מיתולוגיה מצרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק מספר המתים המצרי מהמאה ה-14 לפני הספירה

מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים. לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב מיתוסי העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של אלים ויצורים על-טבעיים שונים.

יחודה של המיתולוגיה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיתולוגיה המצרית שונה ממיתולוגיות אחרות בשתי נקודות עיקריות שהן:

  1. האלים המצריים נחשבו אספקטים של כוח אלוהי אחד (נטר), כלומר המיתולוגיה משקפת תרבות המשלבת מונותאיזם ופוליתאיזם.
  2. רוב האלים המצריים לא היו אנתרופורמורפיים (בדמות אדם), אלא אנימיסטיים (בדמות חיות).

התרבות המצרית העתיקה התרכזה סביב המוות והמתים. למצרים היו מנהגי לוויה, חניטה וקבורה מפוארים וייחודיים. במיתולוגיה המצרית ניתן למצוא כמה אלים אשר קשורים למוות, קברים, חניטה, ועולם המתים.

מיתוס בריאת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור קיר בקברו של פרעה תחותמס הרביעי בעמק המלכים, המתאר את פרעה מתוודע לאלים, ביניהם, אוסיריס ואנוביס.

לפי מיתוס בריאת העולם כמו שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, בראשית היו נו. נו היה החושך ששרר לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל אתום את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה, אלא גבעה בשם בנבן, והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבע, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך פרח החבצלת שבראש הגבעה. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק וזרע. הילד והילדה שנולדו היו שו ותפנות. (בגרסאות מאוחרות של פרשת הבריאה, האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא רע אל השמש. האל אתום-רע היה מיזוג פולחני של שניהם).

שו הפך לאל האוויר ותפנות הייתה לאלת הערפל והלחות. אביהם הטיל עליהם להפוך את הכאוס והחושך לעקרונות, חוקים, סדר ויציבות. שו ותפנות הפרידו בין האור ובין החושך. הסדר שהם יצרו קיבל צורת נוצה קלילה וטהורה, שהפכה לאלת הצדק מעת'. שו ותפנות יצרו גם אלים נוספים: גב אל האדמה ונות אלת השמים.

בתחילה נועדו גב ונות להיות מחוברים זה לזה, אך בשם מעת' - הסדר והצדק בעולם - הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם. כדי להפריד ביניהם דחף שו, אל האוויר, את נות מעלה אל השמים. שם היא נשארה מתוחה מעל גב אחיה ובן זוגה. נות בראה את הגשם וגב ברא צמחים. מדי לילה, לפני הזריחה ילדה נות את אל השמש רע. כאשר עלה היום, עקבה אם השמים נות אחר השמש במסלולה עד שרע מת בתוך פיה בשקיעה. באופן דומה, נות גם בולעת את הכוכבים בבוקר ויולדת אותם שוב בערב.

לבסוף בראו שו ותפנות את האלים המלכותיים המצריים, שנולדו תחת עץ השיטה: איסיס מלכת החיים והפריון, חתחור אלת הפריון, אוזיריס שליט המתים, סת אל הרשע, תחות אל החוכמה, ונפטיס המגינה על המתים.איסיס אוסירוס הולידו את הורוס (אם כי השם הורוס מתייחס גם לאל אחר, עתיק יותר מששת האלים המלכותיים).

מיתוס בריאת האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מיתוס בריאת האדם כמו שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, יום אחד יצאו שו ותפנות לטיול והלכו לאיבוד. אתום אביהם דאג להם ושלח את עינו רואת-הכל כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לאדם הראשון. על פי המיתולוגיה המצרית בריאת האדם תורמת למאעת', הסדר שנקבע לעולם.

רשימת אלי מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים האמינו בכמה מאות אלים, לא כולם בעלי אותה חשיבות ולא בכולם האמינו בכל מצרים. החשובים בהם מפורטים בהמשך.

האלים הראשוניים:

  • נו - התהום המימי הקדמוני ששרר לפני היווצרות הזמן.
  • אתום - האל הראשון (הבורא), ברא את עצמו ואת יתר האלים (בגרסאות המוקדמות), נחשב גם כאל מרפא. בהמשך התפתחות האמונה התמזג עם רע.
  • רע - אל השמש. זהו האל הבכיר ביותר ולפי הגרסאות המאוחרות יותר, אחרי התמזגות אמון עם רע, נחשב רע כאל שברא את עצמו ואת שאר האלים.
  • אמון - אל העיר תבאי אשר הפך לאחר התמזגותו עם רע לראש האלים.
  • שו - אל האוויר.
  • תפנות - אלת הערפל והלחות. בעלת ראש של לביאה.
  • מע'ת - אלת הצדק והסדר. בעלת המפלצת אמות.
  • גב - אל האדמה. בעל ראש של נחש.
  • נות - אלת השמים. לובשת צורה של פרה.
  • מין - אל החקלאות והתבואה.
  • בס - אל הפריון, המוזיקה והריקוד, בעל צורת אריה.

האלים המלכותיים:

אלים נוספים:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]