אלרגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אלרגיהעברית: רַגֶּשֶׁת) היא תגובה חיסונית לא צפויה ולא רצויה של הגוף לחומרים, שבדרך כלל אינם מעוררי מחלות. בשעה שתגובה חיסונית כנגד פתוגנים (גורמים מעוררי מחלות) נחשבת לדבר חיובי, שבזכותו אנו נשארים בריאים רוב הזמן, הרי שאלרגיה היא "תקלה" במערכת החיסון, ומהווה תופעה שלילית. כ-12%-25% מאוכלוסיית העולם סובלים מאלרגיה כזו או אחרת. לנטייה לאלרגיה קיים מרכיב תורשתי מובהק.

מלבד אלרגיה, קיימות תופעות אחרות של רגישות או אי סבילות, כמו למשל רגישות לפול עקב חסר באנזים G6PD (הנפוצה בעיקר בקרב יוצאי כורדיסטן וצפון עיראק) או אי סבילות לסוכר החלב. תופעות אלו אינן קשורות במערכת החיסון ולכן אינן אלרגיות.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הסיבות לתופעת האלרגיה היא רגישות יתר של מערכת החיסון כלפי חומרים מסוימים הנימצאים בסביבתנו (אלרגנים). רגישות יתר זו עשויה לגרום לתסמינים שונים בהתאם לסוג האלרגיה, חומרתה ודרך החשיפה לגורם האלרגיה. החומרים עלולים להוביל לתגובות אלרגיות שונות מאדם לאדם.

אלרגנים נפוצים:

תהליך התפתחות האלרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מספר סוגי אלרגיה, הנפוצה בהם היא האלרגיה המיידית הקשורה בנוגדני האלרגיה מסוג IgE. כאשר האדם נחשף לראשונה לאלרגן, התוצאה היא יצירת נוגדנים מסוג IgE המופיעים בדם. נוגדנים אלו נצמדים לדופן תאי פיטום (mast cells) הנמצאים בכל הרקמות בגוף, בעיקר ברקמות החשופות לסביבה (דרכי נשימה, מערכת העיכול ועור). כאשר האדם נחשף בפעם השנייה לאותו אלרגן, הדבר גורם לקישור של שני נוגדנים מסוג IgE על פני תאי הפיטום ולהפעלת מערכת תאית הגורמת להפרשה של חומרים המעוררים תגובה אלרגית ודלקתית שבראשן הוא החומר הקרוי היסטמינים. ההיסטמין גורם לתגובות האלרגיות כגון פריחה, גרד, אודם, נפיחות ונזלת.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה לאלרגן יכולה לגרום לתופעות במערכות ואברי גוף שונים:

אבחון האלרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה עורית

אבחנת האלרגיה לא תמיד ברורה ולעתים דרושה רמת חשד גבוהה מצד הרופא כדי להבין שמחלתו של החולה נגרמת למעשה מגורם אלרגני כלשהו. כאשר עולה החשד לאלרגיה, יופנה החולה לבדיקת אלרגיה. הבדיקות מתחלקות לשלושה סוגים: בדיקות עוריות, בדיקות שאיפה ובדיקות דם (בדיקת RAST).

בדיקות עוריות - קיימות 3 שיטות:

  1. אלרגולוג (רופא מומחה לאלרגיות) יטפטף טיפות קטנות של תמציות מצמחים, בעלי חיים או גורמים סביבתיים אחרים הידועים כאלרגנים נפוצים (זו לצד זו בסדר ידוע), אחר כך ישרוט בעדינות את העור שמתחת לכל טיפה עם מחט כדי להחדיר את החומר אל העור עצמו. לאחר כ-15 דקות, יבדוק אם נוצרה תגובה דלקתית (נפיחות ואדמומיות) ואם כן, בדיוק באיזה אלרגן (איזו טיפה) השתמש כדי ליצור את הגירוי.
  2. הזרקה תת-עורית של אלרגנים ובדיקת התגובה אליהם.
  3. מדבקות המוצמדות לעור החולה למשך יום או יומיים ובדיקת התגובה אליהן.

