מרטין לאורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומאס מרטין לאורי
Thomas Martin Lowry
לידה 26 באוקטובר 1874
ברדפורד, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בנובמבר 1936 (בגיל 62)
קיימברידג', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה פיזיקלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אימפריאל קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט הנרי אדוארד ארמסטרונג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט סמואל פרנסיס בויז, גורדון סאתרלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית החברה המלכותית (7 במאי 1914)
  • הרצאת בייקר (1921) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס מרטין לאוריאנגלית: Thomas Martin Lowry;‏ 26 באוקטובר 18742 בנובמבר 1936) היה כימאי פיזיקלי אנגלי אשר פיתח בו זמנית ובאופן בלתי־תלוי עם יוהנס ניקולאוס ברונסטד את תאוריית ברונסטד–לאורי לחומצות ובסיסים.[1] היה חבר־מייסד ומאוחר יותר אף נשיא של אגודת פאראדיי. לאורי לימד כפרופסור באוניברסיטת לונדון ואחר כך באוניברסיטת קיימברידג'.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורי נולד בלאו מור, ברדפורד, מערב רידינג של יורקשייר, אנגליה, במשפחה קורנית. הוא היה בנו השני של הכומר א.פ. לאורי שהיה שר הכנסייה הוסליאנית באלדרשוט מ-1892 עד 1919. הוא התחנך בבית הספר קינגסווד, באת', סומרסט,[2] ולאחר מכן במכללה הטכנית המרכזית בדרום קנזינגטון. באותן שנים הוא הבין שהוא רוצה להיות כימאי. הוא למד כימיה אצל הנרי אדוארד ארמסטרונג, כימאי אנגלי שתחומי העניין שלו היו בעיקר בכימיה אורגנית אך כללו גם את טבעם של יונים בתמיסות מימיות. מ-1896 עד 1913 היה לאורי עוזרו של ארמסטרונג, ובין 1904 ל-1913 עבד כמרצה לכימיה במכללת ההכשרה של וסטמינסטר. בשנת 1913 הוא מונה לראש המחלקה הכימית בבית החולים גיא, והיה למורה הראשון לכימיה בבית ספר לרפואה שהפך לפרופסור באוניברסיטת לונדון. משנת 1920 ועד מותו, שימש לאורי כראש הקתדרה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת קיימברידג'. הוא נישא לבתו של הכומר סי' ווד בשנת 1904 והותיר אחריו אלמנה, שני בנים ובת.

מאז 1903, עת הוקמה אגודת פאראדיי, לורי היה חבר פעיל בה, ואף היה נשיאהּ בשנים 1928–1930. ב־1914 נבחר כעמית בחברה המלכותית. במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, לורי עסק בניהול פעילות מילוי־פגזים (1917–1919), עבד עבור ועדת לוחמת החפירים, ועדת הלוחמה הכימית, וּועדת החימוש. על שירותו זה, עוטר בחברות במסדר האימפריה הבריטית ובמסדר הקדושים מוריס ולזארוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרטין לאורי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Society of Chemical Industry, Journal of the Society of Chemical Industry, N/A, 1923
  2. ^ William Jackson Pope, Thomas Martin Lowry, 1874-1936, Obituary Notices of Fellows of the Royal Society 2, 1936-01-01, עמ' 287–293 doi: 10.1098/rsbm.1938.0009