מטה כמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסלון של אוסיריס מחזיק בידו מקל רועים
חשמן נושא מטה כמורה
האפיפיור יוחנן פאולוס השני נושא מטה אפיפיורי שזרועותיו האופקיות מעוגלות
ראש מטה כמורה, עם פיסול של הבשורה למרים, מוזיאון הלובר

מטה כמורה הוא מטה מסוגנן שנישא בידי אנשי כמורה בכירים, בדרך כלל מדרגת בישוף, כאות למעמדם. לרוב המטה מעוצב כמקל רועים, דהיינו אורכו כמטר וחצי וראשו מעוקל.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של השימוש במקל רועים כסמל דת החל במצרים העתיקה. פרעוני מצרים נהגו לשאת אותו וכן נמצאו פסלוני אלים המחזיקים את המטה. הסמל התפשט בקרב תרבויות נוספות, וכך מתוארים גם האוגורים ברומא העתיקה.

השימוש בנצרות הוא קדום מאוד. אין תיעוד מתי בדיוק הוא החל, אך יש עדויות לשימוש כזה כבר במאה ה-7. ציורים רבים של קדושים מציגים אותם כשמטה בידם.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה הקתולית ראש המטה הוא מעוגל והוא נישא בעת הסקרמנט בידו השמאלית של איש הכמורה הבכיר בכנסייה. על פי התקנות, עליו לכוון את העיקול כלפי הציבור וכן עליו לשאת את המטה בעת תהלוכות ובעת שהוא מברך אנשים. לעתים נותן הבישוף לנער שרת לשאת את המטה, אך עליו לשאתו בעזרת מטפחת, על מנת שלא לגעת בו בידיו החשופות. הבישוף מקבל את המטה בטקס ההסמכה שלו וכך גם אב מנזר או אם מנזר, כשהמטה מסמל את היותם מנהיגים את צאן מרעיתם. בכנסיות המזרח (דהיינו הכנסייה האורתודוקסית, המזרחית הקתולית והאוריינטלית) מעוצב ראש המטה לעתים בצורת צלב טאו או כארבעה ראשי נחשים המתעקלים ונפגשים במרכז. לעתים תלוי במרכז העיקול שבראש המטה תליון או דיסקית עם תמונת קדוש עליו. במקרים אחרים מפוסלים שם סיפורים או דמויות מספרי הקודש, דמויות בעלי חיים או יצורים אגדיים. מטה של בישוף או בעל דרגה גבוהה יותר יהיה עשוי בדרך כלל מכסף או מתכת יקרה אחרת, ואילו זה של אב מנזר יהיה עשוי לרוב מעץ. בעבר הייתה תלויה פיסת בד במקום שבו החזיקו את המטה, כדי שלחות היד לא תפגע במטה ולא תספוג ממנו את הצבע. בהמשך, נעשה בד זה לחלק פחות מעשי ויותר אמנותי.

מטה האפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה ממטה הכמורה הרגיל, האפיפיור נושא מטה מיוחד שבראשו צלב שנקרא "Ferula" (מלטינית: מטה)‏[1]. המסורת של נשיאת מטה זה אינה עקבית. היו תקופות בהן לא נשאו אותו כלל והיו תקופות שהשתמשו בו רק באירועים מיוחדים. כמו כן, הוא מעוצב בצורות שונות, כגון צלב אפיפיורי בעל שלושה קווים מאוזנים בראשו, צלב שזרועותיו האופקיות מעוגלות מעט כלפי מטה, או תוספות של דמות ישו[2]. כיום המטה הוא בעל צלב רגיל מזהב בראשו, אם כי האפיפיור משתמש לעתים גם בעיצובים אחרים.

בהרלדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרלדיקה משמש מטה הכמורה כמטען בשלט אצולה ומסמל בדרך כלל מקום שהיה בשלטון בישוף (כמו בסמל בזל). בהרלדיקה כנסייתית הוא נוכח בסמלם של בישופים ואבות מנזר, כאשר בסמל בישוף פתח העיקול שבראש המטה פונה כלפי חוץ (או ימינה), ובסמלי אבות מנזר, העיקול הוא כלפי פנים (או שמאלה) והמטה מעוטר בפיסת בד. הסיבה שבגללה דווקא אבות מנזר הוסיפו את הבד היא כיוון שבעוד שבישוף יכול להשתמש בכפפות על מנת להימנע מלגעת במטה בעור חשוף, על אב מנזר חל איסור להשתמש בכפפות בשאתם את המטה‏[3] והם נאלצו להשתמש בבד. מכיוון שהצלב תופס בשלט האצולה את אותו תפקיד, נאסר ב-1969 השימוש במטה בסמליהם של בישופים קתולים וכיום הוא מופיע רק בסמלי אבות מנזר. בכנסייה האנגליקנית מופיעים לעתים קרובות שני מטות מוצלבים (בסאלטייר) מאחורי המגן, אם כי גם בסמלים שאינם אנגליים.

מטה הכמורה מופיע בסמל המסדר הטבטוני, סמל אנדורה, סמל בזל וסמלי ערים נוספות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]