לקות שמיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חרש" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חרש (פירושונים).
לקות שמיעה
שם בלועזית
ICD-10
(אנגלית)
H90-H91
ICD-9
(אנגלית)
389
DiseasesDB
(אנגלית)
19942
MeSH
(אנגלית)
D034381

לקות שמיעה היא לקות המתבטאת באובדן חלקי או מלא של יכולת השמיעה. חירשות תיתכן מלידה, או בשלבים מאוחרים יותר בחיי האדם, לדוגמה, כתוצאה ממחלה או מתאונה. ללקות שמיעה דרגות רבות, מליקוי שמיעה מזערי, כלומר ירידה של 25-16 דציבל מסף השמיעה, קל (ירידה של 40-26 דציבל), בינוני (ירידה של 55-41 דציבל), בינוני חמור (ירידה של 70-56 דציבל), חמור (ירידה של 90-71 דציבל) ועמוק - ירידה של מעל 90 דציבל מסף השמיעה. לרוב מתייחסים במושג חירש לאנשים הסובלים מליקוי חמור או עמוק. בנוסף, לקות שמיעה עלולה להיות כתוצאה מפגיעה באחד ממרכיבי מערכת השמע. שמיעה נחשבת לעיקרית ביכולת תקשורת, לכן ללקות במערכת השמע השפעה ניכרת בכל תחומי השפה, בתחום הקוגניטיבי ובתחום החברתי

מנגנון השמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה האוזן

האוזן מתחלקת לשלושה חלקים: חיצונית, תיכונה, ופנימית. האוזן החיצונית קולטת גלי לחץ אקוסטי המתורגמים לתנודות מכניות באוזן התיכונה, ומשם עוברים לאוזן הפנימית - מעין מכל המכונה "השבלול" ומלא בנוזל. הנוזל נע בהתאם לתנודות וגורם לתזוזת ממברנה (הממברנה הבזילרית). תנודות אלה מעבירות אינפורמציה לגבי תדירות האות, עוצמת האות ומשך האות. לממברנות צמודים תאי השערה, וכשמועבר הגל בנוזל, משתנה המטען החשמלי של התאים ומועבר גירוי עצבי. גירוי זה גורם לשינוי במערכת העצבים המרכזית, ולהעברת מידע אקוסטי למוח.

מיקום הפגיעה במערכת השמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעה באחד מחלקי מערכת השמע תגרום לליקוי שמיעה. אם הפגיעה היא באוזן החיצונית או התיכונה - ייווצר ליקוי שמיעה הולכתי, כלומר עצב השמיעה יישאר תקין, אולם מערכת ההגברה של האוזן החיצונית והתיכונה לא תתפקד כראוי, ומכאן ליקוי השמיעה. אם הפגיעה היא באוזן הפנימית ייווצר ליקוי שמיעה סנסורי-נוירלי. פגיעה הן במנגנון ההולכתי והן באוזן הפנימית תיקרא ליקוי מעורב.

בליקוי הולכתי מכשיר שמיעה יכול להביא לתיקון מלא או כמעט מלא של הקלט. לעומת זאת, בליקוי סנסורי-נוירלי מכשיר שמיעה ייתן, על פי רוב, פיצוי חלקי לאובדן השמיעה. האדם בעל הלקות ימשיך שלא לשמוע חלק מהצלילים (למשל, צליל האות ש'), והגברת הצלילים האחרים תעזור לו בהשלמת הצלילים החסרים על פי הקשרם. כאשר אדם עם אובדן שמיעה מסוג זה מתגבר על ההפרעה בניהול שיחות הכרחיות עם אנשים, הוא עדיין עשוי לאבד את ההנאה מניהול שיחות חולין, מהאזנה לרדיו או מצפייה בטלוויזיה מה שמהווה פגיעה באיכות חייו של האדם הסובל מן הליקוי.

ההתערבות הניתוחית הקיימת ויחס מחיר-תועלת (מחיר בכסף, במאמץ, בסיכון בריאות, בוויתור על נוחיות, וכיוצא באלה) - שונה בין לקויות השמיעה השונות. התערבות כזו תהיה פשוטה ביותר במקרים של פגיעה באוזן החיצונית.

אבחון הלקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ניתן לאבחן לקות שמיעה כבר מלידת התינוק על ידי בדיקת הפלט האקוסטי. בדיקה זו היא בדיקה בעלת רגישות גבוהה שמטרתה זיהוי נזק באוזן הפנימית. הבדיקה מספקת הערכה על תפקוד השבלול. היא אינה בודקת את איכות השמיעה של הנבדק, אלא את תקינות האוזן הפנימית. קיימת חשיבות רבה לאבחון לקות שמיעה ולהתוויה של תוכניות טיפול מתאימות כבר מרגע הלידה של התינוק.

