מנדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מנדט הוא ייפוי כוח הניתן למעצמה כלשהי לשלוט באופן זמני או חלקי על טריטוריה שאוכלוסייתה עדיין אינה בשלה לשלטון עצמי או שהוטלו עליה סנקציות מסוימות.

לרוב מתייחסים למושג זה בהקשר לשיטת משטר המנדטים שפיתח חבר הלאומים, על פי סעיף 5 לאמנת חבר הלאומים. במסגרת מנדט חבר הלאומים נמסרו לניהול המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, בריטניה וצרפת, טריטוריות שהיו בשליטת מדינות שהובסו במלחמה זו, במיוחד האימפריה הגרמנית והאימפריה העות'מאנית.

משימת הנאמן להדריך, לחנוך, ולפתח את הטריטוריה כך שיתאפשר לאוכלוסייה לכונן שלטון עצמי בר קיימא. המנדט אינו מוגבל בזמן ואמור להסתיים כאשר התושבים מסוגלים לנהל ענייניהם באופן עצמאי.

כתב המנדט שהיווה בסיס למנדט הבריטי על ארץ ישראל שונה מהמנדטים האחרים שנוצרו על שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר בכך שהוא כלל בתוכו גם את הצהרת בלפור, שהבטיחה הקמת בית לאומי לעם היהודי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.