מסע אל קצה הלילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מסע אל קצה הלילה Voyage au bout de la nuit הוא הרומן הראשון של הסופר הצרפתי לואי-פרדינן סלין (1894-1961), שיצא לאור בשנת 1932 והוא מבוסס במידה רבה על פרקים מחייו של הסופר, בימי מלחמת העולם הראשונה ובשני העשורים לאחר מכן. זו תקופה שבה התגבשה באירופה אידאולוגיה פשיסטית, שהייתה לה אחיזה איתנה במציאות הצרפתית, ומולה עולות גם תנועות של שמאל רדיקלי קיצוני. הספר מבטא פסימיות, ניכור ואנרכיזם כמעט ביחס לכל היבט של החברה. קשה למצוא בו ניצוצות של אופטימיות, גם לא בתקופה שלאחר המלחמה הגדולה. זהו בוודאי ספר אנטי מלחמתי מובהק. אף שזהו סיפור של חייל אחד מבין מיליונים, עולה ממנו זוועת הקטל ההמוני שאפיין כל כך את המלחמה הזו. החייל, באמצעות הספר, בז לכל הערכים כביכול שבני אדם נלחמים עבורם כמו אהבת מולדת, כבוד, גבורה וכדומה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדינן בארדאמי, גיבור הסיפור, סטודנט לרפואה בן עשרים בראשית הספר, מספר בגוף ראשון את תולדות חייו. הסיפור מתחיל כאשר הוא מתלהב מטור חיילים הצועד בסך ברחובות פאריס והוא הולך ומצטרף ולדבריו נלכד במלכודת. הוא יוצא לחזית באזור פלנדריה, להלחם בגרמנים, וכאן מגלה את פניו האמיתיים של חיי החייל באמצעות המלחמה. עיקר תפקידו היה כחייל קישור בין יחידות צבא, וככזה הוא פוגש את זוועות המלחמה במגוון הופעותיה. לא רק חיילים המתרסקים בפגזי האויב, אלא גם את האוכלוסייה האזרחית הכפרית שכפריה עולים באש פגזי האויב בזה אחר זה. למרות גילויי הפחדנות שלו הוא נאלץ להמשיך בטירוף. בשלב מסוים הוא מסכם: "לא נשארה לי בררה אלא תקווה אחת קטנה: ליפול בשבי", אלא שגם פעולה זו מסוכנת למדי, שכן האדם ממול מפחד לא פחות, ומשתחרר מפחדו זה בירייה באנשים שממול גם אם מוסרים עצמם. לזמן מה חוזר הגיבור לפריז מסיבות בריאותיות. בבית החולים פוגש בחורה אמריקאית בשם לולה, וגם בפניה מבטא את פחדו העמוק להיות מוחזר לחזית אל המלחמה. לבסוף הניחו לו, אך לדבריו הוא נותר "דפוק בראש, לא שווה כלום".

חלקו של הסיפור העוסק במלחמה ובמוראותיה תופס רק חלק קטן מן הספר (את הרבע הראשון לערך), אבל יש למלחמה השפעה נפשית עמוקה על המשך חייו של הגיבור. בשנים הראשונות הוא אינו מצליח להתבסס במקום אחד. הוא יוצא תחילה לאפריקה כדי למצוא את עושרו באחת המושבות הצרפתיות, אך חיי חיים עלובים ביותר. משם במעין ספינת עבדים הוא עובר לחפש את מזלו בארצות הברית של אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ומוצא עצמו שם עובד כפועל בקו לייצור מכוניות. בחלקו השני של הסיפור הוא חוזר לצרפת, משלים את לימודי הרפואה שלו ומשמש רופא בשכונת עוני פריזאית שמותירה אותו עני מרוד ומסכן כמו החולים שלו. כאן מתגלגל גיבורנו למקומות אחדים, עובר לעבוד בבית משוגעים, מצוי בקשרים שונים עם חבר מימי המלחמה, גם בחורה נקלעת לחיים אלה וגם יריות וחבר מת.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא לאור בתרגום לעברית של אילנה המרמן, שהוסיפה לו גם אחרית דבר. בהוצאת עם עובד, 1994. תרגום הספר עורר פולמוס ציבורי, על רקע דעותיו האנטישמיות של סלין ואהדתו לנאציזם. כמה שנים אחרי פרסום הספר בצרפת, פרסם סלין כמה קונטרסים אנטישמיים קיצוניים למדי. לפני מלחמת העולם השנייה הוא צידד בברית בין צרפת לגרמניה הנאצית, ובזמן המלחמה תמך במשטר וישי. כתוצאה מכך, היו שהתנגדו בתוקף לתרגום ספריו לעברית. הפולמוס סביב ספריו של סלין מתנהל גם בימינו בארץ ובעולם.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]