אלטון ג'ון
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא ממוקד, מלא בתרגומים קלוקלים מאנגלית לעברית, המידע על החיים האישיים מפוזר בין סעיפי הקריירה. | |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | ||
| אלטון ג'ון | |
|---|---|
 אלטון ג'ון 2011 |
|
| מידע כללי | |
| שם לידה | רג'ינלד קנת' דווייט |
| תאריך לידה | 25 במרץ 1947 |
| מקום לידה | אנגליה |
| סוגה | רוק, גלאם רוק, רוק קל, פופ, פופ רוק, R&B |
| עיסוק | מוזיקאי, מלחין ופסנתרן |
| כלי נגינה | פסנתר |
| חברת תקליטים | DJM, Uni, MCA, גפן רקורדס, Rocket/Island, Universal, Interscope, Mercury, UMG |
| אתר אינטרנט | http://www.EltonJohn.com |
סר אלטון הרקולס ג'ון (באנגלית: Elton John; נולד ב-25 במרץ 1947), הוא שם הבמה של רג'ינלד קנת' דווייט - זמר-יוצר, מלחין ופסנתרן בריטי, אחד הזמרים המצליחים ביותר במאה ה-20. ג'ון מחזיק בהישג הסינגל הנמכר ביותר בכל הזמנים "Candle in the Wind" (אשר מצוין בספר השיאים של גינס), ומתפאר במכירות של למעלה מרבע מיליארד אלבומים. כמו כן, זכה אלטון ג'ון בשישה פרסי גראמי, באוסקר, בגלובוס הזהב ובפרס הטוני.
הקריירה שלו משתרעת על פני ארבעה עשורים ועשרות מהשירים שכתב וביצע נכנסו לצמרות מצעדי המכירות ברחבי העולם. מלבד הצלחתו המסחרית, נחשב לאחד היוצרים החשובים והמשפיעים במוזיקת הפופ והרוק, וכמי שהצליח לשמר, במידה רבה, את מקומו המרכזי של הפסנתר ברוק'נ'רול. כמרכיבי המפתח בהצלחתו המוזיקלית ניתן למנות: כשרונו המלודי, המילים לשיריו, אותן כתב שותפו לכתיבה, ברני טופין, קול הטנור העשיר שלו ונגינתו על הפסנתר המושפעת ממוזיקת הגוספל. בעיבודיו המוזיקליים בולט השימוש בכלי המיתר. אלטון ג'ון מפורסם גם בשל ראוותנותו הבאה לידי ביטוי בהופעותיו, בהתנהגותו מחוץ לבמה ובאופן לבושו.
תוכן עניינים |
[עריכה] הצעדים הראשונים 1962 - 1970
הכישרון המוזיקלי של אלטון ג'ון התגלה עוד בילדותו. הוא למד פסנתר ובגיל 14 התקבל ללמודים באקדמיה המלכותית הבריטית למוזיקה. ב-1962 הקים להקת בלוז בשם "Bluesology". ב-1967 החל לשתף פעולה עם הפזמונאי ברני טופין. הם הוציאו סינגל בשם "Lady Samantha", וב-1969 יצא אלבום הבכורה של ג'ון, "Empty Sky". האלבום לא הצליח להביא לו את הפרסום המיוחל, אך החיבור בינו לבין ברני טופין פעל היטב כבר מן הרגע הראשון. מרבית השירים היו בעלי אופי ג'אזי.
[עריכה] שנות השיא 1970 - 1975
ב-1970 יצא אלבומו השני - "Elton John". על אף ש"Empty Sky" הינו אלבומו הראשון, רואה ג'ון באלבום זה את אלבום הבכורה שלו. האלבום זכה להצלחה מסחרית לאחר שהשיר "Your Song" הגיע לצמרת מצעד המכירות האמריקאי. התקליט נהנה גם מביקורות מהללות מצד מבקרי המוזיקה. להיטים נוספים מהאלבום, אשר מושמעים עד היום בהופעותיו, הם:
"I Need You To Turn To", "Take Me To The Pilot", "Border Song", "Sixty Years On", ו-"The King Must Die". חלק ממעריציו סבורים כי זהו האלבום הטוב ביותר שהוציא ג'ון מבין כל אלבומיו. כאן גם החל שיתוף הפעולה עם המעבד התזמורתי פול בקמסטר, שפעל באותה תקופה גם לצד הרולינג סטונז ודייוויד בואי.