אם נוצרת תגובה דלקתית, פירושו שהאדם רגיש (אלרגי) לאלרגן שהוזרק, הוחדר בשריטה או הוצמד לעור.

בדיקות דם - בודקים את הימצאותם של נוגדנים גורמי אלרגיה (מטיפוס IgE) בדם ולאיזה חומרים הם נקשרים. במידה שנמצא נוגדן מטיפוס IgE שנקשר לחומר ידוע, יצביע הדבר על האפשרות שהנבדק אלרגי לחומר זה.

בדיקות שאיפה - מתאימות לאלרגיות לאבקת פרחים, אבק או עובש.

האבחון הסופי הוא שילוב של האינפורמציה הרפואית בתוצאות הבדיקות.

טיפול וריפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול מתחיל קודם כל בזיהוי הגורם והימנעות ממנו. כאשר ההימנעות קשה לביצוע, עוברים לטיפול תרופתי. בין הטיפולים לאלרגיות ניתן למצוא תרופות אנטי-היסטמיניות המנטרלות את פעילות ההיסטמין, סטרואידים המעכבים את הדלקת הנגרמת עקב האלרגיה, נוגדי גודש, נוגדי לויקוטריאנים‏[1] ואמצעים רפואיים רבים אחרים. בחירת הטיפול המתאים נעשית על פי סוג האלרגיה, חומרתה ותדירותה.

אחת השיטות היעילות לריפוי של ממש מהאלרגיה ולא רק טיפול בתסמינים, הוא חיסון. בשיטה זו (המכונה אימונותרפיה) מקבל החולה, במינונים הולכים ועולים, תמציות מגורם האלרגיה, באופן כזה שבסופו של דבר הוא מתחסן מפני השפעותיו המזיקות. התהליך הוא איטי וקיים בו סיכון לתגובה אלרגית קשה במהלכו ולכן מבוצע רק על ידי רופאים מומחים לאלרגיה.

טיפול חירום בהתקף אלרגיה קשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנשים שסובלים מאלרגיה קשה מומלץ מאוד לשאת איתם מזרק אפיפן, שעשוי להציל את חייהם במקרה של התקף פתאומי.‏[2][3]

הטיפול באלרגיה ברפואה אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפואה אלטרנטיבית מקובל לטפל במקרי אלרגיה על ידי נטורופתיה, צמחי מרפא, הומיאופתיה, רפואה סינית מסורתית[4] וקינסיולוגיה. מאמר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי "מאיו קליניק" (Mayo Clinic)‏‏[5], בדק מאות מקרי אלרגיה, כולל אסטמה וזיהומים בדרכי הנשימה, שטופלו על ידי מרפאים אלטרנטיביים שונים. ברוב המקרים הטיפולים האלטרנטיביים לא היו יעילים ולא ניכר שינוי לעומת טיפול בפלסבו. בפרט נבדקו טיפולים הומיאופתיים במקרי אלרגיה אצל ילדים ומתבגרים; מחברי המאמר הגיעו למסקנה שהגישה האלטרנטיבית לא מספקת פתרון מוכח לבעיות אלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לויקוטריאן הינו אחד מקבוצת החומרים הגורמים סימפטומים של אסתמה וקדחת השחת. לויקוטריאנים משתחררים על ידי תאי פיטום במהלך התקף ואחראים להתכווצות הסימפונות. לויקוטריאנים מיוצרים ברקמות שונות מחומצה ארכידונית.
  2. ^ מירי בן-דוד ליוי, אלרגיה: מהן הסכנות ואיך תשמרו על הילדים?, באתר ynet‏, 29.6.2009
  3. ^ ד"ר איתי גל, כשאגוזים הורגים: מה קורה כשהאלרגיה תוקפת, באתר ynet‏, 21.7.2011
  4. ^ טיפולים משלימים לילדים, ד"ר גלעד כהן, אתר קופת חולים מאוחדת
  5. ^ Altunç U, Pittler MH, Ernst E (2007). "Homeopathy for childhood and adolescence ailments: systematic review of randomized clinical trials". Mayo Clin. Proc. 82 (1): 69–75. PMID 17285788. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.