בכל חשש לירידה בשמיעה יש לפנות ראשית לרופא אף אוזן גרון או לרופא משפחה כדי לקבל הערכה קלינית ואבחנה. בעת ההערכה, יש לבדוק את הרקע המשפחתי, לערוך בדיקה רפואית ולבצע בדיקת שמיעה כולל אודיומטריה וטיפונומטריה. בבדיקות אלו מנסים לאמוד ולכמת את שמיעתו של האדם, באמצעות שני מדדים: עוצמת הצליל (דציבלים) ויחידות בהם מודדים תדירות צלילים (הרץ). בנוסף לבדיקות רוטיניות אלה ישנן בדיקות שמטרתן חיפוש מוטציות בגנים מסוימים. כמו כן, לעתים לשם האבחון יש צורך בבדיקת CT מכוונת לעצמות השמע, ובבדיקת MRI של המוח.

הסיבות ללקות בשמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים ללקות יכולים להיות פשוטים, כגון פקק שעווה החוסם את תעלת השמע, דלקות הגורמות להיצרות התעלה, או מחלות אוזן תיכונה כמו דלקות כגון: כולסטאתומה, נוזלים באוזן התיכונה (תופעה שכיחה אצל ילדים), נקבים בעור התוף, מומים מולדים ואף גוף זר. ליקוי שמיעה עצבי נגרם מפגיעה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה ובמסלולו במוח. הסיבות רבות ומגוונות, החל מחירשות מולדת, חירשות מחמת הגיל, סרטן (אקוסטיק נורינומה), ועד פגיעות רעש, כגון פיצוצים, עבודה בתנאי רעש יתר ושמיעת מוזיקה בעוצמות גבוהות מדי באופן קבוע. עם הגיל חלה ירידת שמיעה, ומעל גיל 60 ליקוי שמיעה קיים אצל שליש מהאנשים ואף יותר.

ישנם פגיעות פיזיות שיכולות לגרום גם הן ללקות שמיעה ובניהם: חבלת רעש, מומים מולדים, חומרים מזיקים אנטיביוטיים ותרופות אחרות ועוד, עלולים לגרום לפגיעה בתאי השערה של האוזן הפנימית. אם תאי השערה נפגעים, אין אפשרות למערכת השמיעה להפוך גלי לחץ אקוסטי (צליל) לדחף עצבי, וכך נגרם פגם בשמיעה. למעשה, הצליל לעולם אינו מגיע מהאוזן החיצונית למוח בשל "חוליה חסרה" - תא השערה הפגום. תאי שערה פגומים יכולים, לאחר מכן, להוביל להידרדרות עצבי השמיעה הסמוכים להם, וכאשר מספר גדול של תאי שערה או עצבי שמיעה על פני השבלול נפגעים, מאובחן האדם כסובל מחירשות.

שיקום השמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום קיימים עזרים שונים המאפשרים לשקם את השמיעה כגון מגברים (מכשירי שמיעה) המורכבים על האוזן. מכשירי שמיעה יכולים להתאים לכל דרגות ליקוי השמיעה, מליקוי קל ועד חירשות עמוקה. למקרים קשים של ליקוי שמיעה עמוק מולד או נרכש, קיים פתרון שיקומי-כירורגי מזה 40 שנה, בשם שתל שבלולי, או שתל קוכליארי. כאשר שתל זה מושתל לילד עם לקות שמיעה עמוקה בגיל צעיר. כיום ניתן להשתיל שתל זה החל מגיל שנה כמו כן דרושה אבחנת הרופא ומסדר בדיקות. בליווי שיקום שפתי-שמיעתי אינטנסיבי וממושך, הוא יכול לאפשר התפתחות שפה תקינה. בשנים האחרונות מצאו הרופאים כי הזרקת סטרואידים ישירות לאוזן התיכונה (במקום נטילת כדורים) מביאה לשיפור משמעותי. טיפול זה נמצא יעיל רק במקרים של ירידה פתאומית בשמיעה. כאשר האדם סובל מלקות שמיעה שאינה מולדת אלא מדלקות חוזרות יומלץ על ניתוח כפתורים לשם תיקון בעיה חוזרת ונשנית של חוסר אוורור האוזן התיכונה כתוצאה מתעלת אוסטכיוס חסומה ולא מתפקדת. ניתוח זה ישולב במקרה הצורך עם ניתוח להסרת שקדים מוגדלים, במידה והם מקור ההשפעה לדלקות באוזניים. בעיות שמיעה אשר נובעות ממקור פיזיולוגי כמו זיהומים ומחלות למיניהם יטופלו באמצעות תרופות, לרבות אנטיביוטיקה. ניתן לתת פניצילין, ומי שאלרגי לפניצילין יקבל טיפול באריתרומיצין, קלאסיד, או אזניל. כמו כן, ניתן גם לתת טיפות אנטיביוטיות.