אחרי מספר חודשים, עדיין ב-1970, יצא לאור האלבום השלישי "Tumbleweed Connection". באלבום אולפן זה, שבו ניסה ג'ון להדגיש נטייה למערב הפרוע, הוא המשיך בקו של שני האלבומים הראשונים שהצטיינו בעיבודים התזמורתיים והקוליים ובבלדות מרגשות.
ב-1971 יצא "17-11-70", אלבום הופעה חיה שהוקלטה ושודרה ברדיו בניו יורק בסוף 1970 (בתאריך המצוין בשם האלבום). ההקלטה כללה שירים חדשים וישנים של ג'ון וביצוע שירים של אמנים אחרים כגון: "Honky Tonk Women" של הרולינג סטונז, "My Baby Left Me" - שיר הרוקנ'רול הוותיק ו-"Get Back" של הביטלס. בהקלטה השתתפו גם המתופף נייג'ל אולסון ונגן הבס די מאריי שהצטרפו ללהקתו של ג'ון בהקלטת "Tumbleweed Connection" והמשיכו והופיעו איתו עד אמצע שנות השבעים.
באותה השנה יצא גם פסקול של אלטון לסרט שנקרא "Friends". הפסקול נשמע במסורת האלבומים הקלאסיים של אלטון ג'ון בליווי התיזמור של פול בקמסטר. אלבום זה לא יצא לבד על גבי דיסק מעולם אבל ניתן למצוא אותו בשלמותו בדיסק האוסף הכפול של אלטון, "Rare Masters".
אלבום נוסף שיצא ב-1971 היה "Madman Across The Water". גם אלבום זה, כמו אלבומיו הקודמים "Elton John" ו"Tumbleweed Connection" הגיע לעשירייה העליונה של מצעד מכירות האלבומים בארצות הברית. האלבום הכיל להיטים כמו: "Levon" ו-"Tiny Dancer".
בהמשך שנות השבעים אלטון ג'ון וברני טופין הוציאו לא פחות מאשר שבעה אלבומים ששהו במקום הראשון במצעד המכירות. האלבומים כללו את: "Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player", "Goodbye Yellow Brick Road", "Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy", "Elton John's Greatest Hits" ועוד. הם כתבו יחד חמישה להיטים שהגיעו למקום הראשון בארצות הברית: "Crocodile Rock", "Bennie and the Jets", "Don't Go Breaking My Heart", "Lucy in the Sky with Diamonds" (שהוא חידוש לשיר של הביטלס, אלטון שר את השיר עם ג'ון לנון) ו"Philadelphia Freedom", וגם שלושה שירים ששהו במקום השני בטבלה של ארצות הברית: "Daniel", "Goodbye Yellow Brick Road" ו"Don't Let the Sun Go Down on Me".
ב-1972 יצא האלבום "Honky Chateau". שכלל להיטים כמו "Rocket Man", "Honey Cat". ללהקה הקבועה שלו הצטרף באלבום זה נגן כלי ההקשה הידוע ריי קופר (שעבד עם אריק קלפטון, ג'ורג' האריסון ועוד רבים).
האלבום "Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player" מ-1973 מסמן את ראשית חדירת סגנון הגלאם-רוק למוזיקה של ג'ון, שאין ספק שבה היה דמות מפתח בזכות הופעותיו הנוצצות עד לכדי טירוף. להיטים בולטים בו: "Daniel", "Crocodile Rock". בסופה של שנת 1973 הוציא ג'ון את אלבומו הכפול "Goodbye Yellow Brick Road". אלבום זה מסמל לא רק את שיאו של סגנון הגלאם רוק במוזיקה של אלטון ג'ון, אלא גם את שיאו המוזיקלי בכלל. אלבום זה, שזכה למכירות גבוהות ביותר, הכיל כמות גדולה של להיטים שמרביתם הפכו ללהיטיו הגדולים ביותר של אלטון ג'ון: "Candle in the Wind", "Saturday Night's Alright for Fighting", "Bennie and the Jets" ושיר הנושא, "Goodbye Yellow Brick Road".
