בגדאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בגדאד بغداد
מדינה / טריטוריה	עיראק
שטח	1134 קמ"ר
גובה	34 מטרים
אוכלוסייה ‑ בעיר ‑ במטרופולין ‑ צפיפות	5,337,684‏ (נכון ל-2009) 11,206,300‏ (נכון ל-2009) 34,280 נפש לקמ"ר (נכון ל-2009)
קואורדינטות	33°19′00″N 44°25′00″E
אזור זמן	UTC +3
(הצגת בגדאד במפת עיראק מוגדלת) בגדאד (הצגת בגדאד במפת עיראק רגילה) בגדאד

מפת העיר העגולה של בגדאד

קבר האחים של הנרצחים בפרהוד

קסר אל ח'ליפה, או הארמון העבאסי בסמארא, אחד הארמונות האיסלאמים המפורסמים ביותר בעולם

בגדד, 1930

בגדד, 1932

שדה התעופה הבינלאומי בבגדד, 2003

בגדאד (ערבית: بغداد; תעתיק מדויק: בַּעְ'דָאד) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 5,772,000 (נכון ל-2003). היא בנויה על שני עברי נהר החידקל ומספר גשרים מחברים בין שני חלקיה. מקור שמה של העיר הוא בשפה איראנית קדומה, ופירושו "דבר הניתן על ידי האל" או "דבר הנברא על ידי האל". בגדה המערבית של נהר החידקל הוקמה עיר עתיקה בצורת עיגול שנקראה אף בשם קרית השלום וכיום ניתן לזהותה בשכונת "א-סאלם" (השלום) הנמצאת בצדו המערבי של נהר החידקל, הבנויה בצורת מעגל. בצדו המזרחי של נהר החידקל נמצאת עיר עתיקה נוספת שהוקמה על ידי המוסלמים כובשי בבל העתיקה.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] ייסוד העיר

בגדאד נוסדה על חופו המערבי של החידקל, על ידי הח'ליפה השני של בית עבאס ג'עפר אל-מנצור בשנת 762. האתר שעליו נבנתה העיר נבחר בשל שיקולים צבאיים, כלכליים ואקלימיים:

השטח היה מישורי ושכן ליד נהר החידקל שאדמותיו היו פוריות ומעובדות. הנהר שימש גם כנתיב מסחר שבו יכלו הספינות לשוט מבלי לחשוש מסכנותיו של הים הפתוח.
באזור זה נבנתה רשת תעלות מים לשתייה ולחקלאות.
האקלים היה נוח וממוזג.
דרך ראשית עברה במקום, ושיירות סוחרים נהגו להיפגש שם.
כמו כן, בשל נגישותה הגבוהה, היה ניתן להזרים אליה כוחות צבא במהירות ובכמות בעת חירום.

תנאים אילו הבטיחו אספקה סדירה של סחורות ומים לצבאות ולתושבי העיר.

תהליך בנייתה נמשך כ-4 שנים (עד 766 לסה"נ). על פי העדויות ההיסטוריות, השתתפו בבנייתה כ-100 אלף בעלי מלאכה מרחבי הח'ליפות. לאחר כמה עשרות שנים הפכה לאחת הערים המפוארות והמפורסמות ביותר בעולם הערבי. היא החליפה את דמשק כבירת האימפריה המוסלמית (שנשלטה אז על ידי שושלת הח'ליפות אומיה) ששכנה מצפון אפריקה עד ממלכת פרס. עד מהרה האפילה על קטסיפון בירת האימפריה הפרתית והאימפריה הפרסית-הסאסאנית שהייתה במרחק של כ-30 קילומטר ממנה. עוד בימי שלטונו של הח'ליפה הארון אל-רשיד החלה תקופת הזוהר של בגדאד, ובימיו של הח'ליפה מאמון, יורש כיסאו של הארון אל-רשיד, נודעה בגדאד בכל ארצות ערב כעיר המפוארת ביותר במבניה, כמרכז מסחרי עשיר, וכמקום מגורים לגדולי החכמים והמלומדים הערביים.

[עריכה] העיר העגולה

במרכזה של בגדאד (שם שנגזר מפרסית. בערבית נקראה העיר "מדינת א-סלאם" או "דאר א-סלאם" (עיר השלום או בית השלום)) ניצבה העיר העגולה ("אל מַדַוַרה") שבמרכזה ארמון הח'ליף והמסגד הגדול. לידם נמצאו קסרקטיני המשמר ולשכת האוצר. את המבנים הללו הקיפה חומה עגולה ולצידה נבנו בתי מידות של המקורבים לחצר. את העיר חילקו ארבעה רחובות בתבנית צלב, שחיברו בין ארבעה שערים גדולים, שנקבעו בחומה היקפית כפולה. בצפון-מערב שער סוריה, בצפון-מזרח שער חורסאן, בדרום-מערב שער בצרה ובדרום-מזרח שער כופא. הרובע כולו עמד בצילו של מבצר מגן. סביב העיר העגולה התפתחו שכונות ורבעי מגורים ומסחר.