נגישות תקשורת עם בעלי לקות שמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר דרכים עיקריות להנגיש את התקשורת עם אנשים בעלי לקות שמיעה.

  1. שימוש בשפות סימנים. בשפות אלה מועברים מסרים באמצעות שימוש בידיים ובחלקי גוף שונים ואלו מאפשרים לאדם שסובל מן הלקות לנסות ולשפר את התקשורת היומיומית שלו עם סביבתו. המתנגדים לשימוש בשפות אלו, כגון אלכסנדר גרהם בל טוענים כי שפות אלה מבוססות על "גישה מנואליסטית" אשר, כביכול, מעודדת חיי קהילה ותרבות של בעלי הלקות, בינם לבין עצמם.
  2. אנשים עם לקות שמיעה לומדים ומתרגלים הגייה נכונה של שפה קולית וקריאת שפתיים. שיטה זו מבוססת על גישה, שיש המכנים אותה "אוריאליסטית" אשר מעודדת שילוב של בעלי לקות השמיעה בסביבה של שומעים. במקרים קיצוניים יש שאיפה לשלמות בקריאת שפתיים ובהגייה וההשקעה בדבר באה על חשבון למידת שפות סימנים ואפילו על חשבון למידת ידע בסיסי המוקנה לאנשים השומעים והחירש שמתמחה בהגייה וקריאת שפתיים מושלמת נותר בער. קריאת שפתיים מאפשרת גם היא לשיפור התקשורת ומהווה כלי בסיסי להתמודדות עם הלקות.
  3. טכנולוגיה מסייעת:
    1. מכשירי שמיעה - מכשירי הגברת קול המצויים באוזנו של האדם בעל לקות השמיעה או בסמוך לאוזנו. קיימים גם מכשירי שמיעה קבוצתיים המשמשים להגברת הצלילים. כיום ישנם מכשירים קטנים עד כדי כך שאינם נראים לעין בעקבות גודלם ומכיוון שמושתלים בתוך תעלת האוזן. ישנם מכשירי שמיעה שמושמים מאחורי האוזן אלו מתאימים גם למבוגרים וגם לילדים וניתן להזמינם בצבעים שונים מה שמאפשר לילד לפחות לבחור את הצבע האהוב עליו ובכך ליצור מעין תחושת אמפטיה אף על פי הלקות.
    2. מערכת F.M. שממקדת את מקור השמיעה הרצוי בסביבה רועשת, מיקרופונים כיוונים המשפרים את הבנת הדיבור בזמן שימוש במכשירי שמיעה.
    3. תקשורת תומכת וחליפית מתוחכמת - מכשור להקלת תקשורת כגון מחשב הממיר תמליל כתוב לדיבור מושמע ודיבור מושמע לתמליל כתוב.
    4. תקשורת תומכת וחליפית פשוטה, כגון פנקס ועט או פתקים עם מסרים המוכנים מראש.
    5. תאורה טובה על פני הדובר להקלת קריאת שפתיים
    6. בידוד אקוסטי
    7. מכשור שמוסיף סימנים נראים לאותות קוליים כגון פעמוני אזעקה מהבהבים והבהוב אור לצלצול הטלפון
    8. כתוביות לחירשים בסרטים ותוכניות טלוויזיה
  4. שיפור המודעות בקרב השומעים לכללים פשוטים עבור תקשורת יעילה עם בעלי לקות שמיעה. דוגמאות לכללים פשוטים: אין לצאת מתוך הנחה כי מכשירי שמיעה וקריאת שפתיים נותנים פתרון שלם לבעיית השמיעה, יש לאפשר תנאים נוחים לקריאת שפתיים (למשל לא להסתיר את הפה), הארכת המתנה בין הגיית כל מילה ומילה הופכות את הדיבור לקליט יותר עבור אנשים עם לקות שמיעה ובכך מסייעים להם בהבנת האחר.

ידוענים עם ליקוי שמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האנשים המפורסמים בהיסטוריה בעלי לקות שמיעה ניתן לציין את הלן קלר, לודוויג ואן בטהובן, פרנסיסקו דה גויה ותומאס אדיסון. ידוענים נוספים עם ליקוי שמיעה או טיניטוס הם: ביל קלינטון, סילבסטר סטלון, ברברה סטרייסנד (סובלת מטיניטוס), רוב לאו, פיל קולינס, ויליאם שאטנר (סובל מטיניטוס כתוצאה מפיצוץ על הסט) והאלי ברי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.