מעבר חצייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צומת מרומזר ובו ארבעה מעברי חצייה
סוג של מעבר חצייה עתיק שנמצא בעיר הרומית פומפיי. מעבר זה איפשר להולכי הרגל להישאר במפלס המדרכה (כך שלא יירטבו מהמים שזרמו ברחוב) ואילץ את הכרכרות הנוסעות ברחוב להאט משמעותית כדי להתאים את גלגליהן למרווחים שבין הלבנים
מעבר החצייה הגדול וההומה בעולם ברובע שיבויה שבטוקיו, יפן[1][2]
רמזור להולכי רגל במעבר חצייה

מעבר חצייה הוא מסלול מעבר בטיחותי להולכי רגל בחצייתם כביש. מעבר חצייה ממוקם לרוב בצמוד לצומת כבישים ובמקרה של צומת מרומזר, רמזורי הולכי הרגל במעברי החצייה מתואמים עם רמזורי המכוניות. בישראל מעברי חציה מסומנים כפסים מקבילים רבים, לרוחב הכביש. ישנן מדינות בהן מעבר חצייה מסומן באמצעות שני פסים מקבילים לאורך הכביש, התוחמים את שטח המעבר.

חוקי התעבורה מחייבים נהגים ליד מעבר חצייה במתן זכות קדימה להולכי הרגל. חובת מתן זכות קדימה קיימת בצומת מרומזר בו מכונית הפונה ימינה באור ירוק ולהולכי הרגל אור ירוק גם כן, בצמתים לא מרומזרים וכן במעברי חצייה הנמצאים באמצע הרחוב ולא בצומת. לרוב, אין מסמנים מעברי חצייה במקומות אלו שכן הם מסוכנים יותר בגלל מהירות הנסיעה הגבוהה יחסית באמצע הרחוב לעומת בסמוך לצומת, והיעדרותם אינה מפריעה יותר מדי לתנועת הולכי הרגל בעיר. מעברי חצייה שלא ליד צומת נמצאים פעמים רבות מול כניסה לבתי ספר או מבני ציבור ומרכזי קניות מרכזיים בהם קיימת, לפחות בחלק משעות היום, תנועה ערה של הולכי רגל.

מעבר מוגבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג של מעבר חצייה הוא מעבר מוגבה ובמקומות מסוימים גם צומת מוגבה. מעברי חצייה אלו נמצאים במפלס המדרכה ללא מדרגה ולכן הם נוחים יותר לחצייה, במיוחד עבור נכים, רוכבי אופניים, עגלות תינוק וכדומה. בנוסף, הגבהת המעבר יוצרת פס האטה המאלץ את הנהגים להאט באופן משמעותי לפני המעבר. צומת מוגבה הוא צומת אשר כל שטחו ושטח מעברי החצייה הצמודים אליו מוגבהים עד לגובה המדרכה ובכל הופך כל השטח לבטיחותי וחברותי הרבה יותר עבור הולכי רגל.

היבטים אורבאניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתכנון העיר קיימים מתנגשים לרוב התכנונים המוכוונים כלי רכב והתכנונים המוכוונים להולכי הרגל. הדבר בא לידי ביטוי גם במצב הפשוט של מרחק מעבר החצייה ממסלול המדרכה הישר בסמיכות לצומת. פעמים רבות, רוצים בצומת מרומזר לאפשר פנייה ימינה חופשית למכוניות. פנייה מסוג זה מקלה במידה מסוימת על עומס התנועה בעיר אך מאלצת את הולך הרגל לסטות ממסלולו הישר ולהאריך את דרכו, לעתים תוך מעבר של מעבר חצייה אחד או שניים נוספים. הארכה מצטברת של המסלול הרצוי של הולכי הרגל גורם לאורך זמן לפחות הולכי רגל ללכת במקום ובכך נפגעת הסביבה העירונית באופן אחר.

כבישים רחבים יוצרים מעברי חצייה ארוכים שהם דבר לא רצוי גם כן. פעמים רבות מחולק מעבר החצייה לשניים עם הפסקה באי התנועה אשר מחלק אותו לשניים. גם מצב זה, על אף שהוא נפוץ מאוד, נחשב כפחות רצוי בתכנון הרוצה לתת עדיפות להולכי רגל מכיוון שהוא מאלץ אותם להמתין במשך זמן מיותר במרכז הכביש הסואן.
דוגמה קיצונית לכך, היא מעבר החצייה הגדול וההומה בעולם אשר נמצא ברובע שיבויה, בעיר טוקיו שבמדינת יפן[1][2] (ראו תמונה מימין).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]