האלבום שהוציא ג'ון בשנת 1974 ונקרא "Caribou", הצליח אומנם להגיע לראשי מצעדי המכירות, אך בעיני רבים מסמן את סיומה של פסגת הקריירה של אלטון ג'ון. האלבום כלל מספר להיטים ובהם: "The Bitch is Back" ו"Don't Let the Sun Go Down on Me". שם האלבום קרוי בעקבות אולפן ההקלטות "קריבו" שבקולורדו, בו הקליט ג'ון את האלבום (וגם את זה שבא אחריו). בשנת 1975 השתתף ג'ון לצד כוכבים כגון אריק קלפטון וטינה טרנר בסרט "טומי", אשר התבסס על האלבום ואופרת רוק של להקת "המי". הוא שיחק שם את אלוף הפינבול המפסיד לטומי, הנער החירש והעיוור. בסרט זה שר ג'ון את הלהיט "Pinball Wizard".
במאי 1975 יצא לאור אלבומו, "Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy", שזכה לבקורות חיוביות מצד המבקרים ולהצלחה מסחרית. בתקליט בלטו שני להיטים: "Someone Saved My Life Tonight" ו-"We All Fall in Love Sometimes".
את סדרת אלבומי האולפן שהוציא ג'ון בחברת התקליטים DJM, חתם האלבום "Rock of the Westies" שהוקלט בקולורדו ויצא לאור באוקטובר 1975. על אף שהאלבום, שבדומה לקודמיו, זכה להגיע לראשי מצעדי המכירות של הבילבורד, איכותו המוזיקלית רחוקה מלהגיע לשיאים אליהם הצליח להגיע באלבומיו הקודמים. החלפת חברי הלהקה ניג'ל אולסון המתופף ודי מאריי הבסיסט, התמכרות לסמים ובעיות נפשיות - היוו את הגורם להדרדרותו של ג'ון באותה התקופה, דבר שבא לידי ביטוי באיכות אלבומיו. בין השירים הבולטים באלבום: "Island Girl" (שהגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים בארצות הברית ובבריטניה), "I Feel Like a Bullet (In the Gun of Robert Ford)" ו"Grow Some Funk of Your Own".
בשנת 1976 הוציא ג'ון את אלבום ההופעה השני שלו. בשונה מאלבום ההופעה הראשון שהציג מוזיקאי צעיר ומבטיח בעל צליל ייחודי ומקורי, הרי שבאלבום ההופעה "Here and There" - מוצג ג'ון כמלך הגלאם רוק, העוטף עצמו בתלבושות ראוותניות ובהשתוללות מעוררת השתאות על הבמה בשעת הנגינה, דבר שתפס את מקומה של המוזיקה. האלבום "Here and There" נקרא כך בעקבות העובדה שהוא הוקלט "פה" באנגליה (בהופעה בפני המלכה ברויאל פסטיבל הול) ו"שם" בארצות הברית (בהופעה שהתקיימה במדיסון סקוור גרדן). במקור יצא האלבום על גבי תקליט אחד בודד, בסוף שנות ה-90 יצאה גרסת האלבום הכפול שהכילה את כל שירי שתי ההופעות. שני אורחים בלטו בנוכחותם בהופעות אלו: בהופעה בלונדון התארחה המוזיקאית לזלי דנקן ששרה עם ג'ון את הבלדה "Love Song", ובהופעה בניו יורק, הצטרף ג'ון לנון למספר שירים. בעקבות תרומתו של ג'ון להחייאת הקריירה המדשדשת של לנון באותה עת, הסכים לנון להופיע לצד ג'ון בהופעה היסטורית זו, המהווה למעשה את הופעתו החיה האחרונה של ג'ון לנון בפני קהל.
