מיתולוגיה מצרית

חלק מספר המתים המצרי מהמאה ה-14 לפני הספירה

מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים. לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב מיתוסי העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של אלים ויצורים על-טבעיים שונים.

יחודה של המיתולוגיה המצרית

המיתולוגיה המצרית שונה ממיתולוגיות אחרות בשתי נקודות עיקריות שהן:

1. האלים המצריים נחשבו אספקטים של כוח אלוהי אחד (נטר), כלומר המיתולוגיה משקפת תרבות המשלבת מונותאיזם ופוליתאיזם.
2. רוב האלים המצריים לא היו אנתרופורמורפיים (בדמות אדם), אלא אנימיסטיים (בדמות חיות).

התרבות המצרית העתיקה התרכזה סביב המוות והמתים. למצרים היו מנהגי לוויה, חניטה וקבורה מפוארים וייחודיים. במיתולוגיה המצרית ניתן למצוא כמה אלים אשר קשורים למוות, קברים, חניטה, ועולם המתים.

מיתוס בריאת העולם

איור קיר בקברו של פרעה תחותמס הרביעי בעמק המלכים, המתאר את פרעה מתוודע לאלים, ביניהם, אוסיריס ואנוביס.

לפי מיתוס בריאת העולם כמו שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, בראשית היו נו. נו היה החושך ששרר לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל אתום את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה, אלא גבעה בשם בנבן, והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבע, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך פרח החבצלת שבראש הגבעה. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק וזרע. הילד והילדה שנולדו היו שו ותפנוט. (בגרסאות מאוחרות של פרשת הבריאה, האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא רע אל השמש. האל אתום-רע היה מיזוג פולחני של שניהם).

שו הפך לאל האוויר ותפנוט הייתה לאלת הערפל והלחות. אביהם הטיל עליהם להפוך את הכאוס והחושך לעקרונות, חוקים, סדר ויציבות. שו ותפנוט הפרידו בין האור ובין החושך. הסדר שהם יצרו קיבל צורת נוצה קלילה וטהורה, שהפכה לאלת הצדק מעת'. שו ותפנוט יצרו גם אלים נוספים: גב אל האדמה ונוט אלת השמים.

בתחילה נועדו גב ונוט להיות מחוברים זה לזה, אך בשם מעת' - הסדר והצדק בעולם - הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם. כדי להפריד ביניהם דחף שו, אל האוויר, את נוט מעלה אל השמים. שם היא נשארה מתוחה מעל גב אחיה ובן זוגה. נוט בראה את הגשם וגב ברא צמחים. מדי לילה, לפני הזריחה ילדה נוט את אל השמש רע. כאשר עלה היום, עקבה אם השמים נוט אחר השמש במסלולה עד שרע מת בתוך פיה בשקיעה. באופן דומה, נוט גם בולעת את הכוכבים בבוקר ויולדת אותם שוב בערב.

לבסוף בראו שו ותפנוט את האלים המלכותיים המצריים, שנולדו תחת עץ השיטה: איסיס מלכת החיים והפריון, חתחור אלת הפריון, אוזיריס שליט המתים, סת אל הרשע, תחות אל החוכמה, ונפטיס המגינה על המתים.איסיס אוסירוס הולידו את הורוס (אם כי השם הורוס מתייחס גם לאל אחר, עתיק יותר מששת האלים המלכותיים).

מיתוס בריאת האדם

לפי מיתוס בריאת האדם כמו שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, יום אחד יצאו שו ותפנוט לטיול והלכו לאיבוד. אתום אביהם דאג להם ושלח את עינו רואת-הכל כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לאדם הראשון. על פי המיתולוגיה המצרית בריאת האדם תורמת למאעת', הסדר שנקבע לעולם.

רשימת אלי מצרים

המצרים האמינו בכמה מאות אלים, לא כולם בעלי אותה חשיבות ולא בכולם האמינו בכל מצרים. החשובים בהם מפורטים בהמשך.

האלים הראשוניים:

• נו - התהום המימי הקדמוני ששרר לפני היווצרות הזמן.
• אתום - האל הראשון (הבורא), ברא את עצמו ואת יתר האלים (בגרסאות המוקדמות), נחשב גם כאל מרפא. בהמשך התפתחות האמונה התמזג עם רע.
• רע - אל השמש. זהו האל הבכיר ביותר ולפי הגרסאות המאוחרות יותר, אחרי התמזגות אמון עם רע, נחשב רע כאל שברא את עצמו ואת שאר האלים.
• אמון - אל העיר תבאי אשר הפך לאחר התמזגותו עם רע לראש האלים.
• שו - אל האוויר.
• תפנוט - אלת הערפל והלחות. בעלת ראש של קוף.
• מע'ת - אלת הצדק והסדר. בעלת המפלצת אמות.
• גב - אל האדמה. בעל ראש של נחש.
• נוט - אלת השמים. לובשת צורה של פרה.
• מין - אל החקלאות והתבואה.
• בס - אל הפריון, המוזיקה והריקוד, בעל צורת אריה.

האלים המלכותיים:

• איזיס - מלכת השמים. מלכת מצריים ואשתו של אוזיריס, שהרעילה את רע ובכך גרמה לו לעזוב את העולם.
• חתחור - אלת הפריון, האהבה והשמים.
• אוזיריס - ירש את רע לאחר שזה הוכרח לעזוב את האדמה, נרצח על ידי סת והפך לשליט המתים. מלך מצרים.
• אנוביס - אל החניטה והמתים. בעל ראש של תן.
• סת - אל החיות והרשע.
• תחות - אל החוכמה. בעל ראש של ציפור איביס או ראש בבון.
• נפתיס - המגינה על המתים (אשתו של סת)
• הורוס - אל השמיים [1] ומלך האלים (ירש את אוזיריס). בנם של איזיס ואוזיריס. בעל ראש בז.
• באסט - אלת השמש (בגרסאות המוקדמות), אלת הירח (אחרי כיבוש מצרים על ידי היוונים). מגינת הפרעונים.
• סרקת - אלת העקרבים.בעלת ראש עקרב.
• בסתת - אלת החתולים. בעל ראש של חתול.
• סח'מת - אלת המגפות, האש ^{[דרוש מקור]} והמדבר. בעלת ראש של לביאה.
• סובק - שליט העיר קרוקודילופוליס שעל גדות נהר הנילוס.
• תאורת - אלת הנשים ההרות.

אלים נוספים:

• אתון - גלגל החמה אשר הפך בתקופת המלך אחנאתון אשר ייסד דת מונותאיסטית - אל יחיד
• חוֹנסוּ - אל הלבנה
• אפופיס - אל הנחש והתגלמות הכאוס. אויבו הגדול של רע, אשר אם יפסיד לו, אפופיס יצליח למלא את העולם באפלה וחורבן.

לקריאה נוספת

• שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, הוצאת מפה