מחלת מנייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחלת מנייר (Ménière) היא הפרעה במערכת שיווי המשקל הנגרמת ממחלת האוזן הפנימית. היא תוארה לראשונה על ידי הרופא הצרפתי ד"ר פרוספר מנייר בשנת 1861.

החולים סובלים מהתקפים של סחרחורת סיבובית (ורטיגו), חוסר שווי משקל, ליקוי שמיעה מתקדם, טיניטוס, ותחושת לחץ באוזניים. הסחרחורת בלתי צפויה וההתקפים יכולים להיות קלים או חמורים, עשויים להמשך שעות עד ימים, ולעתים להעלם אפילו למשך שנים. בזמן הסחרחורת החולה עשוי לחוש בחילה, להקיא ולהזיע, ולעתים אף ליפול בשל ההפרעה בשווי המשקל. ההפרעה בשיווי המשקל עלולה לגרום גם לחוסר יציבות ולהפרעה בהליכה, עקב אירוע מוחי המתלווה לפגיעה בשמיעה. ליקוי השמיעה לרוב בתדרים הנמוכים, בתחילת המחלה אופייני שהליקוי נעלם לאחר ההתקף, כלומר ליקוי שמיעה זמני, אולם במשך השנים השמיעה נפגעת באופן קבוע. לעתים סובלים החולים גם מהיפראקוזיס ותחושה של עוות הצלילים. רבים מהחולים סובלים מדיכאון תגובתי למחלה. מחלת המנייר יכולה לנבוע גם מההיבט הנוירולוגי, המתבטא בפגיעה בעצב השמיעה במוח, מלבד הפגיעה באוזניים. ואם זה לא מספיק - היא עלולה לגרום לחוסר יציבות, חולשה או שיתוק ברגליים ולשיבושים בהליכה. ואפילו לנפילות עקב חוסר יציבות וליקוי בשיווי המשקל, וכמובן, לשיבוש החיים בשיגרת היומיום - גם הפגיעה בהליכה וגם הפגיעה בשמיעה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם למחלה אינו ידוע, אך משערים שמדובר בעודף נוזלים במערכת שווי המשקל, באזור הנקרא שק אנדולימפתי (Endolymphatic sac). מאחר שהמחלה מאובחנת על דרך השלילה, כלומר שוללים מחלות אפשריות אחרות שיכולות לגרום לתופעות דומות, הרי שהאבחון נעשה על פי מהלך המחלה, בדיקת רופא אף אוזן וגרון (אא"ג), בדיקות שמיעה, בדיקות כלליות ובדיקות דם, והדמיה של המוח. כמו כן מתבצע רישום ניד העין ENG, ומבחן קלורי המדגים הפרעות בשיווי המשקל, וגם פוסטורוגרפיה (בדיקת יציבות ממוחשבת), וגם בדיקת כיסא מסתובב. חסר ויטמינים, הפרעה בתפקוד בלוטת המגן, אלכוהול, קפאין ותרופות שונות יכולים לגרום לתופעות דומות של סחרחורת, ולכן חשוב גם לבצע את הברור הרפואי הכללי הכולל בדיקות דם, וגם להימנע מאלכוהול, קפאין, עישון ואורח חיים שעשוי לגרום להתקף או להחמירו. לרוב המחלה חד צדדית אך חולים לא מעטים עשויים להיפגע בשתי האוזניים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיפול תומך: הטיפול מכוון לתסמינים של המחלה: טיפול תרופתי בסחרחורות בהקאות ובבחילות, פיזיותרפיה של מערכת שווי המשקל, טיפול בטיניטוס ובהיפראקוזיס, התאמת מכשירי שמיעה וגם לסובלים מחוסר יציבות וקשיי הליכה - ניתן להיעזר בהליכון, רולטור או מקל הליכה בעל ארבע רגליים ובמקרים קשים יותר - ניתן להיעזר בכיסא גלגלים, וטיפול פסיכולוגי תומך לפי הצורך. מאחר שמניחים שעודף נוזלים במערכת שווי המשקל גורם להתקפים, על החולים להקפיד על דיאטה דלת מלח, ולעתים הם מקבלים גם תרופות המפחיתות את כמות הנוזלים בגוף (diuretics). בנוסף עליהם להימנע כאמור מכל אותם חומרים שעשויים לגרום להתקף, כמו קפאין, אלכוהול ועישון. חולים רבים סובלים גם מאלרגיה, וחשוב לטפל באלרגיות במקביל, ואם ניתן על ידי חיסונים.
  • טיפול תרופתי: תרופות נוגדות בחילות והקאות, מפחיתות נוזלים (דיורטיקה), סטרואידים ונוגדי אלרגיה (antihistamines).
  • טיפול פולשני או ניתוחי:
    • הזרקת תרופות אוטוטוקסיות הפוגעות במנגנון שווי המשקל באוזן הפגועה, כך שהגוף ישאר עם מערכת שווי משקל אחת תקינה, ויסתגל למצב החדש.
    • החדרת צינורית אוורור והפעלת לחץ פולסטילי על האוזן
    • ניקוז השק האנדולימפתי
    • חיתוך סלקטיבי של עצב שווי המשקל בצד החולה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.