הצלחתו המטאורית של ג'ון, שהביאה לראשיתם של סבבי ההופעות המצליחים בכיכובו, הביאו להאטה בקצב הנפקת האלבומים החל מ-1973, מה שלא מנע ממנו להוציא אלבום אחת לשנה עד לאמצע שנות השמונים.
[עריכה] המשך הקריירה 1976 - 2010
בשנת 1976 יצא האלבום "Blue Moves", שהיה אלבומו הראשון של אלטון ג'ון בחברת התקליטים "רוקט רקורדס" אותה הקים בשותפות ברני טופין והמפיק גאס דאדג'ן. אלבום זה היה אלבומו הכפול השני של ג'ון, אך בשונה מ"Goodbye Yellow Brick Road" לא נחל הצלחה, והלהיט מתוכו הוא "Sorry Seems to Be the Hardest Word" (שנחשב לאחד מהשירים הבודדים בו ג'ון השתתף בעצמו בכתיבת המילים). את שירי האלבום כתב ג'ון במשותף עם טופין, כשבחלק מהשירים השתתפו גם כמה מחברי הלהקה.
בסוף שנת 1977 הכריז ג'ון שהוא פורש מהופעות בפני קהל, כשלמעשה לקח הפסקה מעשייה מוזיקלית למשך שנה. בשנת 1978 יצא אלבומו "A Single Man ", שרמז על בדידותו, הן בחיי הזוגיות והן בעשייה המוזיקלית: היה זה אלבומו הראשון בו לא שיתף פעולה עם התמלילן ברני טופין עמו עבד מראשית דרכו. את מקומו של טופין תפס תמלילן אלמוני בשם גארי אוסבורן שעבד עם ג'ון עד לאמצע שנות ה-80. גם את המפיק החליף ג'ון, ואת מקומו של גאס דאדג'ן שליווה את ג'ון מראשית הקריירה שלו, תפס ג'ון בעצמו יחד עם קלייב פרנקס. באותה תקופה, חיברו ג'ון ואוסבורן את השיר - Smile that smile, לזמר הישראלי יגאל בשן. השיר הופיע באלבומו הבינלאומי של בשן בשנה שלאחר מכן.
האלבום "A Single Man" לא הצליח במכירות וגם לא הנפיק להיטים. סגנון הדיסקו שהיה פופולרי מאוד באותה התקופה, חילחל גם לאלבום זה. על גבי עטיפת האלבום ניצב ג'ון כשהוא לבוש בבגדי ג'נטלמן מהמאה ה-19, ומאחוריו מתנשאת טירה. צבעי האפור השולטים בתמונה ובדידותו של ג'ון מייצגים למעשה את מה שהתחולל אצל ג'ון מאז אמצע שנות ה-70, העושר והתהילה לא היטיבו עמו, ועם ירידת הפופולריות של המוזיקה שלו הוא חש בודד בעולמו כשהוא בורח לשלל התמכרויות. רק בראשית שנות ה-90 הצליח ג'ון לצאת מתקופת השפל אליה גלש בסוף שנות ה-70.
אלבום האולפן ה-13 של אלטון ג'ון "Victim of Love", שיצא לאור ב-1979, לא נחל הצלחה וג'ון לא העלה מופע בעקבותיו. מאז אלבומו הראשון, אז היה ג'ון מוזיקאי אלמוני, לא הגיע אף אלבום במהלך הקריירה בת 40 השנים שלו לנקודת שפל במכירות. בעקבות הנפילה המהדהדת, בחר ג'ון לצאת לסיבוב הופעות אינטימי בליווי נגן כלי ההקשה ריי קופר. במופע זה, חזר ג'ון לשירים מראשית הקריירה שלו, אותם לא שר מאז ראשית שנות ה-70. ההופעה החשובה ביותר במהלך סיבוב ההופעות, הייתה ההופעה ההיסטורית בברית המועצות, הופעה ראשונה לאומן מערבי מאחורי מסך הברזל. במהלך מסע הופעות זה, ביקר לראשונה גם בישראל.
