מסדר אבירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מסדר אבירות הוא מוסד אירופי הקיים החל מהמאה ה-14. המסדרים הוקמו על ידי מונרכים, כחיקוי למסדרים הצבאיים שהוקמו בימי מסעות הצלב. מטרתם העיקרית הייתה ליצור קבוצה של אצילים שתהיה נאמנה לשליט, ולשמור על גיבושה ונאמנותה. לפי דברי החוקר יוהאן הויזינחה שעה ששקעו מסדרי האבירים שהשתתפו בפועל במסעי הצלב הועתקו תפקידיהם מן המישור המעשי למישור הסמלי והמשחקי[1].

החל במאה ה-16, הפכו המסדרים למוסדות המאפשרים למלכים, ואחרי כן לממשלות, לגמול לנתינים על שירותים או לציין אותם על הצטיינותם בתחומים שונים. במובן זה, מסדרי אבירות ממשיכים להתקיים כיום במדינות שונות באירופה ובחלקים אחרים של העולם.

המונח אביר, שבימי הביניים התייחס ללוחם רכוב על סוס, מתאר לפיכך בימינו את מעמדו של מי שקיבל תואר "אביר".

אבירות בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תואר אבירות מוענק כיום בעיקר כהכרה בשירותים שסיפק מקבל התואר לקהילה, שאינם קשורים עוד בהכרח בלחימה. בחלק מהמדינות קיים מסדר אבירים אחד, ובחלקן מספר מסדרים. בנוסף ישנן מדינות, כמו בריטניה, שבהן מוענק גם תואר אבירות שאינו קשור למסדר זה או אחר.

תְאָ‏רי אבירות עדיין מוענקים במקומות הבאים:

וממלכות אחרות.

מסדרי האבירים התגלגלו גם לרפובליקות - כך לדוגמה מסדר לגיון הכבוד בצרפת.

בממלכה המאוחדת, נלווה אל התואר שמו הפרטי של נשוא התואר, ואליו ניתן לצרף גם את שם המשפחה אולם אין לצרף לתואר את שם המשפחה בלבד. כך, למשל, למוזיקאי אלטון ג'ון אפשר לקרוא "סר אלטון" או "סר אלטון ג'ון", אך לא "סר ג'ון".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוהאן הויזינחה, סתיו ימי הביניים, עמוד 142