,000 בני אדם.[3] הפּרעות והחוק שהגביל את זכויות היהודים בעיראק, שנחקק ב-1945, שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיה, במסגרתו נאלצו יותר מ-80,000 יהודים לעזוב את בגדאד ואת עיראק ורובם עלו לישראל.

ב-2004 נמנו כמה עשרות יהודים בעיר.‏[4]

שכונות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה חלקית של שכונות העיר:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בגדאד בוויקישיתוף


בירות המזרח התיכון

Flag of the United Arab Emirates.svg אבו דאביFlag of Iran.svg טהראןFlag of Bahrain.svg מנאמהFlag of Turkey.svg אנקרהFlag of Jordan.svg עמאןFlag of Israel.svg ירושליםFlag of Kuwait.svg כווית סיטיFlag of Lebanon.svg ביירותFlag of Egypt.svg קהירFlag of Syria.svg דמשקFlag of Oman.svg מאסקטFlag of Iraq.svg בגדאדFlag of Saudi Arabia.svg ריאדFlag of Qatar.svg דוחהFlag of Yemen.svg צנעא

הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים

איבדאןאיסטנבולבגדאדבואנוס איירסבוגוטהבייג'ינגבנגלורבנגקוקג'קרטהדאקהדלהיהונג קונגטהראןטוקיוטורונטויאנגוןכלכותהלאגוסלאהורלונדוןלימהמומבאימוסקבהמנילהמקסיקו סיטיניו יורקסאו פאולוסיאולסינגפורסנטיאגו דה צ'ילהקראצ'יקהירקינשאסהריו דה ז'ניירושאנגחאי

בירות מדינות אסיה

אוזבקיסטן: טשקנטאזרבייג'ן: באקואיחוד האמירויות הערביות: אבו דאביאינדונזיה: ג'קרטה 3איראן: טהראןאפגניסטן: קאבולארמניה: ירוואןבהוטן: טהימפהובחריין: מנאמהבנגלדש: דאקהברוניי: בנדר סרי בגוואןגאורגיה: טביליסי 1הודו: ניו דלהיהמלדיביים: מאלההפיליפינים: מנילההרפובליקה הסינית: טאיפיי2הרפובליקה העממית של סין: בייג'ינגוייטנאם: האנויטג'יקיסטן: דושנבהטורקיה: אנקרה 1טורקמניסטן: אשגאבטיפן: טוקיוירדן: עמאןישראל: ירושליםכווית: כווית סיטילאוס: ויינטיאןלבנון: ביירותמונגוליה: אולן בטורמזרח טימור: דילי 3מיאנמר: נייפידאומלזיה: קואלה לומפורנפאל: קטמנדוסוריה: דמשקסינגפור: סינגפורסרי לנקה: קולומבועומאן: מאסקטעיראק: בגדאדערב הסעודית: ריאדפקיסטן: איסלמבאדקוריאה הדרומית: סיאולקוריאה הצפונית: פיונגיאנגקזחסטן: אסטנה 1קטאר: דוחהקירגיזסטן: בישקקקמבודיה: פנום פןרוסיה: מוסקבה 1תאילנד: בנגקוקתימן: צנעא


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ International dictionary of historic places, כרך 4: Middle East and Africa ע' 116.
  2. ^ פילו מרדכי אברהם, מסעות יצחק היהודי ואבו אלעבאס הפיל, ירושלים 1997, עמ' 123 - 125
  3. ^ מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה
  4. ^ חגית רוטנברג, ‏השנה בן חורין, באתר בשבע - ערוץ 7