"21 ב-33" היה אלבומו ה-21 של אלטון ג'ון בגיל 33 (בספירה הכוללת אוספים, הופעות וכדומה) משנת 1980. באלבום זה, שב ג'ון לשתף פעולה בחלק מהשירים עם שותפו התמלילן ברני טופין, וכן עם הלהקה שליוותה אותו בראשית דרכו. תהליך כתיבת שירי האלבום נעשה באחד מאיי יוון, וההקלטות עצמן נעשו בצרפת בעיר ניס. האלבום החזיר את ג'ון אל המצעדים. באותה השנה הקליט ג'ון זוג להיטים לצד זמרת הפופ הצרפתייה פראנס גל.
"השועל" שיצא בשנת 1981 ו"קפוץ למעלה" (1982) היוו המשך ישיר לצליל וליוצרים שליוו את ג'ון באלבומו הקודם. בעוד ש"השועל" לא הותיר אחריו להיטים בולטים, הרי ש"קפוץ למעלה" הותיר מספר להיטים: "עיניים כחולות", "גן ריק" (אותו הקדיש לחברו המנוח ג'ון לנון), "אני רובוט" ו"הכול שקט במערב".
בשנת 1986 יצא האלבום "אלטון ג'ון באוסטרליה", תיעוד הופעה חיה שקיים באותה שנה לפני קהל של 11,000 איש במרכז הבידור של העיר סידני שבאוסטרליה. למרות שימים ספורים לפני המופע נפגעו מיתרי הקול שלו באופן חמור והוא אולץ לעבור ניתוח, התקיים המופע כמתוכנן ושודר בשידור חי לעולם כולו. במופע לווה ג'ון בלהקתו הקבועה וכן בתזמורת הסימפונית של מלבורן בעיבודים חדשים ומפתיעים לשיריו המוכרים. אחד משירי המופע, "נר ברוח", אף נכנס למצעדי הפזמונים ברחבי העולם.
בשנת 1987 הפיק ג'ון יחד עם שותפו המוזיקלי באותה העת קליב פרנק, את אלבומה השני של להקת "בלו". שאיפתם של חברי הלהקה הייתה להחיות את הצליל שאפיין את אלבומיו של אלטון ג'ון באמצע שנות ה-70. למרות שכל שירי האלבום חוברו על ידי חברי הלהקה, ניכרת הצלחה בהחייאת הצליל, לצורך העיניין מורגשת מאוד תרומתו של ג'ון להפקת האלבום, השתתפותו בנגינה על קלידים ופסנתר וכן בקולות רקע לאורך כל שירי האלבום, בנוסף גויס לפרויקט ריי קופר, נגן כלי ההקשה שתרם רבות לצליל המיוחד באלבומיו של אלטון ג'ון בשנות ה-70. שמו המלא של האלבום מצביע באופן ישיר על השפעתו של ג'ון על הלהקה ועל אלבומה: "The Elton John Years: Another Night Time Flight". באותה השנה השתתף בנגינת פסנתר גם באלבומו של ג'ורג' האריסון "ענן 9". ג'ון גם נאות להשתתף בקליפ שליווה את השיר "When We Was Fab", לצד ריי קופר, ג'ף לין, רינגו סטאר ואריק קלפטון שהשתתפו גם הם באלבום.
לאחר תהליך השתלת השיער המצליח חזר לו הביטחון העצמי וכנראה גם חלק מהכישרון אותו הפסיד במחצית השנייה של שנות ה-80 לטובת הסמים והדיכאונות, דבר שהוביל להוצאתו של האלבום "האחד" (1992). האלבום עוצב על ידי מעצב האופנה ג'אני ורסאצ'ה. שירי האלבום השיבו את אלטון ג'ון אל קידמת העשייה ואל ראשי מצעדי הפזמונים. האלבום שהוקלט כמעט כולו בפריז שבצרפת, כלל להיטים כדוגמת שיר הנושא "האחד", "רכבת מהירה" - דואט של ג'ון עם המוזיקאי אריק קלפטון, "אמילי" והבלדה "השיר האחרון".