תוך זמן קצר של התפתחות מואצת התפתחה העיר גם לגדתו המזרחית של הנהר, עליו נמתחו שלושה גשרים. בגדה המזרחית הוקם רובע פאר שנקרא "דאר אלח'ליפה", בו נבנו ארמונות מפוארים ששימשו את משפחת הברמכים ומקורביהם. בדרום מערב העיר נמצא רובע המסחר והתעשייה הזעירה אלכרח' ("הכרך") ובו חיו יהודים רבים שעברו אליו מאזור שפך תעלת עיסא לחידקל, שנקרא "מחלת אלעתיקה"^[1].

[עריכה] במהלך ימי הביניים ולאחריהם

בתחילת 1258 הגיעו לוחמי האימפריה המונגולית בראשות הולגו חאן לשערי העיר, ואחרי מצור קצר, בגדאד נכנעה ב-10 בפברואר. לאחר נפילת בגדאד, טבחו המונגולים את רוב תושבי העיר, ובראשם הח'ליפה אל-מסתעצם הראשון, וזרעו בה הרס וחורבן. במובן מסוים העיר לא התאוששה לעולם מאותו חורבן ולא חזרה להיות מרכז עולמי.

במאות הבאות החליפה העיר שליטים עד שבשנת 1534 נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית ומאז הלכה ודעכה. תחילת התקופה הייתה מלווה במאבקים עם האימפריה הספווית של אירן, אשר כבשה את בגדאד לתקופה קצרה במאה ה-17.

[עריכה] בעת המודרנית

במהלך מלחמת העולם הראשונה, במרץ 1917, נכבשה בגדאד על ידי הצבא הבריטי ושוחררה מידי השלטון העות'מאני, עד להקמת ממלכת עיראק תחת שלטון הממלכה המאוחדת ב-1920, במסגרת מנדט חבר הלאומים שנמסר לבריטניה. מאוחר יותר הוכרזה עצמאות ע"י עיראק ב-1932 ועצמאות מלאה התקבלה ב-1946. אוכלוסיית העיר גדלה מ-145,000 ב-1900 ל-580,000 ב-1950.

במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 נגרם נזק רב לבגדאד, בפרט לתשתיות התחבורה, החשמל והתברואה שלה. כעשור לאחר מכן, העיר הופצצה בכבדות במרץ ובאפריל 2003 במלחמת עיראק. נזק נוסף נגרם לתושביה מביזה חמורה שהתחוללה בימים שלאחר מכן. עם הדחתו של סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק, העיר נכבשה על ידי כוחות ארצות הברית.

מלבד היותה עיר בירה ומרכז שלטונה של עיראק, משמשת בגדאד כמרכז המסחרי, התרבותי והתעשייתי החשוב ביותר בעיראק.

[עריכה] יהודים

במאה ה-12 ישבו בבגדאד כ-40,000 יהודים. אחרי חורבנה של בגדאד בשנת 1258 בידי המונגולים הייתה בה רק קהילה יהודית קטנה אשר הלכה וגדלה לאורך השנים. למרות התוקפנות כלפיהם הצליחו היהודים להשתלב בקהילה הערבית בבגדאד וחלקם הגיעו לעושר רב.

הקהילה היהודית בבגדאד בפרט ובעיראק בכלל, הייתה ממרכזי התורה החשובים ביותר של יהדות המזרח והעדה הספרדית, והיא הוציאה מתוכה גדולי תורה וגדולי פוסקים. בדורות האחרונים ניתן לציין את הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק ניסים, הרב מרדכי אליהו, והרב חיים דוד הלוי (שני האחרונים נולדו בירושלים אך מוצא משפחתם מבגדאד). לפניהם היו מגדולי הדור וגדולי הפוסקים, הרב יוסף חיים מבגדאד (מחבר הבן איש חי, "שו"ת תורה לשמה", "רב פעלים" ועוד) והרב יעקב חיים סופר מבגדאד (מחבר "כף החיים על הטורים או"ח ויו"ד של השו"ע). כמו כן, גדול המקובלים הספרדיים בדורות האחרונים היה הרב יצחק כדורי.

היו יהודים שמילאו תפקיד חשוב בכינון המדינה העיראקית, כדוגמת ששון יחזקאל, שהיה שר האוצר הראשון.

בחג השבועות בשנת תש"א, התחולל פוגרום ביהודי בגדאד הידוע בשם "הפרהוד", על רקע דיכוי המרד של רשיד עלי. במהלך הפוגרום נטבחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ- 50,000 בני אדם^[2]. הפּרעות והחוק שהגביל את זכויות היהודים בעיראק, שנחקק ב-1954, שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיה, במסגרתו נאלצו יותר מ-80,000 יהודים לעזוב את בגדאד ואת עיראק ורובם עלו לישראל.