הצלחתו של ג'ון בראשית שנות ה-90, הובילה את חברת התקליטים שבה הקליט בראשית הקריירה שלו, להוציא לראשונה ע"ג דיסקים, אלבום כפול המכיל את מיטב ההקלטות שהקליט ג'ון בין השנים 1967 - 1975. האלבום "אלטון ג'ון - הקלטות נדירות" (1992) - כולל תקליטונים, צידי ב', הקלטות שיועדו לאלבומים ולא נכללו בהם וכן קטעים ממופע חי בניו יורק בו ביצע ג'ון את אחד משירי להקת הביטלס לצדו של ג'ון לנון, שזו הייתה לו הופעתו האחרונה על גבי במה. כמו כן, כולל האלבום את תקליטון הבכורה של ג'ון, בו הוא כתב גם בפעם היחידה בקרירייה שלו את המילים בעצמו. את פס-הקול המלא לסרט "חברים" הכולל נעימות תזמורתיות וכן חידוש לאחד משירי ג'ון לנון המאוחרים.
בשנת 1994 חבר ג'ון לחברת וולט דיסני ויצר ביחד עם התמלילן סר טים רייס את הפסקול לסרט המצליח "מלך האריות" (The Lion King). הסרט הפך לאחד מסרטי האנימציה הרווחיים בהיסטוריה והפסקול שלו הפך לאחד מהפסקולים הנמכרים ביותר, לא מעט בזכות הלהיט "Can You Feel the Love Tonight". פסקול הסרט מכיל את השירה המקורית של מדובבי הסרט, ובסיומו שני להיטי האלבום מושרים על ידי ג'ון עצמו בעיבוד שונה. הוא זכה על לחניו לפס-הקול במספר רב של פרסים, כולל פרס האוסקר ופרס גלובוס הזהב.
בשנת 1995 חזר ג'ון באלבומו Made in England. בין האורחים באלבום ניתן למצוא את המעבד המוזיקלי ג'ורג' מרטין, את גדול נגני כלי ההקשה ריי קופר. האלבום, שכל שיריו הולחנו על ידי ג'ון ותומללו על ידי שותפו הוותיק ברני טופין, הכיל 11 שירים חדשים.
בשנת 1997, לאחר שנהרגה בתאונת דרכים ידידתו הנסיכה דיאנה, חידש ג'ון לזכרה את השיר '"נר ברוח" ("Candle in the Wind"). השיר, שנכתב בשנת 1973 והופיע באלבומו "דרך האבנים הצהובות", הוקדש במקורו למרילין מונרו. כעת זכה השיר לגרסה שונה (המילים שונו במשותף עם טופין), ואת העיבוד לשיר ביצע, מפיק להקת הביטלס ג'ורג' מרטין. לשיר שיצא על גבי סינגל, צורף השיר "משהו במראה שלך הלילה", שנלקח מאלבומו החדש "התמונה הגדולה". הסינגל הפך מיד לסינגל הנמכר ביותר בהיסטוריה עם מכירות של יותר מ-33 מיליון עותקים, מה שהפך את "נר ברוח" לשירו הפופולרי והמצליח ביותר של אלטון ג'ון.
בשנת 2000 חבר אלטון ג'ון פעם נוספת כדי לחדש את האופרה המפורסמת של ורדי "אאידה" ולהפוך אותה למחזמר. המחזמר נטל הצלחה אדירה וזכה במספר רב של פרסים, כולל פרסי ה"גראמי" וה"טוני".
בשנת 2001 הוציא את "שירים מהחוף המערבי", שנחשב לאלבום הטוב ביותר שלו מזה עשרים וחמש שנה. בטקס פרסי הגראמי באותה שנה ביצע ביחד עם אמינם את להיט ההיפ פופ של אמינם - סטן.
ביום השנה לאסון מגדלי התאומים השתתף ג'ון במופע ההתרמה שאירגן המוזיקאי פול מקרטני והתקיים במדיסון סקוור גרדן. ג'ון שר את שירו : "Mona Lisa and Mad Hatters" בהקדשה לעיר ניו יורק.
בשנת 2005 ג'ון הקליט את השיר "גטו גוספל" בו שיתף את קולו עם קולו של הראפר המפורסם טופאק שנרצח בשנת 1996. גרסה זו הגיעה למקום הראשון באנגליה. בסופה של אותה שנה התחתן בפעם השנייה, הפעם לבן זוגו יוצר הסרטים דייוויד פרניש, בטקס אזרחי בעיריית וינדזור.
באותה שנה זכה, כ"גיי אייקון" בעל השפעה, להיות חבר במועדון השגרירים של המשחקים הגאים [1].
בשנת 2006 הוציא ג'ון את אלבום האולפן ה-44 שלו, "The Captain And The Kid", שמהווה מעין המשך לאלבומו "Captain Fantastic And The Brown Dirt Cowboy" משנת 1975. מהאלבום יצא כסינגל השיר "The Bridge". כמו כן באותה שנה השתתף אלטון ג'ון בשירם של להקת הסיזר סיסטרס, "I Don't Feel like Dancing".
באוקטובר 2010 הוציא ג'ון אלבום משותף עם הזמר והמוזיקאי הוותיק והמוערך ליאון ראסל בשם "The Union".
בדצמבר 2010 לאלטון ובן זוגו נולד בן מאם פונדקאית.
[עריכה] הופעות בישראל
בשנת 1980 הופיע אלטון ג'ון לראשונה בישראל. הוא הופיע בליווי נגן כלי ההקשה ריי קופר (ללא מלווים נוספים) והם הופיעו בהיכל התרבות בתל אביב ובבנייני האומה בירושלים בהצלחה רבה.
ב-1993, במהלך מסע ההופעות לאלבום "The One" הופיע ג'ון גם בישראל. ביקורו בישראל לווה בשערוריה לאחר שנמלט בחזרה ללונדון למשך יממה בשל רדיפת התקשורת הישראלית, ושב לישראל, לאחר שכנוע האמרגן הישראלי, רק בסמוך לתחילת המופע שהתקיים בפארק הירקון.
ביוני 2010 הגיע אלטון ג'ון בפעם השלישית לישראל. "אנחנו עושים מוזיקה שתפיץ אהבה ושלום, לא ניתן לאף אחד לעצור אותנו מלהופיע כאן" אמר אלטון ג'ון בתחילת ההופעה - ובכך קנה את אהדת הקהל באצטדיון רמת גן, לאחר גל ביטולי הופעות אמנים בינלאומיים בשבועות שקדמו להופעה שנבעו מהתנגדות האמנים למדיניות הישראלית בסכסוך הישראלי-ערבי.
[עריכה] דיסקוגרפיה
- אלבומי אולפן
- Empty Sky (1969)
- Elton John (1970)
- Tumbleweed Connection (1970)
- Madman Across the Water (1971)
- Honky Château (1972)
- Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player (1973)
- Goodbye Yellow Brick Road (1973)
- Caribou (1974)
- Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy (1975)
- Rock of the Westies (1975)
- Blue Moves (1976)
- A Single Man (1978)
- Victim of Love (1979)
- 21 at 33 (1980)
- The Fox (1981)
- Jump Up! (1982)
- Too Low for Zero (1983)
- Breaking Hearts (1984)
- Ice on Fire (1985)
- Leather Jackets (1986)
- Reg Strikes Back (1988)
- Sleeping with the Past (1989)
- The One (1992)
- Duets (1993)
- Made in England (1995)
- The Big Picture (1997)
- Songs from the West Coast (2001)
- eachtree Road (2004)
- The Captain & the Kid (2006)
- The Union (2010)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של אלטון ג'ון
- אתר מילים שירים ואלבומים של אלטון ג'ון
- אלטון ג'ון, באתר MOOMA
- אלטון ג'ון מתחתן
- טל לוין, אלטון ג'ון בהופעה: עם פסנתר גדול ובלי הרבה הפתעות, באתר עכבר העיר, 18.6.2010
- עינב שיף, השיר שלנו - ביקורת ההופעה של אלטון ג'ון בישראל, וואלה!, 18.6.2010
